יהוידע הכהן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהוידע - דמות תנ"כית, כהן גדול ואמרכל בתקופת המלכים, שמוזכר בעיקר בעניין המלכתו של יואש מלך יהודה והריגתה של עתליה. חי 130 שנה.
יש שמזהים אותו עם יוחנן בן עזריה, מצאצאי צדוק, שמוזכר בספר דברי הימים-א (ה, לה)[1].
תוכן עניינים |
[עריכה] המרד כנגד עתליה
המרד נגד עתליה מתואר ביתר פירוט בספר מלכים-ב פרק יא, ובספר דברי הימים-ב סוף פרק כג, ופרק כד.
לאחר מות בנה אחזיהו, הרגה עתליה את כל הזכרים שבצאצאיה שראויים לירושה ולמלוכה, כדי שתמלוך היא בלא מערער[2].
יהושבע (בדברי הימים: יהושבעת), אשתו של יהוידע הכהן, שהייתה אחות המלך אחזיהו, החביאה את יואש בן אחזיהו מפני עתליה ב"בית המיטות" - דהיינו העלייה שמעל קודש הקדשים[3].
בהגיע שנתו השביעית של יואש נקשר קשר נגד עתליה. בראש הקשר עמד יהוידע הכהן. אל יהוידע הצטרפו שרי המאות והרצים, ולפי ספר מלכים גם ראשי בתי האבות. יהוידע אסף אותם אל בית המקדש, ושם השביע אותם והראה להם את יואש.
| וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית שָׁלַח יְהוֹיָדָע וַיִּקַּח אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת לַכָּרִי (שליחים) וְלָרָצִים, וַיָּבֵא אֹתָם אֵלָיו בֵּית ה', וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית, וַיַּשְׁבַּע אֹתָם בְּבֵית ה', וַיַּרְא אֹתָם אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ. וַיְצַוֵּם לֵאמֹר: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן: הַשְּׁלִשִׁית מִכֶּם בָּאֵי הַשַּׁבָּת וְשֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְהַשְּׁלִשִׁית בְּשַׁעַר סוּר, וְהַשְּׁלִשִׁית בַּשַּׁעַר אַחַר הָרָצִים, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת הַבַּיִת מַסָּח (לא תסיחו דעתכם). וּשְׁתֵּי הַיָּדוֹת בָּכֶם - כֹּל יֹצְאֵי הַשַּׁבָּת - וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת בֵּית-ה' אֶל הַמֶּלֶךְ. וְהִקַּפְתֶּם עַל הַמֶּלֶךְ סָבִיב אִישׁ וְכֵלָיו בְּיָדוֹ, וְהַבָּא אֶל הַשְּׂדֵרוֹת יוּמָת, וִהְיוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּצֵאתוֹ וּבְבֹאוֹ. וַיַּעֲשׂוּ שָׂרֵי הַמֵּאוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן. וַיִּקְחוּ אִישׁ אֶת אֲנָשָׁיו, בָּאֵי הַשַּׁבָּת עִם יֹצְאֵי הַשַּׁבָּת, וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן. וַיִּתֵּן הַכֹּהֵן לְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת אֶת הַחֲנִית וְאֶת הַשְּׁלָטִים אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ דָּוִד אֲשֶׁר בְּבֵית ה'. וַיַּעַמְדוּ הָרָצִים אִישׁ וְכֵלָיו בְּיָדוֹ מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית עַד כֶּתֶף הַבַּיִת הַשְּׂמָאלִית לַמִּזְבֵּחַ וְלַבָּיִת, עַל הַמֶּלֶךְ סָבִיב. וַיּוֹצִא אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ, וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַנֵּזֶר וְאֶת הָעֵדוּת, וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ וַיִּמְשָׁחֻהוּ, וַיַּכּוּ כָף וַיֹּאמְרוּ: יְחִי הַמֶּלֶךְ! |
||
| -- מלכים-ב יא, ד-טז. | ||
את עתליה המיתו במצוות יהוידע הכהן.
