אדגר וארז
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדגר ויקטור אשיל שארל וארז (בצרפתית: Edgard Victor Achille Charles Varèse; 22 בדצמבר 1883 - 6 בנובמבר 1965) היה מלחין יליד צרפת.
המוזיקה של וארז שמה דגש על גון צליל ועל מקצב. הוא זה שהמציא את המונח "צליל מאורגן", מונח האומר, כי אפשר לקבץ יחדיו גוונים ומקצבים מסוימים ולזקק אותם לכלל הגדרת צליל חדשה מעיקרה. השימוש שעשה בכלי נגינה חדשים ובמשאבים אלקטרוניים פרסם את שמו כ"אבי המוזיקה האלקטרונית", ואילו הנרי מילר תיאר אותו כ"ענק הצליל הסטראטוספרי". הוא נודע גם כמי שהחזיר לשימוש את המונח אידאה פיקס, ששימש לראשונה את המלחין הצרפתי הקטור ברליוז.
תוכן עניינים |
[עריכה] ילדות ונעורים
אדגר ויקטור אקיל שארל וארז נולד ב-22 בדצמבר 1883 בפאריז, אבל כעבור שבועות ספורים נשלח אל משפחת דודו-זקנו, בעיר הקטנה וילאר בחבל בורגון. בשנותיו שם נקשר מאוד אל סבו, קלוד קורטו, קשר שעלה על כל מה שעתיד היה להרגיש כל חייו כלפי הוריו. למעשה, משחר ילדותו היו יחסיו עם אביו אנרי רצופי עוינות וטינה, שהתפתחו לרגש, שאפשר היה להגדירו ללא הפרזה כשנאה, שלא פחתה במשך כל חייו. לאחר שהוריו חידשו את חזקתם עליו בסוף שנות ה-80' של המאה ה-19, אולץ אדגר לעקור עמם בשנת 1893 לטורינו שבאיטליה. בעיר זו החל לקבל את שיעורי המוזיקה האמיתיים הראשונים שלו, אצל המנהל הוותיק של הקונסרבטוריון של טורינו, ג'ובאני בולזוני. הניכור שאדגר חש באיטליה, יחד עם חיי המשפחה המדכאים, הביאו לבסוף לקטטה עם אביו ולפיצוץ סופי, שבעקבותיו עזב וארז את הבית, בשנת 1903, ופנה לפאריז.
[עריכה] ראשית הקריירה
משנת 1904 היה סטודנט ב"סקולה קאנטורום" (שייסדו תלמידיו של סזאר פרנק); בהמשך עבר ללמוד קומפוזיציה אצל שארל וידור בקונסרבטואר של פאריז. יצירתו התזמורתית הראשונה שזכתה לביצוע הייתה "Rhapsodie romane" בשנת 1906. וארז שאב את השראתו מן האדריכלות הרומנטית של סן פיליבר. זמן קצר אחר כך עבר לברלין, נשא לאישה את השחקנית סוזאן בינג, הוליד עמה ילד אחד והתגרש ממנה בשנת 1913.
במהלך השנים האלה התוודע וארז אל סאטי, ריכרד שטראוס, דביסי ובוזוני. השפעתם של דביסי ובוזוני עליו הייתה ניכרת במיוחד אותה תקופה. הביצוע הראשון של יצירתו Bourgogne בברלין, בשנת 1910 חולל שערורייה. הוא שירת תקופה קצרה בצבא צרפת במלחמת העולם הראשונה, שוחרר מסיבות רפואיות ובשנת 1915 היגר לארצות הברית. בשנת 1917 הופיע לראשונה באמריקה בניצוח על יצירה של ברליוז.
