ארווין שרדינגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ארווין שרדינגר
Erwin Schrödinger
1887 - 1961

תרומות עיקריות

נתונים נוספים
ענף מדעי	פיזיקה
ארצות מגורים	אוסטריה,גרמניה,בריטניה
פרסים והנצחה	חתן פרס נובל לפיזיקה בשנת 1933

ארווין רודולף ג'וזף אלכסנדר שרדינגר (בגרמנית: Erwin Rudolf Josef Alexander Schrödinger; ‏12 באוגוסט 1887- 4 בינואר 1961) היה פיזיקאי אוסטרי שהתפרסם בזכות תרומתו למכניקת הקוונטים. חתן פרס נובל לפיזיקה בשנת 1933, ביחד עם פול דיראק,על גילוי צורות מועילות חדשות של התורה האטומית, ביניהן פיתוח משוואת שרדינגר. תרומה נוספת של שרדינגר היא ניסוי המחשבה – החתול של שרדינגר.

[עריכה] ביוגרפיה

שרדינגר נולד בשנת 1887 בארדברג, וינה לרודולף שרדינגר (שהיה בוטנאי) ולג'ורג'ינה אמיליה ברנדה (שהייתה פרופסור לכימיה). אביו היה קתולי ואימו לותרנית. עד 1898 הוא למד מספרים ובשנה זו החל ללמוד בגימנסיה האקדמית. בשנים 1906-1910 שרדינגר למד בווינה אצל פרנץ אקסנר ופרידריך האסנורל. הוא ביצע עבודה ניסויית יחד עם פרידריך קולרוש. בשנת 1911, שרדינגר התקבל לעבודת עוזר אצל אקסנר.

בשנת 1914 קיבל שרדינגר קביעות. בתקופת מלחמת העולם הראשונה (1914-1918) הוא שירת ביחידת הארטילריה האוסטרית. ב-1920, התחתן שרדינגר עם אנמרי ברטל. באותה השנה, הוא הפך לעוזרו של מקס ויין. בספטמבר 1920 הוא קיבל משרת פרופסור חבר בשטוטרגט. ב-1921 הוא קודם למשרת פרופסור מן המניין בורוצלב.

ב-1922, שרדינגר עבר לאוניברסיטת ציריך. בינואר 1926, הוא פרסם בשנתון הפיזיקה את המאמר "קוונטיזציה כבעיית ערכים עצמיים" על מכניקת גלים. במאמר זו הוא הביא פרסם לראשונה את משוואת שרדינגר. במאמר הוא הציג פיתוח של משוואת הגלים עבור מערכות תלויות בזמן, והראה כי המשוואה הניבה ערכים עצמיים של אנרגיה שתאמו לזה של אטום המימן. על סמך קביעתו של לואי דה ברויי כי חלקיקים אלמנטריים נוהגים לפעמים כחלקיקים ולפעמים כגלים, כתב שרדינגר משוואה הקרויה משוואת שרדינגר עבור מה שקרא "פונקציית הגל" של החלקיק. משוואה זו ממלאת במכניקת הקוונטים את התפקיד שממלאות משוואות התנועה של אייזק ניוטון במכניקה. אולם בניגוד למשוואות אלה שפתרונן נותן את המיקום והמהירות (או התנע) של החלקיק בכל זמן, פונקציית הגל שמתקבלת ממשוואת שרדינגר מאפשרת לדעת רק את ההסתברות שהחלקיק יהיה במקום מסוים או עם תנע מסוים. המאמר עורר הד ברחבי העולם. הכריזו עליו כהישג החשוב של המאה ה-20, והוא יצר מהפכה במכניקת הקוונטים, בפיזיקה ובכימיה. שרדינגר פרסם בזמן קצר שלושה מאמרים נוספים, שפתרו את בעיית המתנד ההרמוני הקוואנטי, את בעיית הרוטור הקשיח מבחינה קוונטית ופיתוח נוסף של משוואת שרדינגר. ארבעה מאמרים אלו היו להישג המשמעותי ביותר של הקריירה המדעית של שרדינגר והיו להם השפעה גדולה על מדע הפיזיקה.

בדרך זו נכנסה ההסתברות לפיזיקת החלקיקים, למורת רוחם של רבים: אלברט איינשטיין סירב לקבל זאת מכול וכול ("אלוהים לא מנהל את העולם בקובייה!"), וגם שרדינגר עצמו לא רווה נחת, והקדיש עמל מרובה למציאת דרך לסילוק ההסתברות מעולם העצמים הגשמיים, אך לשווא.

מסופר כי שרדינגר עצמו הציע את הניסוי המחשבתי הידוע בשם החתול של שרדינגר, שבא להפריך את פרשנות קופנהגן למכניקת הקוונטים. בניסוי זה מגיע חתול למצב שבו הוא "לא חי ולא מת, אלא חצי מזה וחצי מזה." עד היום לא נמצאה פרשנות למכניקת הקוונטים המקובלת על כלל הפיזיקאים, ובכל הפרשנויות הקיימות אפשר למצוא אבסורדים.

