תל אבו חוריירה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תל אַבּוּ חוּרֵיירָה - יישוב עתיק בלבאנט הצפוני או מסופוטמיה המערבית. נהוג לראות בו כאתר העתיק ביותר בעולם להציג עדויות לחקלאות. הוא ממוקם על מישור בסמוך לגדה הדרומית של נהר הפרת. באתר שני שלבי יישוב נפרדים, כאשר ביניהם שלב בו היה היישוב נטוש. האתר נחקר בשנים 1972–1973 בניסיון להציל את ממצאיו לפני הצפתו על ידי אגם אסד, מאגר אשר נוצר עם בנין סכר טבקה. כמות ניכרת של חומר חולצה מהאתר ונחקרה במשך מספר עשורים. בשנת 1983 פורסם דו"ח ראשוני ובשנת 2000 פורסם דו"ח סופי.

יישוב אפיפליאוליתי הוקם באתר לקראת 11,500 לפני זמננו, סביר להניח שעל ידי התרבות הנאטופית באחת מההתפשטויות הנאטופיות צפונה ממולדתם בדרום הלבאנט. היישוב הורכב מבקתות עגולות עשויות עץ ואכלס, לכל היותר, מספר מאות מתיישבים. בתקופה זאת שימשו הציד, הדיג וליקוט צמחי בר כאופניי הפקת מזון. בבתים נמצאו אזורי אכסון למזון. צבאים, ערודים, כבשים, בקר, ארנבות, שועלים ועופות נאכלו. נקצרו שני סוגים של שיפון ושני זנים של חיטת בר עתיקה (Triticum boeoticum; Triticum dicoccoides). נמצאו עדויות לגידול שיפון החל מ־10,000 לפני זמננו. הוצע כי אקלים יבש בתקופת הדריאס הצעיר גרם לפיחות בכמויות דגני הבר. הקיצוץ במקורות המזון הוביל את יושבי אבו חוריירה לגידול עצמאי של הדגניים, בניסיון להבטיח את אספקתם.

אחר תקופה בה עמד האתר נטוש, יישוב ניאוליתי הוקם על גבי הכפר האפיפליאוליתי. היישוב החדש היה גדול, לכל היותר, פי עשרה מהיישוב האפיפליאוליתי, והיה אחד היישובים הגדולים במזרח התיכון בתקופתו. בתי לבנים נבנו, ותל הורם משרידי היישוב הישן. מגוון רחב יותר של צמחים בויתו, ובחינה של שלדי אדם מלמדת על מספר מומים גופניים. מקור המומים הוא, כפי הנראה, עבודה חקלאית קשה ובמיוחד טחינת התבואה. גם בעלי חיים שולבו במערכת הכלכלית, וטופלו בעדריהם. הקדרות נכנסה לאתר סביב ל־7,000 לפני זמננו, והאריגה אף מוקדם יותר. סמוך לכך ננטש האתר.