מזדק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מַזְדַק (בפרסית: مزدک), (סוף המאה ה-5 – תחילת המאה ה-6), מנהיג תנועה דתית-חברתית באימפריה הססנידית בימי קבאד הראשון (488 – 531). מזדק טען, בניגוד לתורת המניכאיזם שעליה ביסס את שיטתו, שהעולם נוצר מתערובת מקרית של אור וחושך. כדי שהורמיז אלוהי האור יגבר על אחרימן אלוהי החושך יש להגיע למצב של שוויון מוחלט והדרך לעשות זאת היא על ידי שיתוף ברכוש ובנשים. תורתו הטיפה גם לסגפנות ולהימנעות משקרים וממאבקים.

תורתו של מזדק, המזדקיות, זכתה להצלחה בקרב ההמונים, בפרט בקרב השכבות העמלות שכרעו תחת נטל המיסים הכבד. התורה גם השפיעה רבות גם על המלך קבאד הראשון, שתמך בה בניסיון לעצור את כוחם המתעצם של בעלי ההון והאצילים והנהיג כמה תיקונים ברוחה. הדבר קומם עליו את בני ההיררכיה השמרנית (ובפרט את האצילים והזורואסטרים), שהדיחו אותו בסיוע הצבא והמליכו במקומו את אחיו ג'אמאספ (496). המהפכה המזדקית נפסקה לזמן מה, עד לחזרתו של קבאד לשלטון בסיוע האפתליטים (499). מזדק הכריז על עצמו כנביא (500) ואחוזות האצילים, שגם ביניהם היו תומכים במזדקיות, הוחרמו.

סופה של הכת הגיע מידי בנו של קבאד, יורש העצר כוסרו הראשון. כוסרו, שעורר את התנגדותם של המזדקים, הצליח להטות את לב אביו כנגד חברי הכת ושכנע אותו להזמין את ראשיה לוויכוח תאולוגי. בסופו של הוויכוח ערך קבאד טבח במנהיגי המזדקים ושרף את ספריהם. לא ידוע אם מזדק עצמו היה בין ההרוגים. שרידי הכת הוסיפו להתקיים ככל הנראה זמן מה אחרי הטבח, אפילו לאחר הכיבוש המוסלמי של פרס.

לאחר עלייתו לשלטון ביטל כוסרו את השינויים שערך אביו; הוא החזיר את הרכוש המופקע לבעליו, תיקן את סדרי הנישואים והסדיר את מעמד הילדים שנולדו לאב לא ידוע. השפעתה של המזדקיות נמשכה גם לתקופה זו, בכך שגרמה להחלשתם של מעמדות האצולה והכהונה, שהכירו בעליונות הכתר יותר מבעבר.

המזדקיות והתיקונים הדתיים שביצע קבאד ברוחה, בפרט השיתוף בנשים, הביאו לפגיעה חמורה בטהרת חיי המשפחה של היהודים ולרדיפות קשות כלפיהם, והם שהובילו, כפי הנראה, לפרוץ מרד מר זוטרא. עם זאת, ייתכן שחלק מהיהודים תמכו דווקא בקבאד, בשל שנאתם העזה לאמגושים.

החוקר הרב יצחק אייזיק הלוי, בספרו "דורות הראשונים" (כרך ג'), טוען שקיים בתלמוד הבבלי אזכור למזדקיות; במסכת תענית (דף כב עמוד ב) מסופר על סוהר שמסתיר את היותו יהודי, מרגל בקרב הגויים ומגדיר עצמו כ"זנדוקנא". הפרשנות המקובלת למילה היא סוהר או ממונה על בית הסוהר, אך הלוי מפרש את המילה כמזדקי – האיש התחזה לאחד מבני הכת כדי שיוכל לגלות את תוכניותיה העתידיות. זו הסיבה, לדבריו, שהאיש היה מנהל בית הסוהר; המזדקים העניקו לו את התפקיד כי ראו בו חבר בכת שלהם.