פליניוס הצעיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גאיוס פליניוס קאיקיליוס סקונדוס (Gaius Plinius Caecilius Secundus), הידוע גם כפליניוס הצעיר (62?-113), משפטן, סופר ופילוסוף ברומא העתיקה. פליניוס, בן למשפחה עשירה, נולד בקומו, צפון איטליה, בשם פובליוס קאיקיליוס סקונדוס. הוא היה אחיינו של פליניוס הזקן ותיעד את מותו בהתפרצות הר הגעש וזוב בשנת 79 לספירה.

אביו של פליניוס, לוקיוס קאיקיליוס קילו, מת בגיל צעיר, ומי שגידל אותו לצד אמו פליניה היה לוקיוס ורגיניוס רופוס, מפקד צבא שהיה מעורב בדיכוי המרד נגד נירון קיסר. הוא קיבל חינוך מעולה, וכבר בגיל 14 החל לכתוב שירה, ואף הוציא תחת ידיו טרגדיה יוונית.

עם התבגרותו עבר פליניוס הצעיר לרומא, כדי להשלים את חינוכו, ושם התוודע לראשונה לדודו, אחי אמו, פליניוס הזקן, שגם אימץ אותו לבן. הדמיון בשמותיהם של השניים אינו מקרי: בעקבות האימוץ שינה פליניוס הצעיר את שמו המקורי, פובליוס, לגאיוס פליניוס, שמו של אביו המאמץ.

הקריירה של פליניוס ברומא החלה בשנת 81, בגיל 19. הוא עסק כמשפטן בעיקר בנושאי צוואות וירושות. במהלך תקופה זו שירת גם כחייל, בלגיון הרומי שהוצב בסוריה.

מאוחר יותר עסק בתביעות נגד מושלים רומיים של פרובינקיות ברחבי האימפריה. פליניוס הצעיר היה רעו של ההיסטוריון טקיטוס, והעסיק בצוותו את הביוגרף סווטוניוס. הוא עסק בכתיבת נאומים (ואף ראה עצמו כממשיכו של קיקרו). נאומיו לא שרדו, למעט אחד, שנקרא "השליט המושלם" (optimus princeps).

[עריכה] קריירה פוליטית

פליניוס החל בקריירה פוליטית בתקופתו של הקיסר דומיטיאנוס . בשנת 100 מינה אותו הקיסר טריאנוס לקונסול . בשלב מאוחר יותר בקריירה שלו כיהן בתפקיד מושל הפרובינקיה הרומית "ביתיניה-פונטוס". בתפקידו זה נהג להתכתב עם הקיסר בתכיפות ולדון עימו בכל עניין מהותי. קובץ המכתבים בין השניים פורסם כחלק מכתביו של פליניוס.

[עריכה] כתביו

נאומיו של פליניוס הצעיר אבדו כולם, למעט אחד. גולת הכותרת של כתביו הם מכתביו, שאוגדו לעשרה ספרים, ומהם ניתן ללמוד על חיי היומיום ברומא העתיקה, ועל האדמיניסטרציה הרומית. אסופת התכתבויותיו עם הקיסר טריאנוס, שלא נועדה לפרסום, מופיעה בספר העשירי. ממכתבים אלה עולה תמונה של שליט נאור ונוח לבריות. למרות זאת, אחד המכתבים באסופה זו מתאר את נסיונותיו לדכא את הנצרות בפרובינקיה בה שלט, מדיניות שזכתה להסכמת הקיסר.

הספרים 1-9 הם מכתבים פרטיים של פליניוס עם מכריו, שאותם ייעד לפרסום. בין היתר הם כוללים תיאור של וילה רומאית; פרטים על נשפים וארוחות-ערב; תיאור הגנים בווילות והטיפול בהם, ותיאורים רבים נוספים מחיי המעמדות הגבוהים ברומא.

אחד החשובים במכתבים אלה הוא מכתבו לטקיטוס, בו מתואר מותו של דודו, פליניוס הזקן, בעת התפרצות הר הגעש וזוב.

התפרצות פליניאנית

באותה עת, קיץ 79, שהה פליניוס הצעיר בן ה-17 בחופשה באחוזת דודו. פליניוס הזקן היה מפקד הצי במיסנום, מטעמו של הקיסר. כאשר התפרץ ההר, הוא אמר, על פי אחיינו: "המזל מיטיב עם האמיצים" ויצא בספינה לכיוון מפרץ נאפולי כדי לחקור את ההתפרצות ולהציל כמה מחבריו שגרו בסמוך למקום האסון. בהגיעו למפרץ נאפולי התמוטט פליניוס הזקן ומת במקום. אחיינו העלה את הסברה שדודו מת משאיפת גזים רעילים, מאחר שעל גופתו לא נמצאו כל סימני אלימות.

במכתבו השני מתאר פליניוס את הבהלה ואת אווירת הנכאים שאחזה בתושבים הנמלטים, שהוא עצמו היה אחד מהם:

	... האפר החל ליפול על ראשינו, אם כי לא בכמות מרובה. הבטתי אחורה. ערפל דחוס כהה בעקבותינו, נמרח על הקרקע כמו ענן... ...הלילה ירד. האפילה הייתה מוחלטת, כמו בחדר שחלונותיו הוגפו. יכולת לשמוע את צווחות הנשים, את צרחות הילדים, ואת צעקות הגברים. חלקם קוראים לילדיהם, חלקם להוריהם, חלקן לבעליהן, מנסים לזהות זה את זה לפי הקולות. האחד מקונן על מר גורלו, האחר על גורל משפחתו. חלקם מבקשים את נפשם למות... חלקם נושאים כפותיהם (בתפילה) לאלים, רובם השתכנעו שהאלים אינם איתנו עכשיו, ושהלילה הנצחי הסופי... הגיע לעולם.

במכתביו תיאר פליניוס הצעיר את ההתפרצות בפרוטרוט. הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה בה תועדה התפרצות געשית, לכן זכתה התפרצות אלימה מסוג זה לכינוי "התפרצות פליניאנית" – התפרצות געשית רבת עוצמה המלווה בעמוד של עשן ואפר, ופליטה של סלעי פומיס לגובה של עשרות קילומטרים, ובזרמים פירוקלסטיים קטלניים.