זקן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בשיער פנים. אם התכוונתם לגיל הזהב, ראו זקנה; לערך העוסק במושג הלכתי ראו זקן ממרא.

זקן שבדי

זקן הוא שם כולל לשער הצומח החל מגיל ההתבגרות המאוחר בסנטר ובלחיים אצל גברים. בחלק מהתרבויות נחשב הזקן כמיותר ומגלחים אותו, בתרבויות אחרות נהוג להשאיר את הזקן.

[עריכה] זקן כאמצעי זיהוי

גידול זקן (או אי גידולו, בריכוזים של תרבויות המעודדות גידול זקן) יכול לשמש כאמצעי זיהוי. יחד עם זאת, מכיוון שניתן לגדלו או לגלחו הוא לא משמש כתנאי הכרחי בזיהוי פושעים.
פרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה היה מוכר בכינויו "ברברוסה" ("אדום הזקן"). שודד הים אדוארד טיץ' הוא דוגמה לאדם שזהותו עוצבה סביב זקנו והוא מוכר בהיסטוריה כ"שחור הזקן".
במשחק התפקידים מבוכים ודרקונים אחד מסימני הגמד הוא זקן עבות.

[עריכה] סוגי זקנים

תספורות שונות של זקן, פאות ושפם:
(1)זקן לא מגולח- זקן מהפאות ועד הסנטר, מקוצר, מגולח מעט.
(2)שפם - השיער שנמצא בין האף לפה.
(3)זקן תיש - זקן מגולח כולו, חוץ מהחלק שמתחת לפה.
(4)זקן צרפתי - זקן קצר, עם חיבור לשפם וללא חיבור לפאות.
(5)שיער לחיים - תספורת זקן זו היא למעשה השארת פאות רחבות יותר.
(6)זקן מלא עם סנטר מגולח
(7)שפם ארוך עם זקן תיש - ללא פאות.
(8)זקן מלא - זקן שבדי, ארוך מעט.

בתמונה: עבדקן - אדם בעל זקן עב וארוך ("דקן" בארמית פירושו זקן)

[עריכה] הזקן בתרבויות שונות

[עריכה] יהדות

ההלכה אוסרת על גברים לגלח את פאת הראש והזקן. איסור זה מבוסס על הפסוק:

	"לא תקיפו פאת ראשכם; ולא תשחית את פאת זקנך"
-- ויקרא י"ט, כ"ז

ההלכה אינה אוסרת לגזור את הזקן במספריים או להשחית את השערות בעזרת סם. ישנם רבנים רבים המתירים לגלח את שערות הפנים, בכללם הזקן, באמצעות מכונות גילוח מסוימות.

יהודים חרדים נוהגים לרוב לא לגלח את הזקן גם באופן המותר. לרוב אצל החסידים מגדלים זקן מלא או עבדקן. אצל הליטאים קיימת נטייה יותר ל"זקן שבדי" (ראו למעלה), כאשר על פי רוב מגדלים הליטאים זקן רק אחרי החתונה.