לוקהיד U-2
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
U-2 הינו מטוס ריגול מתוצרת לוקהיד מרטין. המטוס בעל מושב אחד, מנוע אחד ומסוגל להגיע לגובה של 21 קילומטרים (70,000 רגל) מעל פני האדמה. עיקר השימוש במטוס נעשה במלחמה הקרה אך המטוס משמש גם כיום לאיסוף מודיעין עבור צבא ארצות הברית בעתות מלחמה ובעתות שלום. בעבר הפעילה נאס"א שני מטוסים מדגם זה למשימות תצפית מדעיות. יציבותו הרבה של המטוס הופכת אותו לפלטפורמה טובה לביצוע תצפיות אטמוספיריות בגובה רב. ב־1989 הוחלפו המטוסים בדגם מתקדם יותר, הנקרא ER-2[1].
היסטוריית השימוש במטוס החלה בשנות ה-50, כאשר סוכנות הריגול האמריקנית, ה-CIA, החלה בפרויקט המטוס למטרת איסוף מודיעין מדויק ממדינות עוינות בעולם, ובמיוחד מהסובייטים. האמריקאים, שרצו מטוס היכול להגיע לגובה רב ללא סיכוי להפגע, נתנו לחברת לוקהיד מרטין את התקציב המתאים לפיתוח המטוס. ב-1955 העבודה הושלמה והטיסה הראשונה בוצעה בהצלחה. מטוס הריגול צוייד במצלמות שפותחו במיוחד בידי חברת הצילום קודאק ועד מהרה היה מוכן לפעילות צבאית.
המטוס נודע לציבור לראשונה בשנת 1960 כאשר מטוס שהוטס בידי הטייס האמריקני פרנסיס גארי פאוורס הופל לראשונה מעל שמי ברית המועצות סמוך להרי אורל בעת מבצע מודיעיני. התקרית נודעה כמשבר מטוס הריגול U-2. מטוסי U-2 לא שבו לטוס מעל ברית המועצות, אך שיחקו תפקיד חשוב במשבר הטילים בקובה כשאספו תמונות שונות של מתקני טילים סובייטים המסוגלים לפגוע בארצות הברית. לאחר שהסובייטים החלו לפתח טילי קרקע אוויר המסוגלים להגיע לגובה הטיסה של ה-U-2, מטוס הריגול הוחלף בSR-71 המכונה Black Bird לאיסוף מודיעין, עם זאת גם במלחמות מאוחרות יותר, כגון מלחמת המפרץ, ה-U-2 שימש לאיסוף מודיעין וממשיך בזאת אף כיום.
