אמיל חביבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אמיל חביבי

תאריך לידה	29 באוגוסט 1921
תאריך פטירה	2 במאי 1996
כנסות	2, 3, 5, 6, 7
סיעות	מק"י

אמיל חביבי (ערבית: إميل حبيبي, תעתיק מדויק: אמיל חביבי) (29 באוגוסט 1921 - 2 במאי 1996), סופר, חבר כנסת מטעם מק"י ופעיל ציבור, ערבי ישראלי מחיפה. חתן פרס ישראל לספרות לשנת 1992.

[עריכה] פעילותו הפוליטית

חביבי נולד למשפחה פרוטסטנטית וגדל בחיפה, אך בשנת 1956 עבר לנצרת וחי בה עד יום מותו. ב-1940 הצטרף למפלגה הקומוניסטית של פלשתינה (פק"פ), ובשנת 1943 היה ממייסדי הליגה לשחרור לאומי - פלג ערבי פלסטיני של פק"פ, שתמך בהקמת שתי מדינות לאומיות בשטח המנדט הבריטי ובתוכנית החלוקה של האו"ם. לאחר הקמת המדינה התאחדו הפלגים של פק"פ למפלגה חדשה שנקראה המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י). לפיכך הצטרף חביבי למק"י, וכיהן כחבר כנסת מטעמה משנת 1953 ועד 1972. בשנת 1972 התמנה חביבי לעורך היומון "אל איתיחאד", ביטאון המפלגה הקומוניסטית בערבית, וכיהן בתפקיד זה עד שנת 1989.

[עריכה] פעילותו התרבותית והספרותית

בשנים 1941-1943 עבד חביבי כשדר ועורך במחלקה הערבית של רשות השידור הבריטית. בשנות ה-60 החל לכתוב סיפורים קצרים, לאחר פרישתו מהכנסת כתב את ספרו הידוע ביותר, האופסימיסט (בערבית: אל-מתשאאל المتشائل), שראה אור בשנת 1974. הספר עוסק בחיי היומיום של הערבים אזרחי ישראל בשילוב של ריאליזם פנטסטי, סאטירה והומור שחור. הספר תורגם לעברית ועובד למחזה בעברית ובערבית. חביבי כתב עוד מספר רומנים וסיפורים קצרים, וכן מחזה אחד.
בשנת 1990 זכה חביבי באות אל קודס לתרבות פלסטינית, ובשנת 1991 נבחר לאיש השנה בתחום הספרות הערבית בידי כתב העת היוקרתי אלמג'לה. ב-1992 היה אמיל חביבי חתן פרס ישראל לספרות. ועדת השופטים שהעניקה לו את הפרס ציינה כי "השכיל לפתח ז'אנר ייחודי על ידי מיזוג צורות ודרכי כתיבה ערביים קלאסיים (כגון המקאמה) עם מיטב מסורת הסאטירה האירופית" ושיצירתו "תקבלה כחלק מהספרות הערבית של ימינו, ובה בעת התקבלה, במקורה הערבי ובתרגומה העברי, כתרומה של ממש לספרות הישראלית העכשווית". חביבי בחר לקבל את הפרס, למרות לחצים שהופעלו עליו מצד אנשי ציבור ערבים ופלסטינים.
חביבי ייסד בשנת 1990 את הוצאת ערבסק וב-1994 את כתב העת לשירה משארף, בו התפרסמו שירים בערבית של ערבים-ישראליים ותרגומים לערבית של שירים משפות שונות, ביניהם עברית.

בשנת 1996 נפטר אמיל חביבי, והוא בן 75. הוא ביקש להיקבר בחיפה ולחרוט על מצבתו: "נשאר בחיפה" (باق في حيفا). דיוקן חייו תואר בסרטה התיעודי של דליה קרפל, "אמיל חביבי - נשארתי בחיפה" (1997).