ויליאם פיט האב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויליאם פיט האב, הרוזן מצ'אתם (באנגלית: William Pitt, 1st Earl of Chatham; 15 בנובמבר 1708 - 11 במאי 1778), מדינאי בריטי שעמד בראש ממשלת בריטניה בין השנים 1766 ל-1768. קודם לכהונתו כראש הממשלה כיהן פיט כשר החוץ בממשלת בריטניה והיה הכוח המניע מאחורי הצלחתה של זו במלחמת הצרפתים והאינדיאנים.
שמו "ויליאם פיט האב" נועד להבדילו מבנו, ויליאם פיט הבן, שהיה אף הוא ראש ממשלת בריטניה בתקופה מאוחרת יותר. על שמו נקראת העיר האמריקנית פיטסבורג. לעתים נקרא פיט בתואר האצולה שלו, צ'אתם. (Chatham).
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו בצעירותו
ויליאם פיט נולד בווסטמינסטר, אנגליה, לאביו רוברט פיט, בנו של מושל העיר ההודית מדראס, תומאס פיט. זה האחרון נודע בכך שמכר יהלום בשווי 135,000 לירות סטרלינג לפיליפ, העוצר הצרפתי. סכום עתק זה הפך את משפחת פיט למשפחה אמידה, וכך קיבל פיט את חינוכו בבית הספר איטון היוקרתי. ב-1727 התקבל לטריניטי קולג' באוקספורד, אך נאלץ לעוזבו בשל מחלת השיגדון התורשתית וחשוכת המרפא[1] בה לקה .
ב-1735 נבחר פיט, בן ה-27, חבר המפלגה הוויגית, לבית הנבחרים הבריטי. הוא נבחר במחוז הבחירה "אולד סארום"(Old Sarum), הנמנה על "מחוזות הבחירה הרקובים"[2]. הוא היה ידוע בהתנגדותו הנמרצת לממשלת בריטניה. בשנים אלה נעשה גם למקורבו של יורש העצר הנסיך פרדריק, בנו של המלך ג'ורג' השני. ב-1746 מונה פיט כחבר במועצה המייעצת למלך (Privy Council).
[עריכה] שר החוץ בממשלת בריטניה 1756-1761
ב-1756, לאחר כהונה בתפקידים ממלכתיים, מונה פיט לתפקיד מזכיר המדינה לענייני חוץ בדרום בריטניה, וכן לתפקיד השר המקשר בין הממשלה לבית הנבחרים. מתוקף תפקידו היה אחראי לאנגליה, ווילס, אירלנד והמושבות הבריטיות בצפון אמריקה. בתפקידו זה שירת עד 1761, עם הפסקה קצרה ב-1757.
מלחמת שבע השנים שפרצה בסמוך לתחילת כהונתו הביאה אותו לגיבוש אסטרטגיה לפיה בריטניה תתמקד בצפון אמריקה, ותנסה להגיע שם להישגים מרחיקי לכת. לכן, בזירה האירופית הייתה פעילותה של בריטניה מצומצמת, ועיקר פעילותה שם התבטאה בסיוע לפרוסיה בהנהגתו של פרידריך השני. עיקר הפעילות הצבאית התבצעה במסגרת מלחמת הצרפתים והאינדיאנים, הזירה האמריקנית של מלחמת שבע השנים, שבה היכתה בריטניה את צרפת ללא תנאי תוך השגת וויתור צרפתי על צרפת החדשה - המושבה הצרפתית שהחלה להתהוות בצפונה של אמריקה.
לתוצאות המלחמה, שבצפון אמריקה הסתיימה למעשה כבר ב-1760 עם כיבוש קוויבק סיטי ומונטריאול[3] היו השלכות ארוכות טווח על מעמדה של בריטניה בעולם כמעצמה, ופיט כאדריכל הניצחון זכה בתהילת עולם. ברם, בשנת 1760 עלה לשלטון המלך ג'ורג' השלישי. הוא ויועציו היו עוינים לפיט, והוא נאלץ להתפטר באוקטובר 1761.
[עריכה] המשך דרכו הפוליטית
פיט התנגד בחריפות לתנאי חוזה פריז, שנחתם ב-1763 ושם קץ למלחמה, וסבר שתנאי הההסכם אינם הולמים את ממדי הניצחון הבריטי. הוא התנגד להחזרת "איי הסוכר" בקריביים לצרפת, להישארותה של צרפת בפונדיצ'רי שבהודו, ולזכויות הדיג שנותרו לצרפתים בניופאונדלנד. בצד הוויתורים לצרפת קבל גם על הפניית הגב לפרוסיה, שותפתה של בריטניה במלחמה.
