ביטולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרחוב הראשי של ביטולה

ביטולה (מקדונית Битола - "ביטוֹלַה", סרבית Битољ - "ביטול", יוונית Μοναστήρι - "מוֹנַסטירי", טורקית Manastır) היא עיר השוכנת בדרומה של מקדוניה.

ביטולה היא העיר השנייה בגודלה במדינה לאחר הבירה סקופיה. מונה כ-85,000 תושבים. היא קרובה לגבול עם יוון, ושוכנת למרגלותיה של שמורת הר פליסטר ("ציפור"). בעיר יש מספר מסגדים, בזאר מקורה ומגדל שעון. בעמק ביטולה גדלים דגנים, טבק ועצי פרי. ביטולה יושבת על הדרך מפרילפ לסלוניקי. בסמוך לעיר ניצבים שרידי העיר היוונית הקדומה הרקליאה, ובה פסיפס משוחזר מן המאה השלישית לספירה. בתקופה הביזנטית הקדומה נקראה ביטולה פלאגוניה, אך משום המנזרים המרובים בה נקראה גם מונסטיר. הבולגרים ששלטו במקום בסוף המאה העשירית ובתחילת המאה ה-11 קראו לה ביטולה. בשנת 1382 כבשו הטורקים את העיר ושלטו בה עד 1913, עת עברה לשליטת סרביה. בעקבות הכיבוש הסרבי יצאו מן העיר כמעט כל הטורקים. במלחמת העולם הראשונה כבשו את העיר כוחות הגרמנים והבולגרים, ואחר כך נכבשה בידי הצרפתים. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הייתה חלק מיוגוסלביה ולאחר התפוררות יוגוסלביה בשנות התשעים, נכללה ברפובליקה של מקדוניה.

[עריכה] יהודי ביטולה

ביטולה ידועה בעולם היהודי כמונסטיר, במקום חיו יהודים עוד מן התקופה הרומית. עדות ראשונה לקיום ישוב יהודי בעיר מצויה מן המאה ה-12. כשנכבשה העיר בידי הטורקים היו בה יהודים רומניוטים דוברי יוונית-יהודית. בעקבות גירוש ספרד ובמרוצת המאה ה-16 הגיעו לעיר יהודים רבים. שלמה מולכו התיישב בעיר וכתב בה את ספר המפואר. במאה ה-18 שימש כרב העיר, הרב יהודה דה בוטון מחבר הספר מחזה אברהם. חכמים ומלומדים שישבו בעיר היו פטורים ממסים, אך עם חלוף השנים התבטל המנהג. בעיר עצמה התקיימו שני בתי כנסת חשובים ששמם "קהל פורטוגל" ו"קהל אראגון" מעידים על השורשים של יהודי העיר. "קהל אראגון" נשתמר עד מלחמת העולם הראשונה ו"קהל פורטוגל" התקיים עד לשנות השואה. יהודים חיו בעיר בשכנות ללאומים כמו יוונים, אלבנים, טורקים ומקדונים. שפת הדיבור של היהודים הייתה לדינו. המסחר בעיר היה ברובו בידי היהודים ורבים מהם סחרו עם ערי הבלקן וערי איטליה במתכונת של יבוא ויצוא. החוקר נסים יושע בגיליון 107 אביב תשס"ו של כתב העת פעמים מציין כי:

	"יהודי מונסטיר שילבו בתפילותיהם תפילות ופיוטים שנאמרו בלדינו, הספרדית היהודית של תרגומי כתבי הקודש. ניתן להדגיש כבר עתה, כי יהודי מונסטיר שימרו מסורות איבריות בתרבותם יותר מכל קהילה אחרת, וזאת בשל היותה שוכנת במרכז הבלקן ומבודדת במידה רבה מהשפעות זרות...."

בשנת 1895 פתחה חברת כי"ח בית ספר לנוער, ובשנת 1903 בית ספר לנערות ובית ספר למלאכה.

בעקבות התערערות האימפריה העות'מאנית בסוף המאה התשע עשרה, ירידה כלכלית שאירעה בעקבותיה וכן מלחמת העולם הראשונה התפתח גל הגירה מאזור הבלקנים. יהודים ממונסטיר היגרו לצ'ילה שם השתקעו בעיר ולפריסו ואחרים היגרו לארצות הברית. חלק עלה לארץ ישראל והשתקע בעיקר בירושלים.

בעוד שבתחילת המאה העשרים ישבו בעיר כ-11,000 יהודים הרי שבין שתי מלחמות העולם, בעקבות גלי ההגירה, נותרו רק כ-3000 יהודים. בשנת 1941 במלחמת העולם השנייה השתלטה על האזור בולגריה. אך בעוד שבבולגריה עצמה ניצלו חיי היהודים הרי שבמקדוניה נמסרו היהודים לידי הנאצים: במרץ 1943 נעצרו כל יהודי האזור בידי המשטרה הבולגרית ונכלאו במחנה מעבר בסקופיה ב 29 במרץ נשלחו יהודי העיר והאזור ברכבות למחנה ההשמדה טרבלינקה. שם נספו יחד עם רובה של יהדות מקדוניה. כיום גרים בעיר יהודים מעטים.

בירושלים קיים בית כנסת בשם "יגל יעקב", שנוסד קודם לכן בעיר העתיקה ולאחר מכן, בשנת 1932, עבר לשכונת מקור ברוך, שם הוא שוכן עד היום. מידי שנה בראש חודש ניסן, נערכת במקום אזכרה לזכר יהודי מונסטיר שנספו בטרבלינקה. הסופר אורציון ישי מרבה לספר בסיפוריו על קהילת מונסטיר שהתיישבה בירושלים.