מיתולוגיה מסופוטמית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המיתולוגיה המסופוטָמית היא המיתולוגיה של הבַּבְלִים, האשׁוּרִים, השׁוּמֵרִים, והאכַּדִים. 'מֶסוֹפּוֹטָמִיָה' (mesopotamia) ביוונית עתיקה פירושה 'הארץ שבין הנהרות' והכוונה לאותן ארצות ששיגשגו בין הנהרות פרת וחידקל והיוו את ערש התרבות האנושית.
הדת השומרית אכדית כללה אלים רבים ואילו הדת הבבלית אשורית אלים מעטים ומאוחדים. יחד הם יוצרים פנתיאון של אלי כוחות טבע קדומים, אלי תרבות וציוויליזציה מאוחרים וקבוצת אלים עליונים שבראשם עמד בסופו של דבר האל מרדוך. האשורים קיבלו על עצמם את דת בבל ודיברו אותה שפה, אך הפרידו עצמם מן הבבלים מבחינה דתית על הצבת האל אשור בראש הפנתאון. אשור סימל את המובחנות הדתית ואת עצמאותה הלאומית של אשור.
הפנתאון המסופוטמי התפתח למעשה מצירוף אלוהויות ספציפיות של ערים נפרדות. בכל עיר היה אל עליון ובחצרו מספר אלים משניים. בעיר בבל היה מרדוך אל עליון; בסִיפָּר ובלָרְסָה: שמש; באור: ננה או סין אל הירח; בארך ובדיר: אנו, אל השמים; בארידו: אאה או אנכי; בניפור: בל; בכּוּתָּה: נרגל אל המגפות; בנינוה ובאירבל: אישתר; וכן הלאה. כשהפכה בבל לעיר הבירה, הפך מרדוך לאל העליון של הממלכה כולה. לפני מרדוך היו אלים עליונים אחרים: אנכי ואנו.
הבבלים היו אנימיסטים למחצה, שהאמינו שיש ניצוץ חיים קדוש בכוכבים ובגרמי השמיים האחרים. הם גם האמינו באינספור רוחות ושדים. האלים הקדמוניים ביותר של התרבות המסופוטמית היו בעלי מאפיינים אנימיסטיים. נינורטה, למשל, אל הרעם השומרי תואר כאריה מכונף ענק ששאגותיו נשמעות ברחבי הארץ בזמן הסופות. עם התפתחות החברה והתרבות, עברו האלים השומריים תהליך של אנתרופומורפיזציה ולבשו אט אט דמות בני אדם. הם נותקו בהדרגה מן הטבע והפכו ליותר מבוססי תרבות וציויליזציה. נינורטה, אל הרעם, הפך להיות גם אל מלחמה ואל סערות אביב, המסייעות לפריון לאדמה. כלומר, התווספו לו תכונות של של ציוויליזציה אנושית: מלחמה ועיבוד אדמה.
פרשת הבריאה במיתולוגיה המסופוטומית נקראת אנומה אליש. היא מספרת כיצד נוצר העולם ממי התהום המתוקים ומי המים המלוחים, איך התגבשו סדרי עולם, וכיצד נברא האדם. פרשת אנומה אליש מזכירה במקומות מסוימים את פרשת בראשית.
תוכן עניינים |
[עריכה] אלים
[עריכה] אלים בבליים
- אנו - אל השמים ומנהיג כל האלים באסיפות האלים.
- אנליל - אל הסופה והרעם, אל מלחמה אדיר כוח ועוצמה. (מקביל למורדך)
- נינטו - אלת האדמה (אמא אדמה), המצמיחה כל צומח ומחיה כל חי.
- אנקי - אל הנהרות והמים המתוקים.
- תמוז - אל צמיחת התבואה הבבלי שעבודתו הייתה בכך, שהיו מדליקים בזמן הקיץ, בזמן שכל הצמחיה כמשה, אש בתוך פסלו שהיה ממתכת חלולה ועיניו שעשויות עופרת, היו ניתכות ונוזלות, כדי שיראה שהוא בוכה, והיו מקוננים.
- תיאמת - אלת הים וכוחות התהום שאנליל התגבר עליה, כדי להציל את האלים האחרים.
[עריכה] גיבורים
[עריכה] לקריאה נוספת
- אורי גבאי ותמר וייס, המיתולוגיה הבבלית, הוצאת מפה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מיתולוגיה מסופוטמית |
