שינג אי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

שינג אי (בסינית: 形意拳, בפין-יין Xíng yì quán, וויד גיילס Hsing I Ch'üan) היא אחת משלוש אמנויות הלחימה ה"פנימיות בוו שו הסיני^[1]. השינג אי נפוץ בעיקר בצפון סין ומושפע מן הפילוסופיה הטאואיסטית. פרוש הסימניה שינג "צורה/תבנית" ופרוש הסימניה אי "כוונה/רצון/תשומת לב". כלומר שינג-אי היא אמנות לחימה בה הכוונה מניעה ומובילה את הצורה החיצונית של התנועה. מאפינייה העיקריים הם תנועה ישרה למראית עיין והתקפה אגרסיבית של קו מרכז הגוף של היריב, כאשר יש שימוש בהגנה והתקפה בו זמנית.

[עריכה] תרגול

התרגול הבסיסי בשינג-אי הוא עמידות העמוד (ג'אן ג'ואנג Zhan zhuang) כאשר עמידת "שלושת הגופים" (סאן טי שר San ti shi) הינה הבסיסית מכל. תרגול עמידות העמוד מפתח את היכולת להניע את הגוף כיחידה אחת, לשפר את הקשר שבין כוונה ומבנה ואת היכולת לשחרר כח מתפרץ מכל כיוון, לכל כיוון ומכל טווח. למרות שבמבט ראשון ניתן לראות הבדלים בין זרמים שונים של שינג אי (חה-ביי ושאנשי לסוגיו) עקרונות התרגול הינם זהים בין כולם וסובבים סביב 24 כללים קבועים (שמונה שלשות של חוקים). אמן הלחימה המפורסם שואה דיאן (Xue dian（ תלמידו של לי צ'ון אי המפורסם, נהג לתאר תרגול בעמידות עמוד כתנועה איטית ביותר, כך שלמרות שלצופה מהצד נראה כאילו המתרגל הינו סטאטי לחלוטין, למעשה קיימת תנועה מזערית הניתנת לגילוי רק על ידי מגע.

לעמידות העמוד מתווסף תרגול "חמשת האגרופים" המבוסס על "חמש הפאזות" של הפילוסופיה הסינית. תרגול זה מפתח את 5 הכוחות הבסיסים הנחוצים בזמן לחימה. חמשת האגרופים הם פי-צ'ואן, דזואן-צ'ואן, בנג-צ'ואן, פאו-צ'ואן והנג-צ'ואן. למרות שהתרגול נראה פשוט כלפי חוץ, למעשה טמונים בו פרטים רבים ואבחנות דקות ודרוש לימוד ואימון של שנים רבות כדי להגיע להבנה מלאה של התרגול ולניצול מלא של הפוטנציאל הגלום בו. בזמן תנועה יש להקפיד לשמור על 6 ההרמוניות. שש ההרמוניות מתחלקות לשלוש הרמוניות פנימיות (מודעות/לב-כוונה, כוונה-צ'י,צ'י-כח) ושלוש הרמוניות חיצונית (כתף - מפרק אגן וירך, מרפק - ברך, כף יד - כף רגל).

חמש הפאזות של שינג אי צ'ואן

	סינית	פין-ין
מפצל	劈	Pī	מתכת	כמו גרזן שחוטב קדימה ולמטה.
כותש	炮	Pào	אש	כמו תותח היורה פגז בפתאומיות.
קודח	鑽	Zuān	מיים	קודח קדימה ולמעלה כמו גייזר מיים
מצליב	橫	Héng	אדמה	חוצה מצד לצד.
מרסק	崩	Bēng	עץ	כמו חץ שנורה קדימה.

שלב חשוב נוסף בשינג-אי הוא התרגול של שתים עשרה החיות. כל חיה מייצגת איכות מסוימת של תנועה. החיות הן: דרקון, טיגריס, קוף, סוס, טואו (צב), תרנגול, טאי (ציפור מיתולוגית), סנונית, נחש, דרור, עיט, ודוב. שתים עשרה החיות הינן השימוש הישומי טכני של חמש הכוחות שנלמדו על ידי תרגול של 5 האגרופים.

בחלק מבתי הספר של שינג אי צ'ואן באזור חביי קיים תרגול נוסף של "שמונה משפטי גונג". תרגול שמונה משפטי הגונג הינו השימוש של חמש הכוחות הבסיסים שנלמדו בתרגול חמש האגרופים.

למרות שכיום קיימות סדרות רבות של כלי נשק שונים בשינג אי צ'ואן, החנית הארוכה הינה הנשק העיקרי ולמעשה התנועה כולה מבוססת על תנועתו של לוחם האוחז ברומח.

[עריכה] היסטוריה

נהוג ליחס את המצאת הסגנון לגנרל הסיני יואה פיי (Yue fei ), שחי בזמן שושלת סונג (960-1279 לספירה). עדויות אמינות יותר אודות השינג-אי צ'ואן, מיחסות את המצאתו לג'י ג'י קה (Ji ji ke) אשר חי בפרובינציאת שאנשי בין השנים 1602 ל 1680. בתקופתו שמו של הסגנון היה שין אי ליו חה צ'ואן (Xin yi liu he Quan - אגרוף הלב/מודעות וכוונה ושש ההרמוניות). ג'י ג'י קה (ידוע גם בשם נוסף - ג'י לונג פונג) התבסס בכתבים המיוחסים לגנרל יואה פיי ע"מ לפתח אמנות לחימה אותה העביר לצאו ג'י וו (Cao ji wu). צאו ג'י וו לימד בתורו את דאי לונג באנג (Dai long bang) מפרובינציאת שאנשי ו מה שואה לי (Ma xue li) מפרובינציאת חה-נאן. דאי לונג באנג לימד את הסגנון אך ורק לבני משפחתו ועל כן נקרא "שין אי של שבט דאי". מה שואה לי לימד את הסגנון אך ורק למיעוט המוסלמי הסיני אליו היה שייך (מיעוט חוי) שם נקרא הסגנון בשם "שין אי ליו חה".

הלוחם המפורסם ביותר בשינג אי צ'ואן ולמעשה האדם שבעקבותיו קיבל הסגנון את שמו הנוכחי, לי לואו ננג, היגר מפרובינציאת חה-ביי אל פרובינציאת שאנ-שי בחיפושיו אחר עבודה, אותה מצא בביתו של דאי לונג באנג. לי לואו ננג (ידוע גם בכמה כינויים נוספים: לי לאו ננג, לי לאו נונג, לי ננג ראן) פיתח ושיפר את מה שלמד ואת התוצר המוגמר העביר לתלמידיו בינייהם צה אי ג'אי (סגנון צה - שאנשי), סונג שה רונג (סגנון סונג - שאנשי), סונג שה דא, גואו יון שאן (חביי),ליו צ'י לאן(חביי),ליו יואן שיאנג, לי ג'אן יואן, באי סי יואן.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ לצד הבה גואה ג'אנג, והטאי ג'י צ'ואן)