מרכאות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| מרכאות | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
 |
||||||
| סימני פיסוק | סימני כתב נוספים | |||||
|
נקודה ( . ) |
אמפרסנד ( & ) |
|||||
מרכאות [1] הן סימני פיסוק המשמשים לסמן ציטוט, קטע דיבור או פסוקית בתוך טקסט כללי, או למטרות אחרות. מקור השם הוא באחד מטעמי המקרא האשכנזיים – "מרכא" בשל צורתו של טעם מקרא זה. יש מגוון של סימנים אחרים שנבחרו בשפות אחרות למילוי התפקיד שממלאות המרכאות בעברית.
תוכן עניינים |
[עריכה] השימוש במרכאות
[עריכה] ציטוט או דיבור ישיר
המרכאות משמשות לציון ציטוט – מובאה מתוך מקור ספרותי אחר, או מדבורו הישיר של מישהו. דוגמאות:
-
- הרצל האמין שהקמת מדינת היהודים אפשרית, או בלשונו: "אם תרצו אין זו אגדה".
- דוגמה לדו-שיח בספרות יפה:
| חזרזיר פשט את נעליו וגרביו, ערכם בקפדנות על המדף ובחן את המים בבוהן רגלו האחת. "הם חמים!" "מה חשבת?" "לא חשבתי כלום. דודתי -" "מצפצפים על דודתך!" |
||
| -- ויליאם גולדינג, "בעל זבוב" בתרגומה של אסתר כספי הוצאת "עם עובד", 1965, עמוד 11 |
||
[עריכה] שימוש חריג במילה
- התייחסות למילה עצמה ולא למשמעותה. לדוגמה: במילה "שלכת" יש ארבע אותיות. "צו שמונה" הוא צו גיוס המוצא בעתות חירום.
- ציון מטאפורה או שימוש מושאל במילה. לדוגמה: שיערו נשר, ו"שלכת" זו בישרה את זקנתו. משימוש זה נוצרו המרכאות האוויריות. ניתן גם לומר שדבר כלשהו נאמר במרכאות, כלומר בסרקזם, ובהקצנה- במרכאות כפולות ומכופלות.
- ציון סרקזם, בלשון סגי נהור. לדוגמה: על ההתנהגות ה"נפלאה" שלך, עוד תיענש בחומרה.
[עריכה] שמות
מרכאות משמשות גם לציון שמות של ארגונים, יצירות וכדומה (אולם לא לשמות בני אדם). דוגמאות:
- "יוניסף" הוא קרן החירום הבינלאומית של האו"ם לילדים.
- מיכה יוסף ברדיצ'בסקי קיבץ אגדות ופרסם אותם באוספים "מאוצר האגדה", "צפונות ואגדות" ו"ממקור ישראל".
[עריכה] מעבר משלב
שימוש נוסף במרכאות הוא לציון מעבר בתוך המשפט ממשלב לשוני אחד למשלב אחר, אשר לא מתאים לסגנונו של הטקסט אך חיוני להעברת המסר. לדוגמה:
- אותה בחורה, נאת מראה הייתה, "חתיכה לא נורמלית" בפי פרחחי הרחוב.
[עריכה] תולדות המרכאות
המרכאות הן מסימני הפיסוק שנשאלו לעברית משפות אירופיות. השם "מרכאות" הוא צורת ריבוי של "מרכא" - שם המציין את אחד מטעמי המקרא, שצורתו דומה לצורת המרכאות.
המרכאות, כמו כל סימני הפיסוק, חדשים יחסית בשפה העברית, ואינם קיימים בספרים העבריים המסורתיים. לטעמי המקרא תפקיד דומה (אך לא זהה) לסימני הפיסוק בימינו. הרביע הוא טעם המקרא הממלא, בין היתר, את תפקיד המרכאות לסימון דיבור ישיר. בקטע שמשמאל (מבראשית כב, יב) בא רביע (מסומן בצבע) מעל למילה "ויאמר".
[עריכה] הפיסוק במרכאות בימינו
כללי השימוש במרכאות בעברית של ימינו מבוססים על הכללים הנהוגים בארצות הברית. כללי המרכאות פשוטים יותר מבעבר, בין היתר כנראה בשל הקושי להקליד במחשב את המרכאות התחתונות – כפולות או בודדות. הכללים:
- המרכאות מקיפות את הביטוי שהן מסמנות, כלומר, זוג מרכאות יופיע בתחילת הביטוי וזוג נוסף בסופו.
