חוזה ורסאי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוזה ורסאי הוא הסכם שלום בין גרמניה למדינות ההסכמה, והוא גם החוזה הראשון שנחתם במסגרת ועידת השלום בפריז לאחר מלחמת העולם הראשונה, ב-28 ביוני 1919.
תוכן עניינים |
[עריכה] הרקע
מלחמת העולם הראשונה הסתיימה בהתמוטטות צבאית וכלכלית של גרמניה, אולם מבלי שגרמניה עצמה נכבשה. הגרמנים נכנעו בקומפיין שבצרפת ב-11 בנובמבר 1918, על בסיס תוכנית ארבע עשרה הנקודות של וודרו וילסון, שקרא ל"שלום ללא מנצחים ומנוצחים". למעשה, מבין כל מדינות אלה, גובשו ההסכמים במשא ומתן בין "ארבע הגדולות", ארצות הברית, צרפת, איטליה ובריטניה, שראשיהן, הנשיא וודרו וילסון, הנשיא ז'ורז' קלמנסו, ראש הממשלה ויטוריו אורלנדו וראש הממשלה דייוויד לויד ג'ורג' נכחו בוועידה.
וילסון החזיק בגישה אידאליסטית ורצה להגיע להסכמים הוגנים, שלא יהיו מבוססים על נקמה, לאפשר את מימוש זכות ההגדרה העצמית ולהקים את חבר הלאומים, שבו הוא תלה תקוות למניעת מלחמות נוספות בעולם. לעומתו, ז'ורז' קלמנסו ביקש להבטיח את ביטחונה של צרפת דרך החלשתה המוחלטת של גרמניה, כך שלא תוכל לעולם לתקוף את צרפת, גם אם יהיה הדבר כרוך בהשפלתה. הוא דרש שצרפת, שנפגעה קשות במלחמה, תשתקם על חשבון גרמניה בעזרת תשלום פיצויים והעברת שטחים גרמניים לשלטון צרפת. דייוויד לויד ג'ורג' הבריטי רצה להגיע להסכם של פשרה שיחליש מעט את גרמניה, אבל לא יחזק יותר מדי את צרפת, כך שהשתיים יאזנו אחת את השנייה, ולא יפריעו להגמוניה הבריטית בעולם. לעומת זאת אורלנדו, נשיא איטליה, לא נקט עמדה בולטת בקשר לאירופה בכלל, אלא פעל למען השגת שטחים למדינתו.
[עריכה] סעיפי ההסכם
440 סעיפי ההסכם מחולקים לפי מספר תחומים, ועיקריהם הם:
[עריכה] הקמת חבר הלאומים
סעיפים 1–26 היוו את אמנת חבר הלאומים, והנספח שאחריהם פירט את החברות המייסדות שלו.
[עריכה] תחום צבאי
- כיוון שגרמניה היא האחראית לאבידות רבות במלחמה ולהרס רכוש רב במהלכה, תוגבל עוצמת הצבא הגרמני. זהו סעיף "אשמת גרמניה" (סעיף 231).
- ייאסר על גרמניה להשאיר או לבנות ביצורים כלשהם בגדה המערבית של נהר הריין, ואף בגדתו המזרחית (סעיף 42). בנוסף, בשטח זה נאסר על גרמניה להחזיק צבא (סעיף 43).
- לאחר ה-31 במרץ 1920 לא יכלול הצבא הגרמני מעל שבע דיוויזיות חיל רגלים ושלוש דיוויזיות חיל פרשים. בנוסף להגבלה זו, לא יכלול הצבא הגרמני מעל מאה אלף חיילים גרמנים, כולל קצינים (סעיף 160).
- נאסר על גרמניה לייבא או לייצא טנקים או ציוד צבאי אחר (סעיף 171).
- כוחות הצי של גרמניה יוגבלו, ולא ייכללו בהם צוללות (סעיף 181).
- בכוחות המזוינים של גרמניה לא יכללו שום כוחות אוויר (סעיף 198).
- כערובה להסכם הנזכר למעלה יישארו כוחות הברית בשטחים שממערב לנהר הריין לתקופה של 15 שנה (סעיף 428).
- אם גרמניה תעמוד בהסכמיה במשך 15 שנה, כוחות הברית ייסוגו (סעיף 431).
[עריכה] תחום כלכלי
- גרמניה מקבלת על עצמה לשלם פיצויים בעבור הנזקים שגרמה. ועדת פיצויים מיוחדת תקבע את הסכום הכולל (סעיף 232).
- כיוון שגרמניה גרמה הרס למכרות הפחם בצפון צרפת, נדרשת גרמניה להעניק לצרפת את הבעלות על מכרות הפחם בחבל הסאר ואת הזכות לנצלם (סעיף 45).
- פולין מתחייבת לאפשר גישה חופשית של סחורות וכלי שיט ומעבר אנשים מפרוסיה המזרחית לגרמניה (סעיף 89). שטח זה המאפשר לפולין גישה לים הבלטי דרך העיר דנציג מכונה "הפרוזדור הפולני".
[עריכה] תחום טריטוריאלי
- גרמניה תעביר לידי חבר הלאומים את השלטון המקומי על חבל הסאר. בתום חמש עשרה השנה תינתן לתושבי המקום אפשרות לבחור את הריבונות שבה יהיו מעוניינים להשתלב (סעיף 49).
- כל השטחים שנגזלו מצרפת במלחמת צרפת פרוסיה (כאמור, אלזס ולורין), יוחזרו לריבונות צרפתית (סעיף 51).
- גרמניה מוותרת על כל זכויותיה הבלעדיות במושבותיה מעבר לים (סעיף 119).
- גרמניה תוותר על חבל הסודטים- העשיר במכרות למען צ'כוסלובקיה.
[עריכה] תחום פוליטי
- גרמניה מכירה בעצמאותן של המדינות אוסטריה, צ'כוסלובקיה ופולין (סעיפים 80, 81, 87).
- מעצמות הברית העיקריות מתחייבות לקיים את דנציג, מובלעת גרמנית בפולין, כעיר חופשית בחסותו של חבר הלאומים (סעיף 102).
- על גרמניה נאסר לכרות ברית כלשהי עם אוסטריה.
- על שטח גרמניה שהוחזר קמו כתשע מדינות.
[עריכה] תוצאות ההסכם
ההסכם הופר כבר זמן קצר לאחר שנכנס לתוקף, על ידי רפובליקת ויימאר. הוקם חיל אוויר סודי תחת המעטה של "מועדוני טייס", והצבא התחיל בחימוש מחדש ב-1932, ועם עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה, ההסכם הופר בגלוי.
תשלומי הפיצויים הכבדים שגרמניה נדרשה לשלם, הביאו להתמוטטות כלכלתה, ומצב התוהו ובוהו שנגרם עקב כך תרם משמעותית להתחזקותם של גורמים קיצוניים ובהם המפלגה הנאצית.
ההגבלות המספריות שהוטלו על הצבא הגרמני, הובילו אותו לפתח טקטיקות לחימה חדשות כדי להתגבר על הנחיתות המספרית שלו, כמו כן שוחררו קצינים רבים מהשירות, ורק הקצינים הטובים ביותר הורשו להישאר.
ההסכם הגביר את ההשפלה שגרמניה חשה אחרי התבוסה במלחמת העולם הראשונה ונחשב, בעיני רבים, לאחד הגורמים שזירזו את פרוץ מלחמת העולם השנייה.
