טריכוטילומניה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הטריכוטילומניה, הפרעה נפשית המסווגת בקבוצת ההפרעות הקשורות לשליטה בדחפים. המאפיין של הפרעה זו הוא חוסר היכולת להתגבר על הדחף למרוט את השיער. בעקבות מריטה חוזרת ונשנית של השיער נוצרים איים גדולים והולכים של אזורים חסרי שיער, במיוחד באזור הקרקפת. אזורים אחרים אופייניים הם גבות, ריסים וזקן. אזורים שכיחים פחות הם שיער החזה והבושת. מריטת השיער מלווה טקס של שזירת השיער או של לעיסתו.
תוכן עניינים |
[עריכה] אבחנת התסמונת
- חוסר יכולת של החולה להתנגד לדחפים לתלוש שיער והיווצרות אזורים של חוסר שיער.
- תחושת מתח גוברת טרם תלישת השיער.
- תחושת הקלה לאחר התלישה.
- אין תולדות של דלקת עור ותלישת השערות אינה נגרמת עקב מחשבות שווא או הזיות.
[עריכה] אפידמיולוגיה
שכיחות הטריכוטילומניה עדיין אינה ידועה. משערים, יחד עם זאת, שהיא שכיחה למדיי. ראשיתה של הטריכוטילומניה הוא בדרך כלל בילדות, לרוב בגילאים 4-17. היא שכיחה פי 7 בילדים בהשוואה למבוגרים, שכיחה יותר בקרב נשים, שכיחה יותר בבנים יחידים ובאחים הבוגרים. אין כיום אחדות דעים בספרות הרפואית לגבי שכיחותה בקרובי משפחה, אולם אצל כרבע מהילדים הסובלים מטריכוטילומניה דווח על קרובי משפחה עם אותה בעיה.
הטריכוטילומניה אמנם יכולה להופיע כהפרעה בודדת, אך אצל חולים רבים שכיחה הופעתה בשילוב עם הפרעות חרדה, שימוש בסמים והפרעות אכילה. תלישת השערות נצפתה גם בחולים דיכאוניים, סכיזופרנים וגם בחוסים במוסדות למפגרים ולאוטיסטים.
[עריכה] אטיולוגיה
קיימות השערות וגישות רבות המנסות להסביר את פרוץ התופעה, אולם מיעוט המקרים המתועדים מקשה על הסקת מסקנות מדעיות חד משמעיות.
לפי סברה אחת סובלים החולים מחסך רגשי בילדות המוקדמת. מבנה משפחתי אפשרי של חולה טריכוטילומניה כולל אם המשדרת דחייה סדיסטית ואב חלש. תלישת השערות מהווה, לפיכך, ניסיון "להתאחד מחדש" עם האם המענישה.
פסיכואנליטיקנים הדגישו את ההתפתחות הפסיכוסקסואלית המופרעת בחולים אלו. תלישת השערות דווחה כמסמלת שנאה עצמית, סירוס עצמי או החלפת אובייקט אהוב שאבד (שימוש בשיער כאובייקט מעבר). לפי ההשערה הפסיכואנליטית, יחסי הורה-ילד מופרעים (במיוחד יחסי אם בלתי תקינים) מפריעים להתפתחות האגו וגורמים לאי יכולת של החולים ליצור קביעות אובייקט. ללא יכולת זו, זקוקים החולים להימצאות ממשית של האובייקט/הפרט הדואג לצורכיהם הבסיסיים ולא קיימת אצלם היכולת להפנימו ולחוש בטוחים גם בהיעדרו.
Kind העלה את האפשרות, שטריכוטילומניה מהווה בעיה בהתפתחות השלב האדיפלי ותסוגת תיפקודי האגו ויחסי האובייקט. השיער מסמל את כוח הפיתוי ותלישת השערות גורמת לתסוגה למצב קדם-אדיפלי החסר נטיות הטרוסקסואליות (אשה עם קרחת אינה נחשבת מושכת והתעניינות הגברים בה יורדת). תלישת השערות מביאה אפוא למעין סירוס.
חמדן אלן טוענת, שטריכוטילומניה היא הפרעה כפייתית בגלל הדמיון בתסמיני שתי ההפרעות והשכיחות הגבוהה של הפרעות כפייתיות בקרובים מדרגה ראשונה של חולה טריכוטילומניה. יעילות התרופות נוגדות כפייתיות בחולי טריכוטילומניה תומכת גם היא בהשערה זו. אולם, השכיחות הגבוהה של טריכוטילומניה בנשים לעומת גברים אינה אופיינית כלל להפרעות טורדניות כפייתיות, המופיעות ביחס שווה בגברים ונשים. בנוסף, קיימים מספר הבדלים מהותיים בין טריכוטילומניה להפרעות כפייתיות.
