קירסיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קירסירים (מלשון קיראס - שריון) היו סוג של פרשים כבדים נפוץ בצבאות האירופאים מסוף המאה ה-16 עד סוף המאה ה-19. הפרשים האלו נחשבו לפרשים כבדים ושירתו בהם החיילים הגבוהים והחזקים בצבא. גם הסוסים שלהם היו בין הטובים בצבא. בקרב, הקירסרים נועדו לשבור מערכי אויב גדולים והם נלחמו בשורות צפופות בדומה לפרשים כבדים מחילות אחרים.

הקירסירים הראשונים היו דומים בחימושם לאבירים מימי הביניים וההבדל העיקרי ביניהם היה תוספת של זוג אקדחים, ביטול הרומח ואימוץ החרב הישרה והכבדה לקרב פנים מול פנים. הקירסים המשיכו לעטות שריון גוף הרבה אחרי שיתר חילות הצבא זנחו אותו בגלל התגברות כח האש של כלי הירי. עם הזמן, גם הקירסירים החלו לוותר על חלק מהשריון והחל מההמאה ה-17 נשארו עם הקיראס וקסדה בלבד.

השימוש המתועד הראשון בקירסרים היה באוסטריה אצל מקסימיליאן הראשון שגייס גדודים בני 100 חיילים בשנת 1484 לשורות צבאו. הצרפתים אימצו את הקירסרים בשנת 1666 וב-1705 מספר הגדודים של הקירסרים באימפריה האוסטרית הגיע לעשרים. בעקבות הצלחתם בקרבות, גם המדינות האחרות גייסו כוחות קירסרים משל עצמן.

עם התגברות כוח האש, הקירסרים התפתחו בסוף המאה ה-19 לסוגי פרשים אחרים כי לא היה עוד טעם בלבישת שריון מתכת כבד.