שמיטת כספים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמיטת כספים או שמיטת חובות היא הפטר שהיהדות מעניקה אחת לשבע שנים בסוף שנת השמיטה (לרוב הפוסקים) או בתחילתה (לדעת הרא"ש), מהחזר הלוואות שהגיע מועד פירעונן והן לא נגבו. מקור המצווה בספר דברים פרק ט"ו.
תוכן עניינים |
[עריכה] פרטי המצווה
מצוות שמיטת כספים קשורה בקשר הדוק במצוות שמיטת קרקעות ועל כן היא נחשבת בין המצוות התלויות בארץ. בזמן שהיובל אינו נוהג מהתורה, גם אין חיוב בשמיטת כספים [1]. אבל תקנו חכמים שתהא שמיטת כספים נוהגת גם בימינו. מצוות שמיטת כספים חלה בכל מקום, גם בחוץ לארץ.
[עריכה] טעמי המצווה
אחד הטעמים הניתן לשמיטת הכספים הוא טעם סוציאלי. ישנם הרואים בשמיטת הכספים מצווה עם מטרה מרחיקת לכת של ביעור מוחלט של העוני, שכן בניגוד לשמיטת הקרקעות ומתנות עניים אחרות היא מספקת כסף ולא רק מזון. אחרים, בהתאם להלכה, רואים בשמיטת הכספים רשת ביטחון המונעת מאדם להיכנס לחוב תמידי בדומה להליך של פשיטת רגל. בכך דומה שמיטת הכספים ליובל הנותן לכל בן אדם הון בסיסי (חלקת קרקע).
טעם נוסף הניתן לשמיטת כספים, כמו לשמיטת קרקעות, היא הצהרה מהותית על בעלותו של האל על הרכוש.
[עריכה] פרוזבול
-
ערך מורחב – פרוזבול
כמו בשמיטת קרקעות גם לגבי שמירת שמיטת כספים היו בעיות, ואנשים נמנעו מלהלוות כסף לקראת שנת השמיטה. הלל הזקן, נשיא הסנהדרין באמצע תקופת בית שני, תיקן את תקנת הפרוזבול שביטלה למעשה את שמיטת הכספים. התקנה אפשרה למלווים להעביר את גביית החובות לבית דין ובכך להיפטר מהחובה להשמיט את החוב.
[עריכה] פירושים אחרים
בקרב חוקרי מקרא רבים נפוצה הסברה כי אין הכוונה לביטול מוחלט של החובות, אלא לפסק זמן בגבייתם. כפי שהבעלות על האדמה אינה מתבטלת בשנת השמיטה, אלא רק נשמטת באופן זמני, כך גם הבעלות על החובות הכספיים נשמטת רק באופן זמני. יש הטוענים שהסיבה שהתורה הוסיפה עניין זה במצוות השמיטה, היא בשל הקושי הרב שיכול להיווצר לחקלאים לפרוע את חובותיהם בשנת השמיטה, בה אין להם הכנסות. מסיבה זו אין לראות במהות השמיטה עניין סוציאלי, אלא שהדבר קשור יותר ליחס האדם לאדמה וזכות האדמה, כישות בפני עצמה, לנוח ולהיות עצמאית ללא שליטת האדם עליה בשנה זו.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- שמיטת כספים, יונה עמנואל
[עריכה] הערות שוליים
- ^ רמב"ם, הלכות שמיטה ויובל פרק ט' הלכה ב
