שבט מנשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק באחד משנים-עשר השבטים. אם התכוונתם לקהילה יהודית במזרח הודו, ראו בני מנשה (הודו).

שבט מנשה הוא הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך. הוא נקרא על שם אבי השבט מנשה בן ליוסף שהיה בן לרחל ויעקב. יוסף הוא הבכור לבני רחל ואחיו השני, בנימין הוא בנה הצעיר. מנשה היה הבן הבכור ליוסף אך יעקב העדיף את אחיו הצעיר אפרים ונתן לו את ברכתו.

ברכת יעקב לשבט מנשה היא "קרני ראם קרניו".

על פי הפירוש, האבן שמייצגת אותו ואת שבט אפרים היא אבן השוהם שאותה נשא אהרון הכהן עם שאר האבנים הטובות שנשא על ליבו וה"אות" של שבט זה (כלומר הדגל שלו) היה ציור של ראם על רקע שחור.

נחלת שבט מנשה הייתה מחולקת לשתי נחלות נפרדות- חצי המנשה שהיה אחד משניים וחצי השבטים שישבו בעבר הירדן המזרחי וחצי המנשה שישב במרכז ארץ ישראל שבעבר הירדן המערבי.

נחלת חצי המנשה שבעבר הירדן המזרחי גבלה בדרומה בנחלת שבט גד, בצפון ובמזרח בארם, בני עמון ואשור ובמערב בשבט דן ושבט נפתלי. בירתו הייתה ככל הנראה העיר יבש גלעד.

נחלת חצי המנשה שבעבר הירדן המערבי גבלה בצפון בנחלות שבט יששכר, שבט אשר ושבט זבולון, במערב בים התיכון, בדרום בשבט אפרים ובמזרח בנהר הירדן ואדמות שבט יששכר.

דבר זה היווה בעיה פעם אחת בעת חלוקת הארץ לנחלות. יהושע, שחילק את ארץ ישראל לעשרת השבטים שלא ישבו בעבר הירדן המזרחי רצה בתחילה לתת נחלה אחת לבני שבט מנשה ובני שבט אפרים אך לאחר ששוכנע כי אין הדבר טוב נתן לכל אחד מהשבטים נחלה נפרדת.

בתקופת המלוכה נגבו המיסים משני שבטים אלה במרוכז וירבעם בן נבט היה אחראי בימיו לסבל בית יוסף שבו השתתפו שבט מנשה ושבט אפרים.

בין בני שבט מנשה החשובים ביותר היה גדעון בן יואש ששפט את ישראל בתקופת השופטים.

שבטי ישראל

ראובן | שמעון | לוי | יהודה | יששכר | זבולון | דן | נפתלי | גד | אשר | אפרים | מנשה | בנימין