שמחת בית השואבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שמחת בית השואבה היא מנהג יהודי עתיק, הקשור למצוות "ניסוך המים" שהונהגה בבית המקדש בחג הסוכות לאחר הבאת מי מעיין הגיחון לבית המקדש.

במשך כל השנה, יחד עם הקרבת קורבנות שונים על המזבח, היו מנסכים יין על המזבח במקום מיוחד לכך. בשבעת ימי חג הסוכות, היו מנסכים בנוסף ליין גם מים. מקורו של מנהג זה הוא בהלכה למשה מסיני, אם כי יש רמז במקרא. טעם המנהג נתפרש על ידי חז"ל, מכיוון שחג הסוכות, החל בתחילת עונת הגשמים, הוא החג בו נידונים על המים (גשם) של כל השנה החדשה.

בימי חול המועד היו נלווים למנהג הניסוך, שורה של טקסים, שהיו שמחים במיוחד. החל מרגע שאיבת המים במעיין הגיחון וכלה בזמן ניסוך המים בבית המקדש.

מנחם בן ישר מעלה את ההשערה הבאה: בעקבות ההתייוונות בירושלים שהביאו לאימוץ מנהגים אליליים בעיר וכתוצאה של מרד החשמונאים שבקשו לבטל את אלה, ייתכן כי במקור חגיגות בית השואבה התקיימו ליד ברֵכת השילוח שאליה נובעים מי מעיין הגיחון. העובדה כי היו חגיגות אליליות ליד מקומות של מים וכדי לפקח על אופי החגיגה העתיקו כוהנים וחכמים את האירוע לחצרות בית המקדש. ^[1]

תוכן עניינים 1 עזרת הנשים 2 מרכיבי השמחה 3 תאור השמחה 4 ההשפעה היוונית 4.1 חגיגות המאיומאס 4.2 קשר אפשרי בין שני הפולחנים 5 בימינו 6 הערות שוליים 7 לקריאה נוספת 8 קישורים חיצוניים

[עריכה] עזרת הנשים

לפי המשנה המיקום המרכזי של חגיגות שמחת בית השואבה נקבע בעזרת הנשים. האזור קרוי בשם זה שכן בו הייתה מותרת כניסה ושהייה של נשים, לעומת עזרת ישראל הפנימית, שבעיקרה מיועדת רק לגברים הטהורים. בהזדמנויות אחרות נהגו גם להתכנס בעזרת הנשים כך במעמד הַקהֵל שנכחו בו אנשים נשים וטף. אבל בשמחת בית השואבה נהגו להפריד בין הגברים לבין הנשים ב"עזרת הנשים".

בתוספתא מסופר כי ההפרדה בוצע בשני שלבים :

• "בראשונה כשהיו רואין שמחת בית השואבה היו אנשים רואין מבפנים ונשים מבחוץ." וכנראה היו "מעורבין", שכן בסיפא של החלק הבא כתוב: "לא היו מעורבין" - וזה ההבדל בין שני השלבים.

• "כיוון שראו בית דין שהן באין לידי קלות ראש עשו שלוש גזוזטראות בעזרה כנגד שלוש רוחות, שמשם נשים רואות בשמחת בית השואבה, וכשהיו רואין שמחת בית השואבה לא היו מעורבין". הנשים היו עומדות על מרפסות מיוחדות שנבנו עבורן, כדי שלא יתערבו עם הגברים וצופות בשמחה.

[עריכה] מרכיבי השמחה

בלילות, הייתה נחגגת "שמחת בית השואבה" ברוב עם. בחגיגה באו לידי ביטוי המרכיבים הבאים:

• ויזואליים של אש – לפידים מקובעים על עמודים גבוהים שאורם האיר כל חצר בירושלים הודלקו על ידי פרחי כהונה.
• ווקליים – "ולויים בכינורות ובנבלים ובמצלתיים ובכל כלי שיר בלא מספר" .
• אנושיים - זקני העם היו מרקדים ואבוקות של אש בידם, אולי אפילו הציגו תרגילי אקרובטיקה לעיני הציבור.

וכך חכמי ישראל הציגו תרגילים וירטואוזיים באבוקות אש, כשהם מזמרים דברי שירות ותשבחות . התפרסם בכך רבן שמעון בן גמליאל הזקן בשמחת בית השואבה.

