אהמט השלישי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אהמט השלישי

אהמט השלישי מקבל את השגריר ההולנדי בארמון טופקאפי

אהמט השלישי (טורקית III. Ahmet, ‏ 30 בדצמבר 1673 עד 1 ביולי 1736) היה הסולטן העשרים-ושלושה של האימפריה העות'מאנית, ושלט בה מ-22 באוגוסט 1703 עד 1 באוקטובר 1730. הוא היה בנו של הסולטן מהמט הרביעי ועלה לשלטון לאחר שאחיו מוסטפה השני ויתר עליו.

בתקופתו שררו יחסים טובים בין האימפריה העות'מאנית לאנגליה ואהמט השלישי העניק מקלט מדיני לקארל השנים עשר, מלך שבדיה לאחר שזה הובס ב-1709 על ידי פיוטר הגדול במלחמה הצפונית הגדולה. קארל הגדול שכנע את אהמט השלישי לצאת למלחמה נגד האימפריה הרוסית ובמלחמת רוסיה-טורקיה, 1711-1710 שנפתחה כתוצאה מכך, נצחו העות'מאנים בקרב פרוט במולדובה. תוצאות המלחמה שהיו הישג פוליטי וצבאי עצום, הביאו את הרוסים להשיב את אזוב לטורקים, לחדול מהתערבותם בעניני האיחוד הפולני ליטאי ולהרוס מספר מצודות. לו רצה אהמט השלישי, יכול היה להמשיך את התקדמותו לתוככי רוסיה במצב שנוצר, אך שמועות על פלישה פרסית במזרח הביאו אותו להסב את תשומת לבו לחזית זו שגם בה הגיע להשיגים טריטוריאליים.

מלחמה נוספת שהתרחשה בזמנו הייתה כנגד אוסטריה בשנים 1716 עד 1718 ובמהלכה הובסו הטורקים ואיבדו את השליטה בבלגרד. ב-21 ביולי 1718 נחתם שלום פוז'ארוואץ עם אוסטריה וונציה וזה הסדיר את הדרישות הטריטוריאליות של שלוש המדינות. למרות שהאימפריה הפסידה שטחים בצפון הבלקן, היא השיבה לעצמה את הפלופונסוס ואת כרתים וההסכם הביא לכך שהשנים שלאחר מכן היו שקטות.

התקופה שבין 1718 ל-1730 ידועה כ"תקופת הצבעונים" (Lâle Devri) וזכתה לשמה בשל כך שצבעונים היו חביבים על הסולטן ושלטו באופנה באימפריה, ולמעשה באירופה כולה ("שיגעון הצבעונים"). אהמט השלישי השקיע מאמצים בשיפור מצבה של המדינה - הוא הורה על הורדת מיסים, איפשר השקעה פרטית ושיפר את ביצוריהן של ערי הבלקן. עם זאת, שליטתה של האימפריה במחוזותיה הייתה מוגבלת ומספר אזורים כמו מצרים ואלג'יריה, תיפקדו כישויות ריבוניות לכל דבר, למעט שמן.

לקראת סוף תקופת שלטונו נפגעה הפופולריות שלו בשל אורח חיים ראוותני ובזבוז כספים, מרד של חיל היניצ'רים אשר לווה בתמיכה אזרחית אילץ אותו לוותר על השלטון ולהמליך תחתיו את אחיינו מהמוט הראשון. הוא הסתגר בארמון ומת לאחר שש שנים. תקופתו נחשבת לתקופת שגשוג.