- ניתן לסמן מרכאות בין אות שימוש לבין המילה עצמה (למשל, ההתנהגות ה"נפלאה" שלך).
- כאשר יש קינון של ציטוטים (מובאה בתוך מובאה) משתמשים לסירוגין במרכאות כפולות ובמרכאות בודדות[2]. לדוגמה:
| "צריך להיות ברורים בעניין הזה... אנחנו נוטים לפחד מלשון של אמת, מסיבות 'אציליות'. מעדיפים לומר 'הצעירים', במקום ..." | ||
| -- דרור משעני ואורליה סמוטרייז, ראיון עם אלן פינקלקראוט,מוסף הארץ, 18 בנובמבר 2005 | ||
- כאשר בתוך משפט מצוטט יש הערת ביניים של המספר, המראיין וכדומה, מחלקים את הציטוט לשני חלקים שכל-אחד מהם מוקף במרכאות משלו. לדוגמה:
| "המוזיקה נפסקה," אמרתי. "נגמר." | ||
| -- גילה אלמגור, הקיץ של אביה, עם עובד (1985) | ||
- בתנ"ך יש שימוש רב בקינון של ציטוטים, אך מכיוון שסימני הפיסוק הם חידוש של הספרות המודרנית, לא נמצא מרכאות בתנ"ך המסורתי:
| וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם | ||
| -- שמות ג, יג | ||
פסוק זה, בפיסוק מודרני, היה נראה כך:
| וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים, "הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, 'אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם'; וְאָמְרוּ לִי 'מַה שְּׁמוֹ', מָה אֹמַר אֲלֵהֶם." | ||
[עריכה] ההבחנה בין מרכאות לגרש ולגרשיים
ההבחנה בין מרכאות לבין סימני הפיסוק הבודדים (שאינם באים בזוגות) גרש וגרשיים היא:
- הגרש משמש לציון קיצור; למשל – גב' (במקום: גברת), פרופ' (במקום: פרופסור) וכדומה.
- הגרשיים הם סימן פיסוק הזהה בצורתו למרכאות, אולם הם משמשים לציון ראשי תיבות; למשל – המילה תנ"ך מורכבת מראשי התיבות של תורה, נביאים, כתובים.
מקור הגרש והגרשיים הללו הוא בתלמוד – כך נהוג לסמן את ראשי התיבות והקיצורים הנהוגים בתלמוד, וכיום גם ראשי תיבות וקיצורים ממקורות אחרים.
[עריכה] שימוש מיושן במרכאות
בספרים עבריים ישנים אפשר לראות שימוש שונה במקצת במרכאות, המבוסס על השיטה של השפה הגרמנית או של חלק מהשפות המזרח-אירופאיות, בה המרכא הפותח הוא תחתי, והסוגר – עילי. שימו לב שגם המרכא מטעמי המקרא הוא סימן תחתי (ראה בתמונה לעיל). בנוסף, היה מקובל לשלב הערת ביניים בתוך הציטוט עצמו (בצרפתית נוהגים כך גם כיום).
דוגמה לפיסוק בשיטה זו מובא בתמונה משמאל, והוא גם משוכתב להלן:
| „אמנם לא טבעתי במים – חשב בלבבו – אבל עתה אמות ברעב, או אהיה לטרף לחיה רעה”. | ||
| -- דניאל דפו רבינזון קרוזה : ספור עם ציורים / תרגום - יהודה גרזובסקי ורשה: תושיה (1928) |
||
את הספר הסרוק כולו אפשר לראות במאגר הספרים הסרוקים של בית הספרים הלאומי.
בשיטה הנהוגה היום היה המשפט דלעיל נכתב כך:
| "אמנם לא טבעתי במים", חשב בלבבו, "אבל עתה אמות ברעב, או אהיה לטרף לחיה רעה". | ||
לעתים המרכא התחתי דווקא מסיים את המשפט. במקרה כזה, המשפט היה נכתב כך:
| ”אמנם לא טבעתי במים – חשב בלבבו – אבל עתה אמות ברעב, או אהיה לטרף לחיה רעה„. | ||
[עריכה] מרכאות בשפות אחרות
למשל:
-
- בצרפתית משתמשים בסוגריים משולשים, כפולים או בודדים: « … » או ‹…›
- בסינית וביפנית משתמשים בסוגריים פינתיים – ראה בציור שמשמאל.