[עריכה] תאור השמחה

בתלמוד בבלי מסכת סוכה מתוארת השמחה לכל שלביה כך:

	מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול. מנורות של זהב היו שם וארבעה ספלים של זהב בראשיהם וארבעה סולמות לכל אחד ואחד וארבעה ילדים מפירחי כהונה ובידיהם כדים של מאה ועשרים לוג שהן מטילין לכל ספל וספל מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן מהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין. ולא היה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה [2] חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין בפניהם באבוקות של אור שבידיהן. ואומרים לפניהם דברי שירות ותושבחות והלוים בכנורות ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כנגד חמש עשרה (מעלות) שבתהלים שעליהן לוים עומדין בכלי שיר ואומרים שירה ועמדו שני כהנים בשער העליון שיורד מעזרת ישראל לעזרת נשים ושני חצוצרות בידיהן קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו הגיעו למעלה עשירית תקעו והריעו ותקעו הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו (הגיעו לקרקע תקעו והריעו ותקעו) היו תוקעין והולכין עד שמגיעין לשער היוצא ממזרח הגיעו לשער היוצא ממזרח הפכו פניהן ממזרח למערב ואמרו: אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם אל ההיכל ופניהם קדמה ומשתחוים קדמה לשמש ואנו ליה עינינו ר' יהודה אומר היו שונין ואומרין: "אנו ליה וליה עינינו".
-- דפים נ"א, א' וב'

[עריכה] ההשפעה היוונית

מנחם בן ישר במאמרו להלן מעלה את הסברה כי השינוי במיקום הנשים בעזרת הנשים בוצע בעקבות הופעתה של התייוונות בירושלים. הסברה היא שבעיר הקדושה נחגגו חגי מקדש אליליים בעלי גווני נהנתנות , שרבתה בהם הפריצות המינית. ^[3]. היה חשש כי היהודים יהיו חשופים להשפעת הסביבה ההלניסטית, בייחוד עולי רגלים מארצות רחוקות, יגַררו אחרי מנהגים אליליים. מה עוד, שבהלכות ובמנהגים של חג הסוכות יש מוטיב של תחינה לגשם ולפריון ^[4] ועצם השאיבה לשם ניסוך המים, שהיא האירוע המזמן לשמחת השואבה, כולה עניין של בקשת גשמים לקראת עונת החורף, ומכאן הסכנה להיגררות אחר פולחני פוריות אליליים, שלהם גוון ארוטי. ומכאן גדרי הפרדה אותם גדרו הכוהנים והחכמים באירוע זה דווקא.

[עריכה] חגיגות המאיומאס

בן ישר סבור כי הפולחן הנָכרי שאיים להשפיע על שמחת בית השואבה היה חגיגות המאיומאס (Maiumas festival) ^[5]. החגיגות נערכו בכמה מקומות במשך 30 יום, 7 או 5 ימים ^[6]. החגיגות היו מוקדשות לאפרודיטי, אֵלת הפריון והאהבה, ולדיוניסוס או ברומא "בכּכוס", אל היין. הן נערכו במקומות של מים: הן בחופי ימים הן ליד מעיינות, והתאפיינו באורת-אש ובמשחקי אש, בתעלולי מים ואפילו בפריצות מינית. ^[7]

החוקר מעלה את הסברה כי בזמן שגברה ההשפעה ההלניסטית במקדש ירושלים חגגו שם מעין אותו "מאיומאס".שהרי אחת מגזֵרות אנטיוכוס הרביעי ערב מרד החשמונאים הייתה כפיית העם היהודי להשתתף בפולחני אל היין. ^[8] באותו הֶקשר נאמר שם "כי המקדש התמלא על ידי הגויים מהומה ותהלוכות פראיות, בהתעלסות עם נשים מופקרות, ובחצרות הקודש היו קרבים אל הנשים". ^[9]

[עריכה] קשר אפשרי בין שני הפולחנים

ייתכנו דגמים אחדים לקשר:

• שמחת השואבה הייתה מוסד עתיק יומין עם מצוות ניסוך המים המאופיינת בתלמודים כהלכה למשה מסיני. בימי גזֵרת אנטיוכוס הרביעי התבטלה השמחה היהודית המקורית. ולכן, משטיהרו בית חשמונאי את המקדש ואת סדריו, תיקנו את התקנות כדי להרחיק כל פריצת גבולות בעיקר מצד יהודים יושבי ערים או ארצות הלניסטיות הנתונות להשפעות זרות.

