גינתר פון קלוגה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גנרלפלדמרשל האנס גינתר פון קלוגה (בגרמנית: Günther von Kluge; 30 באוקטובר 1882 - 19 באוגוסט 1944) היה מפקד בכיר בוורמאכט בזמן מלחמת העולם השנייה, ומעורב בקשר העשרים ביולי לרציחתו של אדולף היטלר. לאחר כשלון הקשר התאבד, ולפי גרסה אחרת נרצח בידי ה-אס אס.
קלוגה נולד בפוזן למשפחה פרוסית בעלת מסורת צבאית.
במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת כקצין מטה, ואף נלחם בשנת 1916 בקרב ורדן.
בשנת 1936 מונה לדרגת לייטננט גנרל, ופיקד על קבוצת הארמיות השישית, שבשנת 1937 הפכה לארמיה הגרמנית הרביעית. קלוגה הוביל ארמיה זו במהלך הפלישה לפולין בשנת 1939.
במהלך מסע המלחמה בצרפת בשנת 1940 הוביל קלוגה את הארמיה שלו, שמנתה 14 דיוויזיות, במסע המלחמה דרך יער הארדנים. תחתיו שירתו כפקודים מפקדים שזכו לשם במערכות אחרות במלחמת העולם השנייה כגנרל הרמן הות שהיה מפקד קורפוס השריון ה-15, ולאחר מכן קיבל את הפיקוד על ארמית השריון הרביעית, וכגנרל ארווין רומל שהיה מפקד דיביזיית השריון השביעית, שהיוותה חלק מן הקורפוס של הות. הצלחתו של קלוגה במסע מלחמה זה הביאה להענקת דרגת גנרלפלדמרשל ביולי 1940.
קלוגה המשיך לפקד על הארמייה הרביעית גם במסע המלחמה ברוסיה המכונה מבצע ברברוסה. הארמיה הרביעית שבפיקודו, הייתה חלק מ"קבוצת ארמיות המרכז" עליה פיקד גנרלפלדמרשל פדור פון בוק. כפופה למפקדתו הייתה גם ארמיית הפאנצר השנייה, עליה פיקד הגנרל היינץ גודריאן, אשר מטעמי יוקרה דיווח לקלוגה, ולא למפקד קבוצת הארמיות בוק. יחסי כפיפות אלו בין קלוגה וגודריאן הביאו לחיכוכים מתמידים בין שני האישים, שהיו בעלי השפעה על כשלונו של מסע הלחימה במזרח בשנת 1941.
חייליו של קלוגה היו בין המסתערים על מוסקבה במהלך הקרב על מוסקבה. לאחר ששוחרר בוק מתפקידו כמפקד קבוצת ארמיות מרכז, בסוף שנת 1941, מונה קלוגה לתפקיד זה, ומילא אותו במהלך השנים 1942 ו-1943. תפקיד חשוב מילא במהלך קרב קורסק, כאשר הארמיה התשיעית, בפיקודו של הגנרל וולטר מודל, שהיוותה חלק מקבוצת ארמיות מרכז בפיקודו של קלוגה, היוותה את זרועה הצפונית של תנועת המלקחיים שנועדה לכתר את הריכוז הסובייטי הענק במבלט קורסק. השריון הגרמני לא הצליח לחדור את ההגנה הסובייטית הצפופה, וקרב קורסק היווה תבוסה גרמנית, מן המכריעות שבמלחמת העולם השנייה. קלוגה, שבמערכות בפולין, צרפת ובמבצע ברברוסה היה בין מיישמי טקטיקת הבליצקריג, נתקל זו הפעם הראשונה באויב המסוגל לשבור את תנועת השריונים הגרמנים עוד בתחילת הסתערותם.
ב-27 באוקטובר 1943 נפצע קלוגה באופן קשה כאשר מכוניתו התהפכה על כביש מינסק סמולנסק. הוא לא שב לתפקיד קרבי עד ליולי 1944. ביולי 1944 קיבל את תפקיד מפקד הכוחות הגרמנים במערב, והחליף בתפקיד זה את הגנרל גרד פון רונדשטט.
קלוגה שיתף פעולה עם הגנרל הנינג פון טרסקו, מראשי הקושרים כנגד היטלר שהיה ראש מטהו בקבוצת הארמיות מרכז. הוא שיתף פעולה עם טרסקו בנסיונותיו לרצוח את היטלר. טרסקו היה בעל השפעה על קלוגה, והפגיש אותו עם אישים מרכזיים בתנועת ההתנגדות כקרל פרידריך גרדלר. בתחילת 1943 תיאם מטהו של קלוגה ביקור של היטלר, במהלכו התכוון טרסקו להרגו. קלוגה לא אישר את ההתנקשות בעת הביקור, וטרסקו הטמין במטוסו של היטלר פצצה. הפצצה לא התפוצצה, והיטלר ניצל.
עם התקרב מועד קשר העשרים ביולי בו היו מעורבים רבים מקציני הוורמאכט, נעשו נסיונות לצרף את קלוגה לקושרים. קלוגה רמז כי יסכים לשתף פעולה, אם אכן ימות היטלר במהלך ההתנקשות. בבוא יום ההתנקשות הייתה פריז בה ישב קלוגה, לאחד מהמרכזים העיקריים לפעולת הקושרים. לאחר השמע הידיעה הראשונית על ההתמרדות, אסרו הקושרים את כל אנשי האס אס. אך כאשר נודע לקלוגה כי היטלר עודו בחיים, הורה על שחרור אנשי ה-אס אס, והכחיש כי ידע על תכניות המרד מראש.
עם כל זאת, היה שמו של קלוגה קשור במרד, ומורדים שנאסרו דיברו על השתתפותו במרד בחקירתם. ב-17 באוגוסט הוחלף כמפקד עליון במערב על ידי פקודו לשעבר ולטר מודל, ונצטווה לשוב לברלין. על סופו קיימות כמה גרסאות. לפי אחת מהגרסאות בלע רעל בדרכו לברלין. לפי יורגן שטרופ, איש האס אס שדיכא את מרד גטו ורשה, סירב קלוגה להתאבד, ונרצח באופן אישי על ידי שטרופ. לאחר מכן, לטענת שטרופ, הורה היינריך הימלר להודיע כי קלוגה התאבד בדרכו לברלין במטוס.