תאוריות התנהגותיות המנסות להסביר את התפתחות טריכוטילומניה מתייחסות להפרעה זו כאל הרגל או שיטה להפגת המתח, בדומה למציצת אצבע וכסיסת ציפורניים. גורמים המעוררים הפרעה זו כוללים מצבי לחץ ברבע מהמקרים, פחד מנטישה, אובדן אובייקט אהוב, יחסי הורים בלתי תקינים, לידת אח צעיר וניצול מיני.
[עריכה] מאפיינים קליניים
תלישת השערות נעשית על פי תבניות וטקסים סגוליים. לרוב, מבוצעת התלישה בזמן פעילות ישיבה, כגון צפייה בטלוויזיה, קריאה, תוך כדי שיחת טלפון, שכיבה מיטה, נהיגה ואפילו בעת כתיבה. תלישת השערות מבוצעת בשתי הידיים בשכיחות שווה, בניגוד להשערה לפיה רוב החולים יתלשו שערות ביד השולטנית. ייתכן שתלישת שערות ביד הלא שולטנית מתרחשת בעת שהיד השנייה עוסקת בפעילות אחרת, כמו כתיבה, דבר המצביע על חוסר מודעות להתנהגות התלישה.
לאחר התלישה עלול החולה להכניס שיער לפיו ואף לאכול אותו (trichophagy). מעט חולים מדווחים על כאב בעת התלישה, ובשכיחות גבוהה על נימלול וגרד באזורי התלישה. מקצת החולים טוענים, שהטריכוטילומניה נגרמת עקב תחושת גרד קשה.
מחקרים הראו כי לחולה טריכוטילומניה כ-10 עד 20 אירועי תלישת שיער בשבוע בממוצע. החולה עושה מאמץ רב להסתיר את חוסר השיער הנוצר ואף משנה את התסרוקת לשם כך. שימוש בפיאה, כובע, ריסים מלאכותיים, משקפיים ואיפור דווחו גם הם כשכיחים בקרב חולות טריכוטילומניה כחלק מהתנהגויות שמטרתן להסתיר את חוסר השיער. בנוסף, האישה תכחיש את פעולת התלישה ואף תנסה להתבודד חברתית.
הפרוגנוזה בחולי טריכוטילומניה אינה ברורה, אולם ההפרעה דווחה כבעלת מהלך כרוני ויכולה להימשך אף 20 שנה. המהלך הקליני מאופיין בהחמרות ותסוגות. הסיבוכים הרפואיים הנצפים בחולי טריכוטילומניה נדירים וקשורים לאכילת השיער. טריכובזואר, שהוא גוש שערות במערכת העיכול, עלול לגרום לכאבי בטן, הקאות, ריח רע מהפה, חוסר תאבון, עצירות ואנמיה. סיבוכים חמורים יותר כוללים חסימת מעיים או התנקבות, דימום במערכת העיכול, דלקת לבלב וצהבת חסימתית.
בשנים האחרונות בחנו חוקרים רבים את יעילותם של טיפולים התנהגותיים שונים כמו ניטור עצמי, דה-סנסיטיזציה ושינוי הרגלים. מכל השיטות נמצאה יעילה יותר השיטה של שינוי הרגלים. טיפולים התנהגותיים נוספים שהיו בשימוש בחולי טריכוטילומניה כוללים מתן שכר ועונש, מתן נזע חשמלי וכיסוי הפנים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- קבוצת תמיכה תלישת שיער כפייתית קומונה באתר "תפוז" שהינה קבוצת תמיכה היחידה כיום בארץ לסובלים מתלישת שיער כפייתית. מכילה מידע רב בנושא ושיטות להתמודדות.
- מרכז למידה טריכוטילומניה ארגון שאינו למטרות רווח המבצע מחקרים בנושא טריכוטילומניה וחוקר מהם הטיפולים המתאימים ביותר. נחשב למקור מידע הטוב ביותר בנושא טריכוטילומניה (אנגלית).
[עריכה] לקריאה נוספת
- יוליאן יאנקו, גדעון רצוני, אברהם ויצמן ,אלן אפטר, הרפואה, 124 (6) 350-353
- א.אליצור ש.טיאנו ח.מוני. מ.נוימן , פרקים נבחרים בפסיכיאטרייה.