בערך המקביל בוויקיפדיה באנגלית ניתן למצוא סקירה רחבה של השימוש בסימנים המקבילים למרכאות בשפות רבות.
[עריכה] מרכאות גדולות
לעתים המרכאות מסומנות כמרכאות גדולות. מרכאות אלו לרוב באות כדי להדגיש את חשיבותו של ציטוט, ויכולות לבוא בצבעים שונים, לא בהכרח בצבעי הטקסט. לדוגמה:
 |
למרכאות יש היסטוריה מרתקת. |
 |
[עריכה] מרכאות אוויריות
לעתים אנשים מסמנים בידיהם סימון של המרכאות. תנועה זו משמשת כמקבילה בשפת גוף לשימוש של המרכאות לסימון סרקזם. יש מקרים בהם אנשים מגיבים כך בזלזול לדברי האחרים- בתגובה לדברי אדם הטוען שהוא מאוד משכיל, ניתן לומר "כן, אתה מאוד משכיל" עם סימון כזה ויהיה ברור שהכוונה היא שהוא אינו משכיל. לעתים מסמנים מרכאות מאחורי הגב, כדי למנוע מבן השיח לראותן, בעיקר במקרים שבהם הוא מבקש לקבל מהם הבטחה או שבועה שהם לא יכולים לעמוד בה, מתוך אמונה שתנועה זו מבטלת את השבועה. תנועה זו הודגשה בדמותה של חלי יחימוביץ' מארץ נהדרת.
[עריכה] מרכאות בשפות מחשב
במרבית שפות המחשב משתמשים במרכאות על מנת להקיף מחרוזות. השימוש במרכאות משתנה לפי שפת המחשב:
- ב־Basic - משתמשים במרכאות כפולות עבור כל סוגי המחרוזות
- בשפת C - משתמשים במרכאות כפולות רק עבור מחרוזות; עבור תווים בודדים משתמשים במרכאות בודדות
- בפסקל - משתמשים במרכאות בודדות בלבד
- ב־Perl - ישנה אבחנה בין מרכאות כפולות לבודדות לגבי ההכנסה של משתנים
- ב־JavaScript - ניתן להשתמש במרכאות כפולות או בודדות ללא הבדל (רק להקפיד להשתמש עבור מחרוזת בודדת באותו סימן)
- ב־HTML - עדיף להשתמש במרכאות כפולות עבור ערכי פרמטרים מחרוזתיים אולם זה לא הכרחי
- ב־DOS - לא משתמשים במרכאות כפולות, אולם בגרסאות תחת חלונות ניתן להשתמש בהן לשמות קבצים ארוכים
- בגוגל - גורם לחיפוש תוצאות עם המחרוזת ברצף בלבד. לדוגמה, בחיפוש אריאל שרון בגוגל ימצאו גם קישורים המזכירים את המילה "אריאל" לבדה או את המילה "שרון" לבדה, אך בחיפוש "אריאל שרון" ימצאו רק תוצאות עם המחרוזת ברצף.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ האקדמיה ללשון העברית ממליצה לכתוב מירכאות בכתיב מלא לא מנוקד (וכך גם לגבי שמות טעמי המקרא: מירכא, טיפחא). זאת על-פי הכלל שקובע כי יו"ד תתווסף לפני דגש חזק לציון תנועת /i/ או אחרי תשלום דגש לציון תנועת /e/. אף על-פי כן השימוש המקובל במילה עודנו מרכאות, ולכן השימוש בערך יהיה בצורה זו
- ^ כדי להימנע מבלבול אפשרי בין מרכאות, גרָשִים וּגרשָיִים, נבחר להשתמש במונח מרכאות כפולות עבור
"...", ובמונח מרכאות בודדות עבור'...'.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מרכאות |
| תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קטגוריה:מרכאות |
- שימוש בטעם המקרא "רביע" לתחילת דיבור ישיר
- הפיסוק - מבחר כללים, באתר האקדמיה ללשון העברית
- מרכאות באתר "השפה העברית"
- יוסף כרמל, האם יש מרכאות בתורה?