לבריטניה לא הייתה ברירה אלא לחתום על ההסכם: חובה הלאומי שעמד טרום המערכה ב-1755 על כ-74 מיליון לי"ש, קפץ ב-1763 ל-133 מיליון לי"ש. לשם כך חוקקה בריטניה ב-1765 את חוק הבולים, אשר החיל מס בולים על המושבות בצפון אמריקה, ואשר קבע כי כל מסמך רשמי או חוקי – עיתון, רישיון, חוזה שכירות וכדומה חייב להיות מבוייל. החוק נועד לממן חלק מהוצאות המלחמה, אך בסופו של דבר האיץ את פריצתה של מלחמה אחרת - מלחמת העצמאות האמריקאית.
פיט תמך באמריקאים ובביטול החוק, וזה אכן בוטל ב-1766, אך במקומו התקבל חוק אחר, החוק ההצהרתי, שהצהיר על כפיפותן של המושבות לכתר ולחוק הבריטי. ב-1766 עם התפטרותו של ראש הממשלה המכהן רוקינגהאם, מונה פיט לתפקיד ראש הממשלה ולתפקיד הלורד שומר החותם. הוא מונה גם לבית הלורדים ולצורך כך קיבל את התואר "הרוזן מצ'אתם". הוא ערך שורה של מינויים בממשלתו - את צ'ארלס טאונסנד מינה לתפקיד שר האוצר, ואת הרוזן משלבורן לתפקיד שר החוץ. בתקופה זו התמקד ביחסים עם המושבות בצפון אמריקה, בשמירה על קיום תנאי חוזה פריז על ידי צרפת וספרד, ובמעמדה של חברת הודו המזרחית הבריטית. ב-1767 העלה טאונסנד את המיסים על תה, נייר, וסחורות אחרות והעלה עליו את חמתם של המתיישבים האמריקאים. הוא עשה זאת ללא התייעצות עם פיט, וכנראה גם בניגוד לדעתו של זה. באוקטובר 1768, לאחר כשנתיים של כהונה, פרש פיט מתפקיד ראש הממשלה.
הד"ר ג'ונסון כתב כי
וולפול היה שר שהמלך נתן לעם, פיט היה שר שהעם העניק למלך | ||
פיט המשיך לכהן תקופת מה בבית הלורדים, וקרא ללא הועיל להתפייסות עם המתיישבים האמריקאים, בטרם יהיה מאוחר מדי. הוא מת ב-1778, שבע מהחיים הפוליטיים, חוזה בחששותיו הגרועים ביותר קורמים עור וגידים עם הצהרת העצמאות האמריקאית ב-1776.
בארצות הברית זכה פיט לכבוד רב, הן בשל השפעתו המכרעת על הגבולות, והן בשל תמיכתו במתיישבים בשנים שלאחר המלחמה. בין היתר קרויה על שמו העיר פיטסבורג שבפנסילבניה. סמל העיר מעוצב לפי תבנית סמל האצולה של משפחת פיט. העיר פיטסבורג שוכנת במקום בו ניצב פורט דוקן, אחד המעוזים הצרפתיים שבו החלה למעשה מלחמת הצרפתים והאינדיאנים, ושנפילתו סימנה את תחילת השלב המכריע במערכה.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ במאה ה-18 הייתה מחלת השיגדון חשוכת מרפא
- ^ מחוזות כפריים שבהם מספר בעלי זכות הבחירה נמוך מאוד, עד כדי כמה עשרות. במחוז סארום היו ב-1831 רק 11(!) בעלי זכות בחירה
- ^ מלחמת שבע השנים הסתיימה רשמית רק ב-1763 עם חתימת חוזה פריז
הקודם: צ'ארלס ווטסון-וונטוורת', המרקיז מרוקינגהאם |
ראש ממשלת בריטניה 1766 - 1768 |
הבא: אוגוסטוס פיצרוי, הדוכס מגראפטון |
וולפול | פלהאם | ניוקסאל | דבונשייר | ביוט | ג'ורג' גרנוויל | רוקינגהאם | פיט האב | גראפטון | נורת' | רוקינגהאם | שלבורן | פורטלנד | פיט הבן | אדינגטון | פיט הבן | ויליאם גרנוויל | פורטלנד | פרסיבל | ליברפול | קאנינג | גודריך | ולינגטון | גריי | מלבורן | ולינגטון | פיל | מלבורן | פיל | ראסל | דרבי | אברדין | פלמרסטון | דרבי | פלמרסטון | ראסל | דרבי | ד'יזראלי | גלאדסטון | ד'יזראלי | גלאדסטון | סולסברי | גלאדסטון | סולסברי | גלאדסטון | רוזברי | סולסברי | בלפור | קמפבל-באנרמן | אסקווית | לויד ג'ורג' | בונר לאו | בולדווין | מקדונלד | בולדווין | מקדונלד | בולדווין | צ'מברליין | צ'רצ'יל | אטלי | צ'רצ'יל | אידן | מקמילן | דאגלס-יום | וילסון | הית' | וילסון | קלהאן | תאצ'ר | מייג'ור | בלייר | בראון | |