שבט אפרים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שבט אפרים הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המצוינים בתנ"ך. השבט נקרא על שם בנו השני של יוסף.
למרות שאפרים היה בנו הקטן של יוסף, יעקב העדיף אותו על פני מנשה, בנו הבכור של יוסף. העדפה זו גרמה בסופו של דבר לכך שיעקב יתן לאפרים את זכויות הבן הבכור, חרף התנגדותו של יוסף. זאת הסיבה לכך שבתקופה המקראית לשבט אפרים הייתה עלינות על פני שבט מנשה.
תוכן עניינים |
[עריכה] סמל
על פי המסורת, סמל שבט אפרים היה דגל זהוב ועליו ראש עגל. על פי הכתוב: "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ, וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה:" (דברים פרק ל"ג 17)
על פי הפירוש, האבן שמייצגת אותו ואת שבט מנשה היא אבן השוהם שאותה נשא אהרון הכהן עם שאר האבנים הטובות שנשא על ליבו.
[עריכה] שבט אפרים בזמן יציאת מצרים
במפקד התושבים שנערך במדבר לאחר יציאת מצרים מנה שבט אפרים 40,500 איש אך מספרם ירד בהדרגה בשנים הבאות וכאשר בני ישראל הגיעו לארץ המובטחת, לאחר 40 שנה של נדידה במדבר, שבט אפרים מנה רק 32,500 איש.
הושע בן נון משבט אפרים, היה אחד המרגלים שנשלחו לבדוק את מצבה של הארץ המובטחת. משה רבנו שינה לאחר מכן את שמו ליהושע בן נון ומינה אותו להיות יורשו לאחר מותו. יהושע בן נון היה המנהיג שכבש את שטחי ארץ ישראל לאחר יציאת מצרים.
[עריכה] שבט אפרים בארץ ישראל
נחלתו של שבט אפרים לאחר ההתנחלות בארץ ישראל, כללה את החלק המרכזי של שטח ההר שבין ירושלים לעמק יזרעאל. נחלה זו כללה ערים חשובות בתקופת המקרא דוגמת: שכם, בית-אל ושילה.
על אף שמעמדו נחלש מעט בתקופת המלוכה, שבט אפרים נחשב לאחד השבטים החשובים, המרכזים והמשפיעים בשבטי ישראל.
אישים מפורסמים שיצאו משבט אפרים כוללים את: יהושע בן נון, ירבעם בן נבט ואחאב.
[עריכה] סופו של שבט אפרים
שבט אפרים הוגלה לאשור, יחד עם שאר שבטי ממלכת ישראל, לאחר שזאת פלשה לממלכת ישראל (722 לפנה"ס) ונעלם מדפי ההיסטוריה. הוא נחשב לאחד מעשרת השבטים האבודים של ישראל. השומרונים רואים עצמם כצאצאי שבט זה.
| שבטי ישראל |
|
ראובן | שמעון | לוי | יהודה | יששכר | זבולון | דן | נפתלי | גד | אשר | אפרים | מנשה | בנימין |
