ארגון המגן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארגון המגן הוא ארגון שמירה עברי שפעל במושבות דרום הארץ בשנים 1915 – 1917. שמו של הארגון ניתן לו על ידי מקימו, יוסף לישנסקי.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע וסיבות להקמת הארגון
במשך שנות כיבוש השמירה היה "השומר", שהוקם ב-1909, ארגון השמירה המרכזי והבולט ביישוב העברי הקטן. הוא היה ארגון סגור, בעל מספר חברים מצומצם ותנאי קבלה נוקשים. על מנת שאדם יתקבל כחבר מן המניין לארגון "השומר" היה עליו לשמור זמן מה במושבות (לעתים אפילו שנתיים – שלוש), ולאחר מכן, באספת חברים של "השומר", נקבע גורלו. יוסף לישנסקי שמר מספר שנים (החל מ-1912) במושבות העבריות אך לא נתקבל לארגון "השומר", למרות היותו בדרגת רוכב (דרגה הגבוהה משומר רגלי בארגון "השומר", דהיינו שומר רכוב על סוס).
למרות תכונותיו המתאימות של יוסף (בקי בשימוש בנשק, במנהגי הערבים ועוד), לא קבלהו בארגון "השומר" לחבר מן המניין, מכיוון שהיה בעל אידאולוגיה שונה, הן מבחינת יחסו לנקמת דם בפורעים הערבים, הן מבחינת האידאולוגיה הסוציאליסטית של חברי "השומר" והמשמעת הנוקשה (לעומת יוסף, האינדיבידואליסט, שהתקשה ללכת בתלם). ביקורת נמתחה גם על אישיותו והוא אף הואשם, נראה שלא בצדק, בהריגת ערבי בהתנפלות על המושבה מנחמיה בפברואר 1915. אל יוסף חברו עוד מספר שומרים שהיו מועמדים לתנועת "השומר" אך לא התקבלו זמן רב. יום אחד התאספו יוסף לישנסקי, יחזקאל קינמן, יהודה זריז, דוקמן, לבובסקי ועוד מספר חברים בביתו של חיים דוב בלינקוב בכנרת והחליטו על הקמת הארגון. הוחלט שיוסף ירד דרומה על מנת למצוא מקום בו ניתן יהיה להתחיל לשמור. לישנסקי דאג בעיקר לתחום המעשי – יצירת הקשרים עם האיכרים וערביי הסביבה, ואילו ש. שמואלי ויהודה זריז עסקו בפן האידאולוגי של "המגן". חברים נוספים בארגון "המגן" היו: אליעזר לובראני, בן ציון משביץ, שלום וייסבורד, משה זולוטקובסקי (אופיר), נח סטופנסקי, הסופר משה סטבסקי (סתוי), יעקב מחט (אבו עדרי), דוד צלביץ, מאיר ברנר (אחיו של הסופר י.ח ברנר) ואחרים.
הארגון הורכב מאנשים שונים: חברי "השומר" לשעבר ופועלים מ"פועלי ציון" ו"הפועל הצעיר".
ההתמקדות של לישנסקי דווקא במושבות הדרום נבעה מהעובדה שלא הייתה שם דריסת רגל לשומרים העבריים. תנועת "השומר" פעלה, בתקופה ההיא, בעיקר במושבות הגליל.
המושבות הדרומיות יכלו להוות בסיס לפעולות הריגול של מחתרת ניל"י, ועל כן נטען, בתקופה מאוחרת יותר, כי הדרום נבחר במכוון על ידי לישנסקי. טענה זו מהווה אנכרוניזם - כשהוקם "המגן", בקיץ 1915, ככל הנראה לא ידע לישנסקי עדיין על פעילות ארגון ניל"י.
[עריכה] ארגון המגן
ארגון "המגן" מנה בשיאו כ-20 חברים. המקום הראשון בו נתקבל הארגון לשמירה היא רוחמה. לאחר מכן קיבל הארגון את השמירה בבאר טוביה (קסטינה) ובמזכרת בתיה (עקרון). לבסוף הצליח הארגון לקבל את השמירה גם במושבה גדרה.
היו האשמות על כך שאנשי "המגן" נהנים מזהב שהבריטים מעבירים לניל"י. קל להפריך טענה זו בהסתכלות במצב הכלכלי של חברי הארגון: השומרים בארגון "אכלו חודשים", כלומר, אכלו אצל איכר מסוים למשך חודש. גם מקומות הלינה שלהם היו בבתי האיכרים. מעט הכסף שהיו צריכים לקבל בנוסף לארוחות ומקום הלינה הובטח להם מהתבואה החדשה, אך זו בוששה לבוא. בדרך כלל הלכו השומרים יחפים. לזמן שמירה לקחו את הנעליים מהשומר הקודם. אך למרות הכל, מעיד יעקב מחט ("אבו עדרי") ש"המצב הכלכלי של השומרים בעקרון היה לא רע יחסית... העיקר היה כיבוש השמירה העברית" (יוסף, איש ניל"י, עמ' 50).
בעזרת "הועד המרכזי של ההסתדרות החקלאית ביהודה" ניתנו לשומרים תעודות שחרור ("ואסיקות") מהצבא הטורקי.
