פר לשז
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פר לשז (צרפתית Père Lachaise) הוא בית קברות בצפון פריז בן למעלה ממאה שנה, וקבורים בו אנשים מפורסמים רבים. בין היתר, קבורים בו ג'ים מוריסון, פרדריק שופן ואוסקר ויילד. צרפתים מפורסמים מעולם הבידור קבורים בו אף הם, ביניהם ניתן למנות את אדית פיאף ואיב מונטאן וכן אשתו השחקנית היהודיה סימון סיניורה. בין האישים הקבורים שם נמצאים לא רק צרפתים אלא גם בני ארצות רבות אחרות - בין השאר פולין, איטליה, רומניה, ארצות הברית ואיראן (ראו בהמשך רשימה מפורטת). בבית העלמין יש מצבות מפוארות, הבנויות כבניינים קטנים או כנסיות. רבים מן הקברים הם קברים משפחתיים. היות שבבתי עלמין קתוליים נהוג לקבור כמה נקברים באותו מקום ואפילו כמה דורות של אותם בני המשפחה. אולם במידה ומקום קבורה מסוים חדל להיות בשימוש, הקבר מפונה, והעצמות נקברות בקבר אחים והחלקה נמכרת שוב. הנוהג הזה מסביר את מספר הנקברים הרב בפר לשז-יותר מ-300.000 איש. נוהג פינוי הקבר אינו מופעל כלפי מפורסמים למיניהם.
ניתן להגיע אל בית העלמין בקלות באמצעות המטרו, שיש לו תחנה בכניסה לבית העלמין. בכניסה מחולקות מפות התמצאות.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות בית הקברות
האתר בו הוקם מאוחר יותר בית הקברות קיבל את שמו מן האב פרנסואה דה לה שז (1624-1709) (Père François de la Chaise), הכומר המוודה של המלך לואי ה-14 אשר חי במעון ישועי אשר נבנה במקום בשנת 1682. בתקופה זאת היה המקום שטח כפרי המרוחק מתחומה של העיר פריז. מראש הגבעה שבמקום צפה המלך הצעיר בקרב שהתנהל בסדרת המרידות הידועה בשם "הפרונד", בתקופה בה טרם התיייצב שלטונו האבסולוטי בצרפת.
בשנת 1804 נקנה השטח, שעדיין היה מחוץ לתחומי השטח העירוני המיושב, בידי עירית פאריז, ובאותה שנה הוקם בו בית קברות ביוזמתו של נפוליאון בונפרטה, ששלט אז בצרפת. מאז 1786 נאסר לקיים בתי קברות בתחומי העיר פאריז כפי שהיו אז. בית הקברות Cimetière des Innocents נסגר בטענה שקרבתו לשוק המזון הסיטונאי Les Halles גורמת לסיכון תברואתי (מאותה סיבה גם הוקמו מדרום לעיר "הקטקומבות הפריזאיות" המפורסמות, שהיו מיועדות לקבורה תת מדרום לעיר). במקומם הוקמו בתי קברות חדשים שהיו אז מחוץ לגבולות העיר, כגון בית הקברות של מונמארטר בצפון, בית הקברות של מונפרנאס בדרום ובפאסי (סמוך למקום בו הוקם מאוחר יותר מגדל אייפל).
בזמן שנפתח נחשב בית הקברות כמרוחק מדי מן העיר, ורק הלוויות מעטות התקיימו בו. כדי לשנות את המצב פתחו מנהלי בית הקברות במה שהיה נקרא כיום "מסע קידום מכירות" והעבירו אל בית הקברות בשנת 1804 את גופותיהם של אנשים מפורסמים כמו המחזאי מולייר וכותב המשלים לה פונטיין.