• אפשרות אחרת היא שאכן חגיגות המאיומאס (או מעין מאיומאס) הונהגו בירושלים ההלניסטית ערב המרד החשמונאי. פרופ' מנחם בן ישר מסכם: "עם טיהור המקדש טוהרה ו"גוירה" חינגא זו וקיבלה את אופייה המונותאיסטי-יהודי. ואל תתמה בדבר, שכבר כתב הרמב"ם שהסבה התורה נימוסי עכו"ם להיותם דוגמה לחוקי תורה על ידי שינוי אופיים ומגמתם במהלך הדורות, שהלוא מעולם לא הייתה היהדות מסוגרת כלפי שכנותיה הנָכריות, אלא "רימון מצא תוכו אכל קליפתו זרק" (תלמוד בבלי מסכת חגיגה ט"ו, ע)

[עריכה] בימינו

כיום, נהוג לציין זכר ל"שמחת בית השואבה" בלילות במשך חול המועד סוכות, על ידי ריקודים המלווים בכלי זמר ונגינה. וכן יש הנוהגים להרבות בשירות ותשבחות בלילי חול המועד סוכות ולומר את חמש עשרה פרקי שיר המעלות שבספר תהלים (פרקים קכ - קלד).

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ לבן ישר יש הערה על מהות החידוש: "ברור לי שהשערה זו סותרת השערות אחרות שהעליתי כאן, כגון העדות מספר החשמונאים ב. ואולם בכל נושא זה אין בידינו אלא השערות הלוטות בערפִלי ההיסטוריה. עם זה עצם הקשר הדיאלקטי הניגודי בין שמב"ש לחינגת המאיומאס נראה סביר בעיניי."
2. ^ ההדגשה לא במקור
3. ^ הסופר היווני פלוטרכוס מתאר לקוראיו את החגיגות במקדש ירושלים הדומות לחגיגות רומיות לכבוד אל היין בַּכְּכוּס, והחגיגות הבכּכליות נודעו בגילויי הפריצות שבהן.ראו: M. Stern, Greek and Latin Authorson Jews and Judaism, vol I, Jerusalem 1974, pp 553; 557-558
4. ^ משנה ראש השנה א,ב; תוספ' סוכה ג 18
5. ^ איזכור לחגיגות מתאור החפירות בגרש בעבר הירדן:

   The northern gate of the city was already excavated in the 1930s by British and American archaeologists, but has not yet been reconstructed. At a distance of about 1,500 m. to the north of the city there is the Birketein Sanctuary (in Arabic: double pool), a pleasant grove in which there is a double pool with a theatre nearby. This is the open sanctuary of Gerasa where the citizens held their Maiumas Festival, that is, the spring and water festivities in which events such as the water theatre were conducted. המקור

   איזכור נוסף מקיסריה:

   two-storey high ampitheater and adjacent pool/spa were used by wealthy Romans who lived in nearby Caesarea, particularly during the Maiumas festival in the month of May. Pagan rites, fertility ceremonies, and orgies were major components

   of these month-long festivities. המקור
6. ^ דבר המזכיר "החליל חמישה וששה" [משנה סוכה ד, א] לגבי משך שמחת בית השואבה
7. ^ למשל, מסופר שבאנטיוכיה שחו עלמות ערומות בברֵכת מים לעיני הציבור המשולהב. המאיומאס גם היה צמוד לטקסי ניסוך מים. א' דבורזיצקי, חגיגות המאיומאס באשקלון בתקופה הרומית והביזנטית, בתוך: אשקלון, עיר לחוף ימים , עורכים: אבי ששון ואחרים, אשקלון-תל אביב תשס"א, עמ' 99‑118
8. ^ ספר חשמונאים ב' , י', ז', עמ' קצו-קצז, מהדורת א' כהנא, תל אביב תשט"ז
9. ^ שם ו, ד, עמ' קצו. בן ישר מוסיף כי "סטיתי מתרגום כהנא על-פי המקור היווני"

[עריכה] לקריאה נוספת

• תבורי, יוסף, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, מאגנס, ירושלים תשנ"ה. עמודים 194 ואילך. סיכום מקיף.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• מנחם בן ישר, על שמחת בית השואבה, אוניברסיטת בר-אילן, דף שבועי 723, סוכות ושמחת תורה, תשס"ח