ישראל אלדד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרופ' ישראל אלדד ("שייב") (11 בנובמבר 1910 - 22 בינואר 1996), היה ממנהיגי הלח"י, סופר, מורה, פובליציסט, ומתרגם כתבי פרידריך ניטשה לעברית.
ישראל אלדד נולד כישראל שייב בפודבולוצ'יסק, גליציה. בצעירותו למד בישיבה בווינה ולאחר מכן באוניברסיטת וינה. לאחר שקיבל תואר דוקטור בפילוסופיה, חזר לפולין כדי ללמד בסמינר המורים היהודי בוילנה. הוא היה מנהיג בבית"ר, וכתב כתבות פילוסופיות, ספרותיות ופוליטיות לעיתונות היהודית בפולין.
לאחר שעלה לארץ בשנת 1941, הצטרף ללח"י ושימש כהוגה דעות ופובליציסט בארגון. שם בחר את כינויו המחתרתי "סמבטיון" על שם הנהר האגדי, משום שהיה סוער כמותו. לאחר תקופה המיר את כינויו לאלדד (כנראה בהקשר ל אלדד הדני נוסע קדום המתאר בסיפוריו את נהר הסמבטיון). הוא אימץ שם זה לשם משפחתו לאחר צאתו מהמחתרת. בשנת 1942,לאחר שנרצח מנהיג הלח"י אברהם שטרן (יאיר), נבחר צוות של שלשה אנשים להנהיג את הארגון, היו אלו ישראל אלדד יחד עם יצחק שמיר (שכונה 'מיכאל') ונתן (פרידמן) ילין-מור (שכונה 'גרא').
בשנת 1944 נפצע קשה בגבו כשנפל מקומה רביעית בשעת נסיון בריחה. הוא נכלא בכלא ירושלים ובמחנה לטרון כשגבו נתון בגבס. גם לאחר שהוסר הגבס נזקק לטיפולים רפואיים. כך שב-7 ביוני 1946 הוא הובא למרפאתו של האורתופד ד"ר טרוי ברחוב הנביאים, שם הצליח לברוח כאשר קבוצת אנשי לח"י בפיקודו של יעקב גרנק "הבלונדיני הגבוה" מחופשים לסניטרים רצו למרפאה ושחררו את אלדד.
לאחר קום המדינה הוציא ישראל אלדד ירחון בשם "סולם", בו ביקר את ממשלת ישראל ודגל בהקמת מלכות ישראל במקום המדינה הקיימת ולהרחיב אותה לתחומי גבולות הארץ כפי שהם מתוארים בתנ"ך. בנוסף לירחון "סולם", שימש ישראל אלדד כעורך עיתון "דברי הימים - חדשות העבר", בו תוארו מאורעות מההיסטוריה של עם ישראל כביכול כאילו הם מופיעים בעיתונות מודרנית. העיתון נוסד על ידי ליה ואן ליר, שמינתה את אלדד לעורך על פי המלצת יוסף קלאוזנר. בנוסף כתב אלדד מאמרים פובליציסטיים בעיתונים "הבוקר", "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" עד יומו האחרון.
בשנת 1950 הורה ראש הממשלה דוד בן-גוריון למשרד החינוך לפטר אותו מעבודתו כמורה בתיכון עקב דעותיו, אולם הוא עתר לבג"ץ וזכה. בג"ץ הורה לבן-גוריון להימנע מלהתערב, שאם לא כן, "ייעשה שלטון החוק פלסתר" הואיל והחוק אינו מאפשר פיטורי מורה בשל דעותיו. בפסק הדין נוצקו יסודות שלטון החוק בישראל וגובשה זכות היסוד לחופש העיסוק, שרק חוק מפורש יכול להגבילה.
ישראל אלדד היה מסור לתנ"ך. כאשר מנהל גימנסיה הרצליה, שם עבד אלדד, החזירו לעבודה אחרי התערבות בג"ץ, ביקש ממנו שלא להכניס את נושא הלח"י לשיעורי התנ"ך. אלדד אמר "אני מעולם לא הכנסתי את הלח"י לתנ"ך, התנ"ך הכניס אותי אל הלח"י". במשך 15 שנה לימד לימודים הומניים בטכניון.
בשנת 1969 ניסה ישראל אלדד לרוץ לכנסת ברשימה שנקראה "נאמני ארץ ישראל", אך לא עבר את אחוז החסימה. לאחר מכן, הציע לו חבר הכנסת רחבעם זאבי לעמוד בראשות רשימת מולדת, אולם, אלדד, שהיה כבר זקן, סירב, אם כי הסכים ששמו יופיע במקום ה־120 ברשימה לאות כבוד.
פרופ' אלדד חיבר ספרים רבים, חלקם יחד עם בנו אריה. בנוסף הוא תרגם לעברית את כתבי הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה.
בשנת 1990 הוענק לו התואר "יקיר ירושלים". ישראל אלדד נפטר ב-22 בינואר 1996, ונטמן בהר הזיתים שבירושלים. היישוב כפר אלדד קרוי על שמו.
בנו של ישראל אלדד, פרופ' אריה אלדד, המשיך את דרכו הפוליטית ונבחר לכנסת מטעם סיעת האיחוד הלאומי אחרי שירות צבאי ארוך בחיל הרפואה.
[עריכה] מספריו
- מעשר ראשון: זכרונות על תקופת המחתרת והשנים הראשונות במדינת ישראל.
- ירושלים אתגר.
- הגיונות מקרא.
- קובצי מאמרים : הגיונות ישראל, הגיונות יהודה, הגיונות חג.
- דגש חזק.
- דמע ונגה, דם וזהב: על שירת אורי צבי גרינברג.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ישראל אלדד
- ישראל אלדד , דברי הימים - חדשות העבר, באתר "דעת"
