אויגן טויבלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אויגן טויבלר (Eugen Täubler בגרמנית; 1879 - 1953) היה מלומד בכיר בחקר התקופה הקלאסית והיסטוריון של העם היהודי.

תוכן עניינים 1 ילדות ובגרות 2 ניצני החיים האקדמיים 2.1 עוזרו של מומזן 2.2 ייסוד הארכיון לתולדות יהודי גרמניה 2.3 המכון ללימודי היהדות 3 הפריחה 3.1 מייסד האקדמיה לחוכמת ישראל בברלין 3.2 פרופסור לעת העתיקה באוניברסיטת היידלברג 4 אחרית ימיו 5 שיטת מחקרו 6 ספריו 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] ילדות ובגרות

אויגן טויבלר נולד בעיירה גוסטין שליד ליטא במחוז פוזן, בה התגוררו כשלושים עד ארבעים משפחות יהודיות. אביו היה סוחר תבואה, ואמו בת לשושלת רבנים ענפה, שהקפידה מאוד על לימודי בנה מכיוון שרצתה שימשיך במשלח יד אבותיו, דבר שגרם לו בילדותו למורת רוח רבה. לאחר סיום חוק לימודיו בגימנסיה בליטא החל ללמוד בבית המדרש לרבנים בברלין מיסודו של הילדסהיימר, על מנת להיהפך לרב. טויבלר פנה ללמוד תלמוד, אך במהרה נשבה בקסמיה של התרבות הקלאסית, קרי לימודי יוון ורומא העתיקות. הוא עזב את בית המדרש לרבנים והחל ללמוד במכון לימודים למדעי היהדות, זאת במקביל ללימודיו באוניברסיטת ברלין.

[עריכה] ניצני החיים האקדמיים

[עריכה] עוזרו של מומזן

ב-1899 המליצה עליו האוניברסיטה להיות עוזר מדעי לתיאודור מומזן, שבמחיצתו שהה בשנים הראשונות של המאה העשרים. הוא אף עסק בהכנת ספרו המונומנטלי על תולדות רומא וכן בדברי ימי עם ישראל בעת העתיקה, בימי הביניים ובעת החדשה. את הדוקטורט עשה בשנת 1904 באוניברסיטת ברלין, נושא הדיסרטציה היה: "הפרתים אצל יוספוס". הוא התלמד תחת חסותו של R. Koser בארכיון לתולדות ימי הביניים והתקופה המודרנית.

[עריכה] ייסוד הארכיון לתולדות יהודי גרמניה

בשנת 1905 ייסד טויבלר את הארכיון לדברי ימי יהודי גרמניה שבראשו אף עמד. הארכיון איגד מאתיים גנזכים שונים שאוגדו יחדיו מכל רחבי גרמניה, תעודות ופנקסי קהילות שחלק הארי שלהם מן המאה ה-17 ואילך. במסגרת תפקידו הוציא מ-1909 עד 1914 את כתב העת Mitteilungen aus dem Gesamtarchiv der deutschen Juden ("דוחות מהארכיון הכולל של יהודי גרמניה"), שם פרסם את מאמריו השונים במדעי היהדות. הוא לא שאף להניח תאוריות חדשות, כי אם בלימודי שיטה. הוא דגל בחקר היהדות בכלים היסטוריים ולא באמות מידה מותחמות ומוטות תאולוגית כפי שהיה נהוג עד אותה עת. שאיפתו של טויבלר הייתה ייצובו של מחקר ההיסטוריה על שלושה יסודות אובייקטיביים: שמירת המאפיין הייחודי של נושא ההיסטוריה ועצמיות, הגירה והתיישבות, הסתגלות והתבוללות. הוא פירש את ההיסטוריה היהודית כחלק מתהליכי היסטוריה גדולים. תחת ידיו של טויבלר התלמד דוקטור גיאורג הרליץ, שיסד שנים רבות לאחר מכן את הארכיון הציוני בברלין, העבירו לארץ ישראל וכיהן כמנהלו כעשרים שנה.

[עריכה] המכון ללימודי היהדות

ב-1910 החל להורות כמרצה להיסטוריה של עם ישראל בתקופה ההלניסטית והרומית ב"בית המדרש הגבוה ללימודי יהדות" בברלין. טויבלר הציב את ההיסטוריה הגנטית של הסדרים פוליטיים כתופעיה ביולוגית-היסטורית. הוא פרסם מחקרים על היווצרותן של פריבילגיות היהודים בימי הביניים. בספרו מ-1913 כתב על החוזים המדיניים הגדולים של הרפובליקה הרומית. באותו הספר הצליח טויבלר להוכיח את אמיתותו של החוזה שנחתם בין יהודה המקבי לרומי, עליו כתוב בספר חשמונאים א', וכן מחקרים על ספר קדמוניות היהודים של יוספוס פלביוס. לדעת טויבלר מדינת החשמונאים נוצרה ואף נפלה בשל התנאים הגאוגרפיים והפוליטיים שהתהוו באזור. היות שפומפיוס סבר בשנת 63 כי לא היה לאל ידם של היהודים להשתתף בהגנת גבולותיה המזרחיים של האימפריה הרומית, הוא סתם את הגולל על עצמאותה של מדינת החשמונאים.

