קרב ורנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קרב ורנה התרחש ב-10 בנובמבר 1444 ליד העיר ורנה, כיום במזרח בולגריה. במהלך קרב זה הביסה האימפריה העות'מאנית בהנהגתו של הסולטן מורט השני את צבאות פולין והונגריה תחת הנהגתם של ולדיסלאב השלישי מלך פולין (פולנית: Władysław III Warneńczyk, שאף נהרג בקרב) ויאנוש הוניאדי ההונגרי.

[עריכה] רקע

אחרי מבצע כושל נגד בלגרד ב-1441/1442, חתם הסולטאן העות'מאני מורט השני הסכם הפסקת אש למשך 10 שנים עם הונגריה. אחרי שהוא חתם גם על הסכם שלום עם הנסיכות הקראמאנית באסיה הקטנה באוגוסט 1444, הוא ויתר על כתרו לטובת בנו בן ה-12, מהמט השני.

חרף הסכם השלום, הונגריה שיתפה פעולה עם ונציה ועם האפיפיור אאוגנוס הרביעי לארגן צבא צלבני חדש. לאור מידע זה, נקרא מורט לשוב לכתר על ידי בנו. בתחילה, מורט סירב, באומרו שאינו סולטאן יותר, אבל בנו סתם את הגולל על טיעוניו, בכותבו לו: "אם אתה הסולטאן, הנהג את צבאותיך; אבל אם אני הוא הסולטאן, הרי שאני מצווה עליך לבוא ולהנהיג את צבאותי". למורט לא הייתה ברירה, אלא לשוב לכתר.

[עריכה] הצדדים

הצד הנוצרי היה מורכב מכוחות שונים. מרבית הלוחמים היו הונגרים ופולנים, אך היו גם כוחות צ'כים, גרמנים, בוסנים, קרואטים, סרבים, בולגרים, ולאכים, ורוטנים (אוקראינים כיום). בנוסף להם נלחמו לצד הנוצרים אבירים ששלח האפיפיור.

הנוצרים היו בנחיתות מספרית. בנוסף, סבלו ההונגרים מהיעדר ציוד, מחוסר יציבות, והתמיכה שהובטחה על ידי אלבניה וקונסטנטינופול לא הגיעה. להונגרים כמעט ולא היה חיל רגלים, למעט כ-300 שכירי חרב צ'כים; להונגרים היו גם כמאה מערכי מרכבות מלחמה (ואגנבורג, Wagenburg). שאר הכוח הנוצרי היה מורכב מפרשים, חלקם שכירי חרב וחלקם בני אצולה, עם נוכחות גם לנושאי דגלים (של האצולה ושל הכנסיות).

לפני הקרב חסמו ספינות של הכס הקדוש, ונציה וגנואה את הדרדנלים, והצבא ההונגרי התקדם לורנה, שבו הוא היה אמור לפגוש את צבא הכנסייה ולהפליג עמו לקונסטנטינופול - ובסופו של דבר לדחוק את רגליהם של העות'מאנים מאירופה. ההתקדמות ההונגרית הייתה מהירה: הם עקפו את המצודות הראשיות של העות'מאנים והצטרפו אליהם בולגרים מווידין, אורייחובו וניקופול (פרוז'ין, בנו של איבן שישמן, השתתף אף הוא במסע הקרב). ב-10 באוקטובר הצטרפו לכוחות גם כ-4,000 לוחמים ולאכים תחת פיקודו של מירצ'אה השני, אחד מבניו של ולאד השני דראקול.

הצד המוסלמי, שהיה תחת הנהגה מאוחדת של העות'מאנים, היה חזק יותר מספרית.