[עריכה] ארגון המגן וניל"י
אמנם, כבר בדצמבר 1915 ביצע יוסף לישנסקי פעולות בעבור ניל"י, ומראשית 1917 השקיע את כל מרצו בפעילות ניל"י, כולל ירידה למצרים למשך שבועות רבים, אולם, חברי "המגן" לא ידעו על קשריו של יוסף עם ניל"י, ובעיניהם היה "המגן" ארגון המקביל לארגון "השומר" מבחינת שמירה עברית ותו לא. תעיד על כך העובדה שחברי הארגון התמרמרו על כך שיוסף לא שמר איתם, מה עוד שהייתה לו סוסה מעולה; היו שהחשיבו זאת ליהירות או מצאו פסול אחר ביוסף. כדי לא להשאיר את סוסתו המעולה של יוסף ללא מעש, הפך מאיר ברנר ל"שומר רוכב" על סוסתו של יוסף.
בודדים בין חברי הארגון היו גם חברי ניל"י (כגון בלינקוב) או שידעו על חברותו של יוסף במחתרת. גם מבין חברי "השומר" היו אנשים הקשורים לניל"י כמו יצחק רוזנברג.
פעם אחת, נעלם יוסף לשבועות רבים בתואנה שנסע לקנות סוס. בהיעדרו של יוסף נוצרו קשיים בחלוקת השמירה והכסף. רק אז הובן שכנראה יוסף מתעסק בדברים נוספים לבד מארגון "המגן". בפברואר 1917 ביקרו אצלו בעתלית מספר חברי "המגן" שם סיפר להם על המחתרת. כשחזרו חברי "המגן" לגדרה, אסף שמואלי את חברי הארגון וסיפר להם שיוסף פורש מניהול ארגון "המגן". מעטים, וביניהם דוד צלביץ, הצטרפו לניל"י. השאר התפזרו והארגון התפרק.
[עריכה] הסכסוכים עם ארגון השומר
בישיבה הראשונה בביתו של בלינקוב בה הוחלט על הקמת הארגון הוחלט שהארגון החדש לא יתחרה בארגון "השומר". כלומר, הארגון לא יקבל על עצמו לשמור במקום בו השמירה מנוהלת על ידי "השומר", ולא ישמור אפילו במקום שארגון "השומר" עזב. כלומר, האידאולוגיה של "המגן" הייתה שמירה עברית במקום שמירה ערבית.
המושבה גדרה נמצאת בין המושבות עקרון ובאר טוביה. במשך זמן רב השמירה במקום נוהלה על ידי הערבים, ורק בנובמבר 1916 נכבשה השמירה במקום על ידי ארגון "המגן". אולם, כששמעו על כך אנשי "השומר", הם שלחו לשם את ז. לוינזון על מנת להוציא את השמירה במקום מידי "המגן" ולהעבירה לידי "השומר". לישנסקי וש. שמואלי הלכו לנהל משא ומתן עם אנשי גדרה, ולבסוף זכו בשמירה. יש לציין כי משכורתם של אנשי "המגן" הייתה זולה ממשכורתם של אנשי "השומר", וכי המגן היה פחות מסודר מ"השומר".
ארגון "השומר" לא היה מוכן להשלים עם קיומו של ארגון "המגן". מכיוון שהלה עירער את המונופול שלהם. ואכן, בראשית שנת תרע"ז (1916) פנו חברי ועד "השומר" למרכז ההסתדרות החקלאית בתביעה להחרים את "המגן" "היות ויש החלטה על אודות שמירה עברית מאורגנת ו'השומר' הוכר בתורת הסתדרות השומרים היחידה" (זכרונות צבי נדב – קובץ "השומר"). אולם חברי "המגן" ערערו על כך וטענו כנגד המונופול של "השומר". מה עוד, שאחד הסעיפים של ארגון "המגן" אסר על שמירה במקום בו שמרו חברי "השומר", דבר שמבטיח שלא תהיה פגיעה בארגון "השומר". אולם, שני הבוררים בעניין, אברהם הרצפלד ולוי אשכול, תמכו בדעתו של ארגון "המגן". הקרע בין "השומר" ל"ארגון המגן" הלך והעמיק, ובנוסף, העובדה שלישנסקי עומד בראש ארגון "המגן" הגבירה את כעסם של חברי "השומר". חמתם של אנשי "השומר" רק גברה לנוכח ההצלחה של אנשי "המגן" והעובדה שכמעט לא נגנבו דברים במושבות שהיו נתונות לשמירתם. בזכות זאת חודש החוזה של אנשי המושבות עם "המגן".
אמצעי נוסף של לחץ שהופעל על "המגן", היה בכך שרחל ינאית וחברים אחרים מארגון "השומר" ניסו לשכנע, ללא הצלחה, אחדים מחברי "המגן" שיפרשו מהארגון.
יש לציין שרוב הזמן, היחסים בין השומרים של "המגן" ו"השומר" היו תקינים, והקרע הורגש בעיקר בהנהגה של התנועות.
[עריכה] אגודת הנוטר
אגודת הנוטר אינה קשורה לארגון "המגן", אלא היא אגודה שהוקמה ב-1912 על ידי מועמדים שלא נתקבלו לארגון "השומר" (בדומה לארגון "המגן"). אגודה זו החזיקה מעמד זמן קצר עד להתפרקותה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- יוסף נדבה (עורך), יוסף לישנסקי איש ניל"י, הדר, 1977.
- יוסף נדבה (עורך), יוסף, איש ניל"י - אחרית דבר, אגודת חשמונאי, מרכז לחינוך ולתרבות, 1986.
- פרופ' בנציון דינור ואחרים, ספר תולדות ההגנה, כרך ראשון, עמודים 409-411. מערכות, 1954.
- אליעזר ליבנה, ד"ר יוסף נדבה, יורם אפרתי, ניל"י - תולדותיה של העזה מדינית, שוקן, 1961 (עמודים 124-126).
