קונטרפונקט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קונטרפונקט הוא צירוף של שני קווים מלודיים עצמאיים (או יותר) תוך יצירה של מרקם הרמוני ביניהם. מקור המילה קונטרפונקט הוא הביטוי הלטיני "פונקטום קונטרה פונקטום" (נקודה מול נקודה). הצורות המוזיקליות הקונטרפונקטיות העיקריות הן הקאנון והפוגה, אולם יכולים להיות קטעים קונטרפונקטיים גם ביצירה שאינה מבוססת על קונטרפונקט.
השימוש בקונטרפונקט החל כבר במאה ה-10 אך הגיע לידי שיא במאות ה-16 וה-17. צורת המדריגל שהייתה נפוצה בעיקר באיטליה במאה ה-16 שכללה את השימוש בקונטרפונקט כמו גם הלחנת המיסה הכנסייתית וצורת המוטט. המלחינים הבולטים שכתבו יצירות קונטרפונקטיות באותה התקופה הם לאסו, ויקטוריה, ג'זואלדו, מונטוורדי ופלסטרינה.
במאה ה-17 החל במקביל לכתיבת הקונטרפונקט החמור ז'אנר של כתיבת קונטרפונקט "חופשי". הקונטרפונקט החופשי אינו מקפיד על הכללים המחמירים שהיו נהוגים עד כה ושם את הדגש על יצירת המרקמים ההרמוניים משילוב הקולות העצמאיים.
במאה ה-18 אסף פוקס את אופני הכתיבה השכיחים לספרו "גרדוס אד פרנסום" משנת 1725. כמו כן, במחצית הראשונה של המאה ה-18 הביא יוהן סבסטיאן באך לידי שיא את סגנון הקונטרפונקט החופשי. עובדה זו בולטת במיוחד בספרו "אמנות הפוגה" בו מראה באך אינספור אפשרויות לשימוש בקונטרפונקט.
