אסון מעבורת החלל צ'לנג'ר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| סמל המשימה | |
|---|---|
 |
|
| סטטיסטיקות המשימה | |
| משימה: | STS-51-L |
| מעבורת: | צ'לנג'ר |
| כן שיגור: | 39-B |
| שיגור: | 28 בינואר 1986 11:38 EST |
| נחיתה: | תוכננה ל: 3 בפברואר 1986 12:12 EST |
| אורך: | 73 שניות 6 ימים 34 דקות (בתכנון) |
| גובה מסלול: | 280 ק"מ בתכנון, 14 ק"מ הושגו |
| זווית מסלול: | 28.5 מעלות (בתכנון) |
| הקפות: | 96 (בתכנון) |
| מרחק: | 29 ק"מ |
אסון צ'לנג'ר הוא אחת הטרגדיות הגדולות בתולדות נאס"א. באסון זה, שאירע ב־28 בינואר 1986 במהלך משימה STS-51-L, התפוצצה באוויר מעבורת החלל צ'לנג'ר 73 שניות אחרי שהמריאה ממרכז החלל קנדי, פלורידה. האסון הביא למותם של שבעה אסטרונאוטים.
עד אותו יום רשמה ארצות הברית 55 טיסות מאוישות מוצלחות לחלל. האסון היחיד עד אז אירע על הקרקע, ול־NASA לא היה ספק שהלקח נלמד, ומן הנמנע שתקרה תאונה נוספת.
בעת ההמראה היו נוכחים באתר השיגור אלפי צופים, שבאו לחזות בעוד פרק בהיסטוריית החלל המפוארת של ארצות הברית. בתחילה, נראה היה שההמראה הסתיימה כשורה. אולם, רגעים ספורים לאחר השיגור, בגובה 16 ק"מ, אפף את המעבורת כדור אש עצום וההיא צללה, מתפרקת, אל תוך האוקיינוס.
הקרנה איטית של סרטי הטלוויזיה מרגע השיגור ועד לשבריר השנייה שבו אירע האסון גילתה שבדיוק 70 שניות לאחר שעת האפס נראו לשונות אש או גאזים לוהטים, כנראה מטיל העזר, אופפים את צ'לנג'ר. סיבת האסון, כפי שהתבררה בחקירה שלאחר האירוע, הייתה אטם בטיל ההאצה, שנפגם כתוצאה מהטמפרטורה הנמוכה, ששררה ביום השיגור. כתוצאה מכך, גאזים לוהטים נפלטו ממנו וחיממו את מיכל הדלק הנוזלי הגדול שבגחון המעבורת, עד שהמיכל התפוצץ.
הניספים באסון הם ג'ודית רזניק, פרנסיס סקובי, מייקל סמית, רונאלד מקנייר, אליסון אנזוקה, גרגורי ג'ארוויס וכריסטה מקאוליף. האסטרונאוטית ג'ודית רזניק, הייתה היהודייה הראשונה בחלל, ושנתיים קודם לכן טסה במעבורת דיסקברי. כריסטה מקאוליף הייתה מורה בבית ספר וצירופה לטיסה היה, במידה מסוימת, גימיק תקשורתי. צירופה לטיסה היה ניסיון ראשון להטיס לחלל אדם שאינו אסטרונאוט, ושלא עבר את כל מסלול ההכשרה הקשה של האסטרונאוטים של NASA. היא הייתה אמורה לספר אחר כך על רשמיה לבני הנוער באמריקה, כמו גם לכל התלמידים ברחבי העולם.
התקלה המחרידה היכתה בתדהמה את העולם כולו, וסוקרה בדרמטיות בכל אמצעי התקשורת.
תוכן עניינים |
[עריכה] השפעת האסון על NASA
האסון הביא לקרקוע של כל טיסות המעבורות למשך שנה וחצי.
ממשלת ארצות הברית הקימה ועדת חקירה ממלכתית לחקר הגורמים לתקלה, ולסיבות שמנעו את גילויה המוקדם. ועדת החקירה גילתה, כי המעבורת תוכננה במידה רבה מתוך שיקולים פוליטיים, ופחות מתוך שיקולים מדעיים. כאשר ההשפעה המשמעותית ביותר על התרחשות התאונה נגרמה בשל הרצון לקצץ בתקציב שהביא לשימוש בדלק מוצק (שאיננו ניתן לכיבוי לאחר ההדלקה) במקום בדלק נוזלי (שניתן לכיבוי), דבר שמנע למעשה את היכולת לטפל בתקלה.
אחת התוצאות החשובות של האסון היא הצימצום החד (מפעם בשבועיים לפעם בחודשיים) במספר הטיסות המתוכננות של כל המעבורות. בנוסף, מספר המעבורות המתוכנן פחת בצורה חדה, והתקבלה החלטה שלא לתכנן מעבורות נוספות על אלו שהיו על שולחן השרטוט.
הפיזיקאי, זוכה פרס נובל, ריצ'רד פיינמן, שהיה חבר בוועדת החקירה, כתב את רשמיו מעבודת הוועדה בספרו הביוגרפי, "מה אכפת לך מה אחרים חושבים?", שתורגם לעברית בהוצאת "מחברות לספרות".
[עריכה] אנשי הצוות
| שם | תפקיד | מס' טיסות בחלל |
| פרנסיס סקובי | מפקד | 2 |
| מייקל סמית | טייס | 1 |
| ג'ודית רזניק | מומחית משימה | 2 |
| אליסון אוניזוקה | מומחה משימה | 2 |
| רונלד מקנייר | מומחה משימה | 2 |
| גרגורי ג'רוויס | מומחה משימה | 1 |
| כריסטה מקאוליף | מומחית מטען | 1 |
[עריכה] אתרי זיכרון
מצבת זיכרון למעבורת החלל צ'לנג'ר הוקם בהרי ירושלים בקרבת מערת אבשלום.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הטבעת קפאה, המעבורת התפוצצה, באתר "הידען" (קישור חוטפני - עדיף לפתוח בחלון נפרד)