[עריכה] נתיצת הבעל וצלמיו
בהמלכתו של יואש הופיע גם 'עם הארץ', שהיה שותף במעשה ההפיכה ובהשמדת הבעל, שבאו מיד לאחר המלכתו של יואש.
| וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת הַבְּרִית בֵּין ה' וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם לִהְיוֹת לְעָם לַה'; וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם. וַיָּבֹאוּ כָל עַם הָאָרֶץ בֵּית הַבַּעַל וַיִּתְּצֻהוּ, אֶת מִזְבְּחֹתָיו וְאֶת צְלָמָיו שִׁבְּרוּ הֵיטֵב, וְאֵת מַתָּן כֹּהֵן הַבַּעַל הָרְגוּ לִפְנֵי הַמִּזְבְּחוֹת; וַיָּשֶׂם הַכֹּהֵן פְּקֻדֹּת (פקידים) עַל בֵּית ה'. וַיִּקַּח אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְאֶת הַכָּרִי וְאֶת הָרָצִים וְאֵת כָּל עַם הָאָרֶץ, וַיֹּרִידוּ אֶת הַמֶּלֶךְ מִבֵּית ה', וַיָּבוֹאוּ דֶּרֶךְ שַׁעַר הָרָצִים בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב עַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים. וַיִּשְׂמַח כָּל עַם הָאָרֶץ וְהָעִיר שָׁקָטָה, וְאֶת עֲתַלְיָהוּ הֵמִיתוּ בַחֶרֶב בֵּית הַמֶּלֶךְ. | ||
| -- מלכים-ב יא, יז-כ. | ||
[עריכה] בתקופת מלכותו של יואש
יואש הומלך בגיל שבע. בפועל, מי שניהל את ענייני הממלכה היה יהוידע. יהוידע היה רבו של יואש, והוא זה שנחה אותו לעשות הישר בעיני ה':
| וַיַּעַשׂ יְהוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כָּל יָמָיו אֲשֶׁר הוֹרָהוּ יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן. | ||
| -- מלכים-ב יב, ג. | ||
[עריכה] חיזוק בדק הבית
בשנת 23 למלכותו של יואש, נודע ליואש שהכהנים לא הצליחו לתקן את כל הפגמים שנגרמו לבית המקדש. בית המקדש היה זקוק לחידוש ולתיקון, בעקבות מעשי המלכים האחרונים שלפני יואש, עתליהו ובניה, שלקחו את אוצרות בית המקדש וכליו לצורכי עבודה זרה. כתוצאה מכך, סדרי העבודה בבית ה' נשתבשו.
יואש קרא ליהוידע וציווה עליו לערוך מגבית לצורך חיזוק בדק הבית. אנשים רבים הפסיקו לתרום, מפני שהתרומות שימשו את המלכים הקודמים לעבודה זרה, ועל כן יואש ויהוידע הוצרכו לערוך מגבית.
| וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֲרוֹן אֶחָד, וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ, וַיִּתֵּן אֹתוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ מִיָּמִין, בְּבוֹא אִישׁ בֵּית ה', וְנָתְנוּ שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי הַסַּף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית ה'. וַיְהִי כִּרְאוֹתָם כִּי רַב הַכֶּסֶף בָּאָרוֹן, וַיַּעַל סֹפֵר הַמֶּלֶךְ וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וַיָּצֻרוּ וַיִּמְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית ה', וְנָתְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַמֲתֻכָּן עַל יְדֵ עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בֵּית ה'. | ||
| -- מלכים-ב יב, י-יב. | ||
[עריכה] אורך ימיו ופטירתו
יהוידע חי 130 שנה. הכתוב מזכיר אותו לשבח ומעיד עליו:
| וַיִּזְקַן יְהוֹיָדָע וַיִּשְׂבַּע יָמִים, וַיָּמֹת; בֶּן מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, בְּמוֹתוֹ. וַיִּקְבְּרֻהוּ בְעִיר-דָּוִיד, עִם הַמְּלָכִים: כִּי עָשָׂה טוֹבָה בְּיִשְׂרָאֵל, וְעִם הָאֱלֹהִים וּבֵיתוֹ. | ||
| -- ספר דברי הימים-ב כד, טו-טז. | ||
הניח בן ושמו זכריה. הכתוב בדברי הימים מספר על כפיות הטובה של יהואש לאחר מות יהוידע. כאשר זכריה בן יהוידע התנבא כנגד מעשיו הרעים של יהואש, ציווה הלה והוציאוהו להורג[4].
