אימי שדאור ליכטנפלד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| אימי שדאור ליכטנפלד | ||
|---|---|---|
|
||
| נולד | 26 במאי 1910, בודפשט | |
| עלה לישראל | 1942 | |
| נפטר | 1998 | |
| השתייכות | ||
| תפקידים צבאיים |
מדריך קרב פנים אל פנים בפלי"ם, מפתח מערך הכושר גופני וקרב מגע בצה"ל |
|
| תפקידים אזרחיים |
מנהל מכון קרב מגע, יועץ ביטחוני |
|
אימי (אימריך) שדאור (ליכטנפלד) (נולד ב-26 במאי 1910, נפטר ב-1998) פיתח את שיטת הלחימה וההגנה העצמית "קרב מגע" המהווה בסיס לרוב שיטות הלחימה הישראליות.
תוכן עניינים |
[עריכה] התבגרותו
שדאור נולד בבודפשט אך גדל בברטיסלבה. בית משפחת ליכטנפלד התאפיין במשמעת נוקשה ובעיסוק מוגבר בספורט. אביו, סמואל ליכטנפלד, היה דמות יוצאת דופן בקהילה היהודית באזור. הוא עסק בהאבקות והרמת משקולות ואף התפרנס מהפגנת כוח בקרקס מגיל צעיר. בעבודתו זו למד שיטות לחימה שונות מאנשים שפגש. לימים התגייס למשטרה כבלש. סמואל אימן את אימי מגיל צעיר ונטע בו משמעת ואהבה לספורט.
אימי עסק במספר תחומי ספורט, ביניהם שחייה, התעמלות, האבקות ואיגרוף. בשנת 1928 זכה באליפות סלובקיה בהאבקות לנוער ובשנת 1929 בשלוש אליפויות בינלאומיות באיגרוף, האבקות והתעמלות לבוגרים. מאוחר יותר ועד שנת 1939, התמקד שדאור בהאבקות, הן כמאמן והן כמתחרה, זכה בתארים רבים ואף נמנה על סגל נבחרת סלובקיה בהאבקות.
באמצע שנות ה-30, עם התחזקותן של קבוצות פשיסטיות ואנטישמיות, השתנו חיי היהודים בברטיסלווה. שדאור הפך למנהיגה הלא מוכתר של קבוצת יהודים צעירים אשר פעלה להגן על השכונות היהודיות. עד שנת 1940 השתתף שדאור בקטטות אלימות רבות על רקע אנטישמי.
[עריכה] עלייתו לישראל
בשנת 1940 עלה שדאור על אניית המעפילים "פנצ'ו". במהלך ההפלגה קפץ למי הים התיכון לסייע לאדם שנפל מהספינה. בעקבות הצטברות נוזלים באוזנו ובשל העדר תנאים רפואיים מתאימים, התפתח זיהום באזנו. כאשר הפנצ'ו עלתה על שרטון ב-9 באוקטובר 1940, ליד האי קאמילה ניסי, נשלח שדאור עם ארבעה אנשים נוספים בסירת משוטים קטנה להביא עזרה מהאי כרתים. לאחר חמישה ימים ובמצב תשישות מתקדם, אותרה סירת המשוטים על ידי משחתת של הצי הבריטי והחמישה חולצו. שדאור וחבריו הובאו למצרים, שם זכה לטיפול כירורגי בזיהום שהספיק להתפשט גם לפניו. ברם הטיפול לא צלח לחלוטין ושדאור נותר משותק במחצית מפניו.
שדאור גויס לצבא הבריטי ושירת בלגיון הצ'כי.
[עריכה] שירותו בהגנה ובצה"ל
בשנת 1942 עלה לבסוף לארץ ישראל. לבקשת יצחק שדה הצטרף להגנה והדריך בפלי"ם שחייה והצלה ובפלמ"ח שיטות לחימה בידיים ריקות ושימוש בנשק קר. באותם ימים נקראו שיטות הלחימה שלימד קפ"פ (קרב פנים אל פנים).
עם הקמת המדינה וייסוד צה"ל, גויס שדאור לשירות כמדריך אימון גופני וקרב מגע ראשי. שדאור שירת בצה"ל במשך 16 שנים במהלכן פיתח את תורת הקרב מגע. שדאור תרם רבות ליסוד, פיתוח וביסוס מערך ההדרכה בקרב-מגע וכן של תחומים נוספים במערכת האימון הגופני בצה"ל.
בשנים 1961-1962 שהה באתיופיה בשליחות רשמית.
בשנת 1964 פרש מהשירות הצבאי ופתח מכון ללימוד קרב מגע בנתניה. גם לאחר פרישתו הועסק רבות כיועץ ומדריך בזרועות הביטחון השונות.
[עריכה] תרומתו לשיטת קרב המגע
שדאור שאף ליצור שיטת לחימה והגנה עצמית פשוטה ויעילה שתתאים לכל אדם. תחת הנהגתו התפתחה שיטת הקרב מגע - שיטה מקורית, יעילה ופשוטה (ראה קרב מגע וקרב מגן ישראלי). תכונות אלה הפכו אותה לפופולרית מאוד בקרב כוחות ביטחון. בזכות תכונות אלו, הפכה השיטה לפופולרית מאוד כדרך להגנה עצמית. השיטה זוכה לעדנה בקרב בני נוער, נשים, קשישים ושאר אוכלוסיות הנאלצות לרכוש כישורי הגנה עצמית.
בהוראתו הדגיש שדאור את החינוך לנימוס והליכות, ערכים, ציונות ואהבת הארץ. שדאור הקפיד לחנך את תלמידיו להימנע מעימותים ככל האפשר, להתעמת רק מתוך חוסר ברירה ולהשתמש בכח רק כמוצא אחרון.
[עריכה] ממשיכי דרכו
רוב שיטות הלחימה הישראליות, לרבות אייקי-קרב מגע, קרב מגן ישראלי, דניס הישרדות ורבות אחרות, התפתחו מתוך הוראתו של שדאור ועל ידי תלמידיו. על כן ניתן לראות דמיון רב בין הטכניקות הנהוגות בשיטות אלה.
בין תלמידיו הבולטים ניתן למצוא את אלי אביקזר,עמי ניב, אייל ינילוב, דניס הנובר, דארן לוין, חיים זוט, גדי סקורניק, ירון ליכטנשטיין ועוד רבים מבכירי תחום הלחימה בישראל.
[עריכה] ספריו
- התגוננות מפני תקיפה בסכין וכלי נשק קרים נוספים-אימי שדה-אור ואייל ינילוב, הוצאת תמר, 1992.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- העמותה לאומנות קרב מגע (אייקי-קרב מגע)
- האיגוד הבינלאומי לקרב מגע
