אזור השימור נגורונגורו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אזור השימור נגורונגורו
אתר מורשת עולמית
פיל באזור השימור נגורונגורו
מדינה	טנזניה
הוכרז על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1979, לפי קריטריונים 7, 8, 9, 10

נגורונגורו (Ngorongoro Conservation Area) הוא אזור שימור המשתרע על פני 8,288 קמ"ר בצפון טנזניה, כ-180 ק"מ מערבית לארושה. אזור השימור ייחודי לטנזניה בכך שהוא נועד להגן לא רק על ערכי הטבע שבו, אלא גם על אורח חייהם של 52,000 המסאים המתגוררים בו. לשם כך, קבעה הרשות המנהלת את אזור השימור כללים שנועדו לאזן בין מטרות אלה. כך, למשל, נאסר על המסאים לצוד חיות בר, אך הם רשאים לרעות את חיות המשק שלהם בכל מקום ולגדל גידולים חקלאיים שלא למטרות מסחר.

נגורונגורו הוכרז כאזור שימור ב-1959, עוד בזמן השלטון הבריטי בטנגנייקה. ב-1979 הכריזה עליו אונסק"ו כעל אתר מורשת עולמית.

תוכן עניינים 1 גאוגרפיה 1.1 מכתש נגורונגורו 2 פאונה 3 ערוץ אולדובאי 4 תיירות 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] גאוגרפיה

אזור השימור הוא חלק מהמערכת האקולוגית סרנגטי, ובצפון-מערבו משתרעים שוליהם של המישורים הגדולים המאפיינים אותה, והמצויים ברובם בתחומי הפארק הלאומי סרנגטי. את גבולותיו הדרומי והמזרחי של אזור השימור מתווה השבר הסורי אפריקני.

בדרומו ובמערבו של אזור השימור משתרעות רמות וולקניות, הכוללות הר געש פעיל אחד - אוֹל דוֹאִינְיוֹ לֶנְגָאִי (בשפת המסאים - "הר האלוהים"), שגובהו 2,878 מ' - ושישה הרי געש כבויים: לוֹאוֹלְמָסָאנִי (3,648 מ'), אֶמְפָּקָאָאִי (3,262 מ'), אוֹלְדֶאָנִי (3,216 מ'), מָקָרוֹט (3,132 מ'), אוֹלְמוֹטִי (3,100 מ') ונגורונגורו (2,200 מ').

[עריכה] מכתש נגורונגורו

האתר הידוע ביותר באזור השימור, והוא שהעניק לו את שמו, הוא מכתש נגורונגורו. מכתש זה, שהוא הקלדרה השלמה הגדולה בעולם, נוצר עם קריסתו של הר געש לפני כ-2 מיליון שנים. עומקו 610 מ' ושטחו 260 קמ"ר. מורדותיו התלולים יוצרים מתחם סגור, ובעלי חיים כמעט שלא נכנסים ויוצאים ממנו.

מקור המים העיקרי במכתש הוא נחל מוּנְגֶה, שזורם בצפונו לאגם המלוח מָגָאדִי. בדרום המכתש זורם נחל לֶרָאִי, שמגיע אף הוא לאגם מגאדי, אך רק כאשר יורד מספיק גשם. בנוסף, נובעים לדפנותיו של המכתש מספר מעיינות, שחלקם משמשים את המסאים.

[עריכה] פאונה

בשטחו הקטן יחסית של מכתש נגורונגורו חיים כ-25,000 בעלי חיים גדולים, וניתן למצוא בו את רוב בעלי החיים המאפיינים את מזרח אפריקה. עם בעלי החיים הנמצאים במכתש ניתן למנות את הקרנפים צרי השפה, שמספרם הידלדל מ-108 בשנות ה-60 ל-14 בלבד ב-1995, וב-2007 עמד על 23. במכתש מספר רב של פרסתניים, ובהם גנו, זברות, אלנדים, צבאים ותאואים. אוכלוסיית הטורפים כוללת, בין היתר, אריות, נמרים וצבועים. כן יש במכתש פילים והיפופוטמים.

במישורי הסרנגטי שבצפון אזור השימור עוברים מדי קיץ עדרים עצומים של גנו (כ-1.7 מיליון), זברות (כ-260 אלף) וצבאים (כ-470 אלף).

[עריכה] ערוץ אולדובאי

אזור השימור כולל גם את ערוץ אוֹלְדוּבָאִי, השוכן צפונית מערבית למכתש נגורונגורו. אורכו של הערוץ כ-50 ק"מ ועומקו כ-90 מ'. החל משנת 1959 גילו בערוץ הפליאואנתרופולוגים לואיס ומרי ליקי מאובנים של הומינינים ובהם שרידי הומו הביליס בני כ-1.8 מיליון שנים.

מראה בערוץ אולדובאי

לואיס ליקי בוחן גולגולת שמצא בערוץ אולדובאי

שלט הכניסה למוזיאון אולדובאי

מוזיאון אולדובאי

[עריכה] תיירות

ריכוזם של בעלי חיים רבים בשטחו הקטן יחסית של מכתש נגורונגורו, וקרבתו לעיר ארושה הם גורמים מרכזיים בהפיכתו לאחד מאתרי התיירות החשובים בטנזניה. רוב התיירים מגיעים למכתש במסגרת טיול ספארי.

מוקדי משיכה נוספים לתיירים הם כפרי המסאים שברחבי אזור השימור והמוזיאון הפרה-היסטורי הסמוך לקניון אולדובאי, וכן אזור הרמה הוולקנית, המתאים לטרקים ולטיפוס הרים.

מכתש נגורונגורו

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נגורונגורו

• האתר הרשמי של אזור השימור נגורונגורו