אלבינוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אלבינוס היה נציב יהודה מטעם הקיסרות הרומית בין השנים 62 עד 64 לספירת הנוצרים.

עם מותו של הנציב הרומי פסטוס (62 לספ') נשלח ליהודה נציב חדש ושמו אלבינוס. בתקופתו גברו העושק, הניצול וגביית המסים המיוחדים שביהודה. יוסף בן מתתיהו מתאר כמי ש"לא הלך בדרכיו (של קודמו) ולא נבצר ממנו כל דבר נבלה, ונקל היה בעיניו לנהוג את משרתו בזדון ולמלא אוצרותיו כסף-המסים, לגזול מכל איש את רכושו וגם להכביד על כל העם את עול המסים, כי עוד מלאו לבו לקרוא דרור לאסורים אשר נתפשו במעשי שוד, בקחתו כופר מקרוביהם" (יוסף בן מתתיהוף תולדות מלחמת היהודים, ספר ב' יד). למצב בעייתי זה תרמה העובדה שבלב האימפריה הרומית, במרכז השליטה ברומא, גברו השחיתויות, האינטריגות הפוליטיות ותיפקוד לקוי של הסנאט. במצב כזה ניצלו הנציבים ביהודה, ובעיקר על רקע העובדה, שמידת הפיקוח על מעשיהם ודרכם הייתה רופפת, אם בכלל, כדי להתעשר על חשבון המקומיים, ולהציג, בעת הצורך, את היהודים כגורם מרדני, שאין להתייחס ברצינות לטענותיו (כגון אלה שהתגבשו כנגד הנציבים).

המריבות וההתנגשויות הפנימיות בירושלים הפכו לדבר שבשיגרה, בעיקר בלטו בקנאותם ובטירוף התנהגותם ה"סיקריים", שלעתים היו פושטים על כפרים שלמים ובוזזים את רכושם. מריבות, שגלשו לפסים אלימים, נרשמו גם בקרב משפחת הכהונה הגדולה, וזאת על רקע העובדה שאגריפס השני היה מרבה להחליף את הכוהנים הגדולים. המצב בירושלים התדרדר עד לידי כך, שכנופיות אלימות נשכרו על ידי הכוהנים הגדולים והאצולה והיו פוגעים אלו באלו.

גורמים מרדניים בירושלים שחדו את אלבינוס כדי שיאפשר להם לפעול באלימות בראש חוצות באיו מפריע. המצב הביטחוני הבעייתי הגיע לממדים כאלה עד כי "כל איש נבל אסף לו גדוד והתייצב בראשו כראש-שודדים או כמושל עריץ ונושאי כליו עזרו לו לעשוק את האזרחים השקטים ... ועריצים (יהודים) רבים רדו בזדון וזרע החורבן העתיד נשלך אל האדמה" (יוסף בן מתתיהו שם).

הנציבים הרומאים בארץ ישראל

קופוניוס | אמביבולוס | רופוס | גראטוס | פונטיוס פילאטוס| מארקלוס | מארולוס | פאדוס | טיבריוס יוליוס אלכסנדר | קומאנוס | אנטוניוס פליקס | פסטוס | אלבינוס | גסיוס פלורוס