[עריכה] הפריחה

[עריכה] מייסד האקדמיה לחוכמת ישראל בברלין

ב-1919 ייסד טויבלר את האקדמיה לחוכמת ישראל בברלין וניהל אותה עד 1920. בעקבות מכתב שקיבל מזלמה שטרן, שחיברה ספרים על תקופת האבסולוטיזם הנאור בגרמניה, הטיל עליה את מלאכת העריכה של סדרת הספרים שהתכוון לפרסם. הייתה זו סדרת כרכים מקפת תחת הכותר "המדינה הפרוסית והיהודים", כשם ספרו של מקס להמן. שנים אחדות לאחר מכן נישאו השניים. מ-1921 עד 1924 כיהן טויבלר כפרופסור להיסטוריה עתיקה בציריך.

[עריכה] פרופסור לעת העתיקה באוניברסיטת היידלברג

בשנת 1924 הוזמן אויגן טויבלר לרשת את הקתדרה של דומשבסקי והתמנה לפרופסור מן המנין בהיסטוריה של העת העתיקה באוניברסיטת היידלברג וב-1929 נעשה חבר האקדמיה של היידלברג. ב-1933, ערב עליית הנאצים לשלטון, פוטר יחד עם מרצים יהודים ומומרים נוספים עקב יהדותו והחליט לעזוב את היידלברג.

בשנת 1935 שב טויבלר ללמד כבעברו הרחוק בבית הספר הגבוה למדעי היהדות בברלין.

[עריכה] אחרית ימיו

בערוב ימיו, בין השנים 1940 ל-1941 היה מרצה להיסטוריה ב-Hebrew Union College בסינסנטי. בתקופה זו התמקד במחקרו ובהרצאותיו בפרשנות התנ"ך, בעיקר של ספרי איוב ותהלים, תרגום השבעים והתקופה ההלניסטית. הוא כתב ספר על תולדות ישראל, ממנו נותר חלק ניכר וכתב מאמרים על תולדות יהודי גרמניה בתקופה החדישה. הוא אף כתב מאמרים על "מיכלאנג'לו והנביאים", מאמר על "רמברנדט והיהודים", מחזה על "שמשון ודלילה", מחזה על רמברנדט בשם "הטרגדיה של הגאון" וכן כתב שני רומנים על הטרגדיה שהמיט היטלר על האנושות.

אויגן טויבלר נפטר בסינסנטי בשנת 1953. ארכיונו הפרטי של טויבלר פתוח לציבור בספריית אוניברסיטת בזל. העמיד תלמידים למכביר, ומהם בולטים יצחק בער ובן-ציון דינור.

[עריכה] שיטת מחקרו

טויבלר שילב את הראייה האוניברסלית של אדוארד מייאר ביחד עם שיטת החדירה המושגית והמחשבתית של מומזן, בתוספת גישה פילוסופית משלו. הוא ניסה להבין את המדינה הרומית על ידי התבוננות במבניה ובתפקודיה. התמזג בו השילוב בין מחקר דקדקני ביותר לפי כוונת דברי הטקסט, לבין ניסוח אומנותי של הדברים, הוא תפש את התמונה הגדולה והשלמה ורק אז הסיק מן הכלל אל הפרט. טויבלר היה היסטוריון כללי ותפש את התהליך ההיסטורי בגישה מאחדת, ואת המאורעות כנתונים זה בתוך זה ולא זה בצד זה.

כתב את ספרו החשוב "אימפריום רומנום". את מאמרו על ה"ארכאולוגיה של תוקידידס" פותח טויבלר באבחון הסוגים השונים של פרוזה ומכאן מברר את מגמתו המדינית של הסופר.

במחקריו על העולם העתיק התחקה טויבלר אחר צורתן הגאוגרפית של הארצות ומקומן ביבשת, כמהווים אבן פינה בתפישתו את גורלן ההיסטורי והתפתחותן. בשנים 1931 עד 1932 ערכה האקדמיה בהיידלברג דו"ח חפירות על לצורך בסיס לראשית רומא. טויבלר פותח את הדו"ח בתיאור המבנה החיצוני של היישוב הבודד, בצורות הבניינים, הרחובות וצורתם, מיקומם על הגבעות - ומכאן הוא מסיק על אופן הארגון החברתי ועל האזרח השקט שגדל בעיר מדינה המבודדת מדינית.

[עריכה] ספריו

[עריכה] קישורים חיצוניים

• דניאל שוורץ, נדידתם של היסטוריונים יהודים לארץ ישראל, אתר סנונית
• תמונה של אויגן טויבלר, זלמה שטרן וליאו בק, אתר אוניברסיטת היידלברג