פאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בפאות היורדות בצדי הראש. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו פאה.

פאות (וביחיד פאה) הוא כינוי יהודי לקווצות שיער בצדי הראש, סמוך לאוזניים, האסורות בגילוח על פי התורה, שנאמר "ולא תשחית את פאת זקנך" (ויקרא יט, כז).

יהודים דתיים, ובעיקר חרדים, נוהגים להאריך חלק זה של השיער, ולסרקו בצורות שונות. בשנים האחרונות חדר המנהג הזה בקרב אוכלוסיית החרדים לאומיים, וכן אצל נוער הגבעות. ישנם כאלה המאריכים את פיאותיהם לאורך מסוים, ומעבר לכך הם גוזרים אותם. אחרים נוהגים שלא לגזור את פיאותיהם לעולם. נשים פטורות מאיסור זה.

[עריכה] מנהגי סירוק וסלסול

צורת סידור הפיאות המוכרת ביותר בקרב יהודים חילונים היא זו המגדלת פיאות ומסלסלת אותן. זו גם דמותו של היהודי כפי שהשתקף בקריקטורות הקלאסיות שהיו מציגות את היהודי באור שלילי. צורת סלסול זו נהוגה אצל מרבית החסידים, חלק קטן מהליטאים, חרדי ירושלים ומרבית מחנה העדה החרדית.

חצרות חסידיות יוצאי פולין כדוגמת חסידי גור נוהגים להסתיר את הפיאות מתחת לכיסוי הראש, וזאת בעקבות מנהגם בעת מגוריהם בפולין בגלל פחדם מן הגויים. למרות זאת בירושלים, עיר מגוריהם של אדמור"י גור עד לאדמו"ר הנוכחי, נוהגים חסידי גור להוריד את הפיאות.

חסידים רבים נוהגים לסלסל את הפיאות סביב עצמן על להקטנתן והנחתן על גבי האוזן. מנהג מקורי מקובל בקרב חסידי סיקווירא לסלסל את הפיאות סביב עצמן ולהדקן בחוט דק בעל גון הפיאות ולהותירן כשהן קטנטנות בלחיים צמוד לאוזניים. רבים מחסידי בעלז וכן חסידים אחרים נוהגים לסלסל את פיאותיהם סביב האוזן.

חסידי חב"ד, לעומת זאת, מותירים מעט שער בפיאותיהם, כך שלא נותר להם מה לסרק ולסלסל.

בקרב מרבית המחנה הליטאי מקובל לסרק את הפיאות מאחורי האוזניים.

ידועים במיוחד יוצאי תימן בפיאותיהם הארוכות המכונות "סימנים", וזאת בשל היות הפיאות סימן להבדיל בינם לבין אלו שאינם יהודים.

לפי הקבלה לא ראוי ששער הפאות ייכנס לאוזן בזמן תפילת שמונה עשרה, לכן יש הנוהגים להוריד את פיאותיהם מאוזניהם בעת תפילה זו.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• הערך פאות ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר דעת