ב-1927, שרדינגר חבר למקס פלנק באוניברסיטת פרידריך וילהלם שבברלין. ב-1933, שרדינגר החליט לעזוב את גרמניה, משום שהוא התנגד למדיניות האנטישמית של הנאצים (על אף שלא היה יהודי). הוא היה לחבר בקולג' מגדלנה שבאוניברסיטת אוקספורד. זמן קצר אחרי הגעתו, הוא קיבל פרס נובל יחד עם פול דיראק. משרתו באוקספורד לא האריכה ימים- סגנון חייו הלא שגרתי (שרדינגר חי עם שתי נשים) לא התקבל בברכה באוקספורד. ב-1934, שרדינגר היה מרצה באוניברסיטת פרינסטון. הציעו לו קביעות בפרינסטון, אך הוא סירב. הציעו לו משרה באוניברסיטת אדינבורו, אך בשל עיקוב במתן אשרת הכניסה, הוא ויתר על האפשרות והוא החליט לעבוד באוניברסיטת גרץ שבאוסטריה ב-1936.

ארווין שרדינגר, כפי שהונצח בשטר אלף לירות אוסטריות

ב-1938, אחרי שהיטלר כבש את אוסטריה, לשרדינגר היו בעיות בגלל ההתנגדות הידועה שלו לנאציזם. הוא הוציא הצהרה בה הוא חוזר בו מהתנגדותו (מאוחר יותר הוא התחרט על מעשיו, והתנצל בפני חברו איינשטיין). למרות הצהרתו, הוא עדיין נחשד בהתנגדות לנאצים, ופוטר ממשרתו באוניברסיטה, בשל גורמים פוליטיים. הוא סבל מרדיפה קשה, וצווה לא לעזוב את הארץ. למרות הוראות אלו, שרדינגר ואישתו ברחו לאיטליה.

ב-1940, שרדינגר קיבל הזמנה לסייע בהקמת מכון למדעים מתקדמים בדבלין. הוא הפך לראש המחלקה לפיזיקה תאורטית במכון, ושהה שם 17 שנה, שבמהלכן קיבל אזרחות אירית. הוא כתב כ-50 מאמרים נוספים על מכוון תחומים, בין היתר על תיאורית איחוד השדות.

ב-1944, שרדינגר כתב את הספר "מהם החיים?", שדן באנטרופיה שלילית וברעיון של מולקולה מורכבת שמכילה את הקוד הגנטי של אורגניזמים חיים. על פי ספרו של ג'יימס ווטסון "DNA – סוד החיים", ספרו של שרדינגר העניק לווטסון השראה לחקר הגנים, שהוביל לגילוי מבנה הסליל הכפול של ה-DNA. גם פרנסיס קריק, שותפו של ווטסון למחקר ציין כי רעיונותיו של שרדינגר בנוגע לאיחסון המידע הגנטי במולקולות השפיעו עליו ועל מחקרו. שרדינגר נשאר בדבלין עד שיצא לגמלאות ב-1955.

ב-1956 שרדינגר שב לוינה. בוועידה העולמית לאנרגיה הוא סירב להרצות על אנרגיה גרעינית, והרצה על עניינים פילוסופיים. באותה התקופה שרדינגר נסוג מהגישה המקובלת של דואליות גל-חלקיק, ותמך בגישת הגלים בלבד.

[עריכה] חייו האישיים

שרדינגר החליט ב-1933 שהוא לא יכול לחיות במדינה שבה רדיפת היהודים הייתה למדיניות מוצהרת. אלכסנדר פרידריך לינדמן, ראש מחלקת הפיזיקה באוניברסיטת אוקספורד, ביקר בגרמניה באביב 1933 בניסיון למצוא משרות באנגליה למדענים יהודים צעירים מגרמניה. הוא דיבר עם שרדינגר, והופתע לגלות כי שרדינגר עצמו מעוניין לעזוב את גרמניה. שרדינגר ביקש מהקולגה שלו, ארתור מרץ', משרת עוזר.

לשרדינגר היו מאהבות רבות במהלך השנים, בידיעת אישתו, אנמרי. לאנרמי עצמה היה רומן עם חברו של שרדינגר – וייל. שרדינגר ביקש את המשרה ממרץ', משום שהוא היה מאוהב באותה העת באישתו של מרץ' – הלדה.

רבים מהמדענים שעזבו את גרמניה שהו בקיץ 1933 בדרום טירול. שם נכנסה הלדה להיריון עם בנו של שרדינגר. בנובמבר 1933 הגיעו שרדינגר, אישתו והלדה לאוקספורד. בהגיעם לאוקספורד, שמע שרדינגר על מועמדותו לזכייה בפרס נובל. מאוחר יותר, כשעבור לפרינסטון, אורח חייו הייחודי לא התקבל בברכה. הוא נאלץ לעזוב בגלל שהוא חי עם שתי נשים.

[עריכה] מותו

ב-4 בינואר 1961, מת ארווין שרדינגר ממחלה זיהומית בווינה, בגיל 73. הוא נקבר באפלבך. אחרי מותו ה-IAU קראו למכתש ענק בצידו הרחוק של הירח על שמו של שרדינגר.