הרפיה (עוף)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
|
|---|---|
 |
|
| מצב שימור | |
מצב שימור: קרוב לסיכון (NT) |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | דורסי יום |
| משפחה: | נציים |
| סוג: | הרפיה |
| מין: | הרפיה דרום אמריקאית |
| שם מדעי | |
 harpia harpyja(ליניאוס, 1758) |
|
הרפיה (harpia harpyja) היא עוף דורס ממשפחת הנציים החי ביערות הגשם הטרופיים האשר במרכז ודרום אמריקה. נמנית על העיטים הטרופיים, ומהווה את המין היחיד בסוגה. מין זה תואר לראשונה על ידי ליניאוס שקרא לו Vultur harpyja ב-Systema naturae בשנת 1758. היא נקראת על שם ההרפיות מן המיתולוגיה היוונית.
תוכן עניינים |
[עריכה] תיאור פיסי
ההרפיה הינה העוף הדורס הגדול ביותר באמריקה (הקונדוריים אינם שייכים לסדרה זו אלא לחסידאים). היא גם נמנית עם העיטים הגדולים החיים כיום, בממוצע שנייה רק לעיטם הענק ודומה במידותיה לעיט הפיליפיני. עיט האסטי, שחי בניו זילנד וכיום נכחד מהעולם, היה גדול ממנה כדי 50%.
אורך גופה של ההרפייה כ-90 ס"מ, מוטת כנפיה כ-210 ס"מ ומשקלה כ-8 ק"ג, אך עשוי להגיע כדי 9 ק"ג ובשבי אף יותר. צבעה שחור על גבה ולבן על בטנה פרט לפס שחור על חזה, וראשה אפור. הנקבות גדולות כדי שליש מהזכרים.
מבנה גופה של ההרפיה מותאם ליערות הטרופיים בהם היא חיה: זנבה ארוך מאוד לשם ניווט מדויק בין עצים, כנפיה רחבות מאוד וקצרות יחסית לדורס כה גדול. על ראשה ציצית המתרוממת כשהיא נדרכת או שומעת רעש.
אף כי העיטם הענק גדול ממנה, ההרפיה נמנית עם הדורסים החזקים ביותר הודות למבנה גופה, מקורה וכמובן טפריה. אצבעותיה מסוגלות להפעיל לחץ עצום ואורכו של הטופר האחורי הוא כ-65 מ"מ; לשם השוואה, לעיט הזהוב, שידוע כאחד הדורסים החזקים ביותר בממלכה ההולארקטית, ישנו טופר אחורי שאורכו בממוצע כ-55 מ"מ[1]. המקור צר, בינוני באורכו, מעונקל ורב-עוצמה, מותאם לקרוע נתחי בשר מטרף גדול וחזק כקופים ועצלנים.
[עריכה] תזונה וקינון
ההרפיה ניזונה בעיקר מיונקים החיים על עצים. משקל הטרף מגיע על פי רוב עד לחצי ממשקלה היא, וכולל חוטמנים ומכרסמים שונים, אך בזכות כוחה הרב היא מסוגלת גם ללכוד טרף כקופים ועצלנאים, שגודלם ככלבי רועים. היא עשויה גם להתקיף עופות.
הקן גדול ונבנה על צמרותיהם של עצים גבוהים. הזוג מטיל שתי ביצים, אך לאחר בקיעתה של הביצה הראשונה מתעלם מהשנייה וזו לא בוקעת. בני הזוג מגדלים גוזל אחד מדי 2-3 שנים. הגוזל כשיר לעוף לאחר כ-6 חודשים, אך הוריו ממשיכים להאכילו גם במשך 6-10 חודשים נוספים. ההורים תוקפניים ביותר כלפי פולשים ועשויים להתקיפם אם התקרבו.
[עריכה] שימור וקשרים עם האדם
ההרפיה נרדפה בעבר על ידי בני אדם, עקב האגדות שהופצו עליה לפיהן היא נוהגת לחטוף ילדים ולשאתם לקינה. כיום, הסכנה העיקרית המאיימת עליה היא כריתת יערות המהווים את בית הגידול שלה, בנוף לקצב הריבוי הנמוך שלה הכולל גוזל אחד מדי שנה. הדבר גרם להיעלמותה מחלקים נרחבים של אמריקה הדרומית, וכיום היא מצויה בעיקר ליד שפך האמזונאס. מצבה מוגדר כ-"קרוב לסיכון", וה-"Peregrine Fund" הגדירה כעוף שעל מנת לשמרו בטבע יש לנקוט בגרעין רבייה ושחרור לטבע.
[עריכה] סימוכין
- ^ http://www.iwokrama.org/forest/images/talons.jpg טפרים מעופות דורסים שונים בעולם, מימין לשמאל: בז נודד, עקב אדום זנב, אוח אמריקני, עיטם לבן זנב, עיט זהוב והרפייה; מתוך האתר הבא.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- סרטונים ב-Internet Bird Collection המתארים את הדורס.
- מידע ב-"Peregrine Fuund".
- Neil "נייל רטינג"- עובדות, סרטונים ותמונות.