[עריכה] הערכת חז"ל ליהוידע
במדרשים מובעת הערכה רבה של חז"ל ליהוידע. ההערכה מובעת כבר בכתובים עצמם - הכתוב[5] מעיד שיהוידע נקבר בקברי המלכים "כִּי עָשָׂה טוֹבָה בְּיִשְׂרָאֵל וְעִם הָאֱלֹהִים וּבֵיתוֹ".
המדרש מבטא את גדולתו של יהוידע בדורו[6]:
- "אמר רבי ברכיה: כתיב (דברי הימים-א יב, כח) וִיהוֹיָדָע הַנָּגִיד לְאַהֲרֹן, וכי יהוידע היה נגיד לאהרן?! - אלא, אילו היה אהרן קיים בדורו של יהוידע - יהוידע היה גדול ממנו בשעתו".
מדרש נוסף[7] מתייחס לזמן הולדתו של יהוידע, שהיה סמוך לבניין בית המקדש הראשון, וקושר לכך את מעשיו בחיזוק בית המקדש:
- "בן שבע שנים יהואש במלכו... וארבעים שנה מלך בירושלים. בשנת עשרים ושלוש ליואש בדק את הבית - הרי קנ"ה (נוסחאות אחרות: קכ"ה, 125, מסוף ימי שלמה) שנים משבנאוֹ שלמה עד שבדקוֹ יואש. ויעש יהואש הישר בעיני ה' כל ימיו אשר הורהו יהוידע הכהן, ויזקן יהוידע וישבע ימים... כי עשה טובה בישראל - משנולדה קלקלה בימי שלמה נולד יהוידע המתקן".
[עריכה] מדרש יהוידע - כסף שנותר מאשם
המשנה במסכת שקלים מביאה מדרש הלכה בשם יהוידע הכהן:
| זה המדרש דרש יהוידע כהן גדול: "אָשָׁם הוּא, אָשֹׁם אָשַׁם לַה'" (ויקרא ה,יט). זה הכלל: כל שהוא בא משם חטא ומשם אשמה - יילקח בו עולות, הבשר לשם, והעורות לכהנים. נמצאו שני כתובין קיימין, אשם לה' ואשם לכהנים. ואומר (מלכים ב יב,יז): "כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית ה', לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ". | ||
| -- שקלים, ו ו. | ||
בפסוק "אשם הוא אשום אשם לה'" לכאורה יש סתירה: "אשם הוא" - משמע כמו כל אשם, שנאכל לכהנים. לעומת זאת, "אשם לה'" משמע שכולו לה'. לכן - דרש יהוידע - הוראת הפסוק היא כך: מה שנותר מכסף שהופרש לקנות בו בהמה לקרבן חטאת או אשם - יש לקנות בו בהמות לקרבן עולה (עולת נדבה). הבשר יישרף כולו על המזבח, לקיים את ההוראה "אשם לה'", והעור של הבהמה יתחלק לכהנים - לקיים הוראת "אשם הוא" ככל אשם שיש בו חלק לכהן.
וזה ביאור הפסוק שנאמר ביהוידע "כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית ה', לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ" - כסף שנותר מקרבן חטאת ואשם יינתן לכהנים, הם יקנו בו עולת נדבה, הבשר לשם והעורות לכהנים. "לא יובא בית ה'" - הכסף הזה לא ישמש לצורכי בדק הבית, אלא לעולות.
[עריכה] הערות
- ^ מצודת דוד מלכים-ב יא, ד; ובחיבורו "שנות עולם" שמודפס בסוף ספר מלכים.
- ^ מצודת דוד מלכים-ב יא, א.
- ^ רש"י שם ב.
- ^ דברי הימים-ב כד, יז-כב.
- ^ דברי הימים-ב כד, טז.
- ^ קהלת רבה (וילנא) פרשה א
- ^ סדר עולם רבה סוך פרק יח; ילקוט שמעוני מלכים ב רמז רלג; ועוד.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מרד יהוידע, באתר הניווט בתנ"ך