בשנת 1817 הועברו למקום, בטקס רב פרסום, גם גופותיהם של הנאהבים המפורסמים מימי הביניים, אבלר ואלואיז (אם כי ישנו ספק שאלה באמת גופותיהם של השניים). לבית הקברות הועברה גם הכיפה שמעל קברם הקודם, שנוצרה מחלקי המנזר שנהרס בנוגן-סיר-סיין. (לפי מסורת עממית ארוכה, זוגות נאהבים ובודדים "חולי אהבה" נוהגים להשאיר מכתבים בקברם של השניים, בתקוה לזכות לאהבת אמת שתאריך ימים, והמנהג עבר עמם למקום מנוחתם החדש).
המדיניות הנ"ל הוכיחה את עצמה, כאשר רבים מתושבי פאריז החלו לדרוש להקבר לצידם של הידועים והמפורסמים. על פי רישומי בית הקברות, בתוך שנים מעטות עלה מספר הקבורים במקום מעשרות בודדות ליותר מאשר 33,000. כיום קבורים שם יותר מ-300,000 אנשים, וכן שמור שם אפרם של רבים נוספים, אשר בחרו בשריפת גופתם במקום קבורה.
[עריכה] "קיר לוחמי הקומונה" כמקום עליה לרגל של השמאל הצרפתי
במהלך "שבוע הדמים" (Semaine Sanglante) של דיכוי הקומונה הפריזאית בחודש מאי 1871, התבצרו חלק מאחרוני הלוחמים של הקומונה בבית הקברות פר לשז. ביום ראשון, 28 במאי 1871, לאחר תבוסתם הסופית של אנשי הקומונה, ריכזו כוחות הממשלה 147 שבויים שנפלו בידיהם ליד אחד מקירות בית הקברות והוציאו אותם להורג ביריה, ואחר כך קברו אותם בקבר אחים גדול שנכרה במקום.
מאז ועד היום הפך המקום, הידוע בשם "קיר לוחמי הקומונה" (בצרפתית Mur des Fédérés), למקום עליה לרגל לאנשי השמאל הצרפתי, המקיימים צעדה לשם בשבוע האחרון של חודש מאי כל שנה.
את מסורת העלייה לרגל למקום הנהיג ז'יל גד (Jules Guesde), מנהיגה דאז של המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית, בשנת 1880. כ-25,000 מפגינים צעדו אז אל בית הקברות והתייצבו מול כוחות המשטרה כשהם עונדים שושנים אדומות ודורשים להעניק חנינה לאנשי הקומונה שעוד נותרו בחיים (החנינה הוענקה חודשיים אחר כך).
ז'אן ז'ורס עמד מספר פעמים בראש הצעדות אל קיר לוחמי הקומונה, בהן השתתפו כל גווני השמאל הצרפתי של סוף המאה ה-19: סוציאליסטים, סינדיקליסטים ואנרכיסטים.
מספר שיא של משתתפים, כ-600,000, השתתפו במצעד שהתקיים ב-24 במאי 1936, בראשו עמדו מנהיג הסוציאליסטים לאון בלום (Léon Blum) ומנהיג הקומוניסטים מוריס תורז (Maurice Thorez). זה היה זמן קצר לאחר הקמת ממשלת החזית העממית בצרפת, והתהלוכה ביטאה תחושה חזקה של התנגדות לפאשיזם ולנאציזם שעלו אז במדינות אירופיות שונות.
מאוחר יותר הוקמה במקום גם אנדרטה לזכר הלוחמים הצרפתים שנלחמו במסגרת הבריגדות הבינלאומיות במלחמת האזרחים בספרד.
יש לציין כי ההקשר הפוליטי החזק הנ"ל אינו מתייחס לבית הקברות פר לשז כולו, אלא רק לחלק הסמוך ל"קיר לוחמי הקומונה". בחלקים אחרים של בית הקברות נקברו אנשים מכל חלקי המפה הפוליטית וביניהם מפורסמים רבים.
[עריכה] אנשים ידועים שנקברו בבית הקברות
- הרוזנת קונסואלו דה סנט אכזופרי (Consuelo de Saint-Exupéry), הסופרת ילידת אל סלוודור, אלמנתו של אנטואן דה סנט אכזופרי מחבר "הנסיך הקטן". (כידוע, מטוסו של סנט אכזופרי עצמו התרסק בים וגופתו לא נמצאה).
- הצייר האימפרסיוניסט גוסטב קאיבוט (Gustave Caillebotte).
- אפרה של זמרת האופרה מריה קאלאס היווניה-אמריקאית הוטמן מלכתחילה בבית הקברות פר לשז, אך לאחר שהאפר נגנב והוחזר הוא פוזר מעל הים האגאי ליד חופי יוון, מולדת משפחתה של קאלאס. למרות זאת, עדיין ניתן לראות בבית הקברות את הכד הריק בו היה האפר.
- הרופא בן המאה התשע עשרה קלוד ברנאר (Claude Bernard) שלזכותו נזקפים מספר הישגים בקידום הרפואה ובמיוחד הכנסת השיטה המדעית למחקר הרפואי ומחקר מערכת העצבים.
- גופו של המלחין פרדריק שופן (Frédéric Chopin) נקבר בבית הקברות פר לשז, אך לבו הוטמן לפי בקשתו באחד מעמודי כנסיית הצלב הקדוש בוורשה, בירת פולין מולדתו.
- הצייר ז'אק לואי דויד (Jacques-Louis David) היה ידוע בציוריו האוהדים את המהפכה הצרפתית ואת שלטון נפוליאון, ולאחר חזרת מלכי בית בורבון לשלטון ב-1815 הוא יצא לגלות ובה מת. גם לאחר מותו לא התירו המלכים את חזרת גופתו, ובמקרה זה רק לבו הוא המוטמן בקבר בפר לשז.
- הצייר הרומנטי אז'ן דלקרואה (Eugène Delacroix), הידוע במיוחד בזכות ציורו החירות מובילה את העם.
- הצייר הנאו-קלאסי ז'אן אוגוסט דומיניק אנגר
- הצייר ז'ורז'-פייר סרה (Georges-Pierre Seurat) הנחשב כ"אבי הנאו-אימפרסיוניזם".
- ג'ורג'ה אנסקו (George Enescu) - מלחין, פסנתרן, כנר ומנצח רומני שחי בפאריז חלק גדול מחייו ונפטר בה.
- הסופרות האמריקאיות גרטרוד שטיין (Gertrude Stein) ואליס ב. טוקלאס (Alice B. Toklas), שחיו יחד כבנות זוג בפריז רוב חייהן ונקברו בקברים סמוכים וזהים בצורתם.
- תאודור ז'ריקו (Théodore Géricault) - צייר רומנטי שעל קברו מופיע העתק ציורו המפורסם רפסודת המדוזה (בו מופיעים הניצולים מהספינה לה מדוז שטביעתה ב-1816 זעזעה את דעת הקהל).
- סאדק חדאייאט (Sadegh Hedayat), מבחירי הסופרים של איראן המודרנית (שפרסום ספריו אסור כיום בידי המשטר השורר במולדתו).
- אלאן קרדק (Allan Kardec), מייסדו של זרם דתי-פילוסופי הידוע בשם "ספיריטיזם" (Spiritism) המאמין בתקשורת עם רוחות רפאים. קברו מוקף לעתים קרובות בחסידיו המבקשים לגונן על הקבר מפני תיירים המנסים לצלם אותו.
- שארל מסייה (Charles Messier), אסטרונום שפרסם ב-1774 קטלוג של 45 גופים שמימיים.
- ג'ים מוריסון (Jim Morrison), זמר, משורר, כותב שירים וסופר אמריקאי שקברו מוקף תמיד בהמוני מעריצים אשר גורמים לא פעם נזק למצבות של אנשים מפורסמים פחות הקבורים לידו, דבר שאילץ את הנהלת בית הקברות להציב במקום אנשי אבטחה. גם בחלקים אחרים של בית הקברות מופיעות לעתים קרובות על המצבות כתובות גרפיטי של חיצים המצביעים על הדרך לקברו של מוריסון ולידם הכתובת "אל ג'ים".
- המרשל מישל ניי (Michel Ney) - אחד הידועים ביותר ממפקדי צבאו של נפוליאון.
- ויקטור נואר (Victor Noir), עתונאי שנהרג ב-1870 בידי הנסיך פייר בונפרטה, בן דודו של קיסר צרפת אז נפוליאון השלישי, פרשה שהייתה בין הגורמים לערעור שלטונו של הקיסר. הוא נקבר בתחילה בבית קברות אחר והועבר לפר לשז לאחר הקמת הרפובליקה השלישית ב-1871. בפסל השערוריתי שהוצב על קברו הוא מופיע כשאבר מינו זקור, דבר שגרם לפסל להפוך למעין "סמל פריון" כאשר חלק מהמבקרים נוהגים לשפשף חלק זה מהפסל ולהשאיר פרחים בכובעו של נואר המפוסל. כדי למנוע מנהג זה הציבה הנהלת בית הקברות גדר סביב הקבר, אך לעתים קרובות היא נפרצת.
- הזמרת אדית פיאף, שקברה זוכה לביקור המוני מעריצים גם עשרות שנים לאחר מותה.
- הזמר ושחקן הקולנוע איב מונטאן אשתו השחקנית היהודייה סימון סיניורה.
- הצייר האימפרסיוניסט היהודי קאמי פיסארו (Camille Pissarro).
- הסופר, המבקר וכותב המאמרים מרסל פרוסט (Marcel Proust).
- זנוב גרם (Zénobe Gramme), מהנדס חשמל בלגי שהמציא את הזרם הישר.
- שרה ברנאר (Sarah Bernhardt) שחקנית תיאטרון וקולנוע יהודיה.
- המלחין ג'ואקינו רוסיני (Gioacchino Rossini), הידוע בכתיבת יותר מ-30 אופרות, נקבר בפר לשז בשנת 1868. ב-1877 הועבר גופו לפירנצה שבאיטליה מולדתו, אך מערת הקבורה הריקה בפריז נשארה ומקודשת עד היום לזכרו.
- הרוזנת מארי ולבסקי (Marie Walewski), פילגשו של נפוליאון, שלבה נקבר בפריז וגופה - בפולין מולדתה.
- הסופר והמחזאי האירי אוסקר ויילד, שגלה לפריז בשנותיו האחרונות לאחר מאסרו בבריטניה בעוון הומוסקסואליות. מעריציו נוהגים לנשק את המצבה על קברו כשפיותיהם מרוחים בשפתון.
- ז'אן-ז'וזף קארייה (Jean-Joseph Carriès), פסל וצייר מיניאטורות.
- הרוזנת וירג'יניה אולדואיני (Virginia Oldoini), פילגשו האיטלקייה של הקיסר נפוליאון השלישי ודוגמנית של חלוצי הצילום.
- הסופר האפרו-אמריקאי ריצ'רד רייט (Richard Wright).
- קלוד-אנרי דה סן-סימון - ממייסדי הסוציאליזם בצרפת ובעולם בכלל.
- הברון ז'ורז'-אז'ן אוסמן, מושל מחוז הסן והמחדש הגדול של פריז בזמן הקיסרות השנייה
- פרנסואה אראגו, מדען, אסטרונום, מתמטיקאי ופוליטיקאי צרפתי
- איגנץ פלייל, מלחין צרפתי-אוסטרי
- איסאק טיטסינג, דיפלומט הולנדי חשוב וחוקר המזרח הרחוק
[עריכה] ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
 |
פורטל פריז | ||
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בית הקברות פר לשז |