[עריכה] השנים הראשונות בארצות הברית
בשנים הראשונות לחייו בארצות הברית הרבה וארז לפגוש תורמים חשובים למוזיקה האמריקאית, קידם את חזונו לפיתוח כלי נגינה אלקטרוניים חדשים, ניצח על תזמורות וייסד את התזמורת הסימפונית החדשה. בערך בתקופה זו גם החל וארז לעבוד על חיבורו הראשון בארצות הברית, "אמריקות", שהסתיים בשנת 1921. עם גמר יצירה זו ייסד וארז, יחד עם קארלוס סאלסדו, את איגוד המלחינים הבינלאומי, המחויב לביצוע יצירות חדשות משל מלחינים אמריקאים ואירופאים כאחד. רבות מיצירותיו של וארז, לתזמורת ולקולות, נכתבו לאיגוד זה. במחצית הראשונה של שנות ה-20' חיבר וארז את Offrandes, Hyperprism, Octandre,ו- Intégrales.
בשנת 1926 קיבל וארז אזרחות אמריקאית.
[עריכה] חייו בפאריז
בשנת 1928 חזר וארז לפאריז כדי להכניס שינויים בפרטיטורה של יצירתו "אמריקות", כך שתכלול את הכלי שאך זה נוצר, אונדז מארטנו. בסביבות 1930 חיבר את יצירתו הלא-אלקטרונית המפורסמת ביותר, "יוניזציה", הראשונה שכללה אך ורק כלי הקשה. אף כי היצירה נכתבה לכלי הקשה שהיו קיימים כבר, היא נועדה לבחון צלילים חדשים ואת השיטות ליצירתם.
בשנת 1933, כאשר היה עדיין בפאריז, פנה וארז בכתב אל קרן גוגנהיים ואל מעבדות בל בנסיון לקבל מענק לפיתוח אולפן למוזיקה אלקטרונית. יצירתו הבאה, "אקווטוריאל", שהושלמה בשנת 1934, הכילה תפקידים לתרמין ווארז, שציפה להצלחה בקבלת אחד מן המענקים שביקש, שש לחזור לארצות הברית כדי להוציא סוף סוף לפועל את המוזיקה האלקטרונית שלו.
[עריכה] חזרה לארצות הברית
וארז כתב את ה"אקווטוריאל" שלו לשני כלי תרמין מקלדת, זמר בס, כלי נשיפה מעץ וכלי הקשה בראשית שנות ה-30'. ביצוע הבכורה היה ב-15 אפריל 1934, בניצוחו של ניקולאס סלונימסקי. בהמשך עזב וארז את ניו יורק, שם התגורר מאז 1915, ויצא לסייר בסנטה פה, סן פרנסיסקו ולוס אנג'לס. בשנת 1936 כתב את "דחיסות 21.5" (Density 21.5). בשלהי 1938, כשוארז חזר לניו יורק ורצה להמשיך בעבודתו עם ליאון תרמין, קם זה וחזר לרוסיה. עובדה זו ציערה את וארז, שקיוה לעבוד עם תרמין על שכלול הכלי. וארז גם קידם את התרמין במסעותיו במערב והציג את המכשיר באוניברסיטת ניו מקסיקו באלבוקרקי ב-12 בנובמבר 1936. באוניברסיטה זו יש תרמין RCA, אולי אותו כלי עצמו.
בסוף שנות ה-50' היה עניין בהוצאה מחודשת של "אקווטוריאל", אך מספר מכשירי התרמין הקיימים היה מועט מאוד, שלא לדבר על תרמין-מקלדת, כך שוארז שכתב/הגדיר מחדש את התפקיד לאונדז מרטנו. הגרסה החדשה הזו בוצעה לראשונה בשנת 1961.
[עריכה] הכרה בינלאומית
בראשית שנות ה-50' התנהל שיח בין וארז לדור המלחינים החדש, כמו בולז ולואיג'י דאלאפיקולה.כששב לפאריז להשלים את קטעי סרט ההקלטה של "מדבריות", עזר לו פייר שאפר לארגן אולפן הקלטה מתאים. הביצוע הראשון של היצירה, המשלבת צלילים תזמורתיים ומוקלטים, היה חלק מקונצרט בשידור רדיו, בין יצירות של מוצרט וצ'ייקובסקי, וקיבל תגובות שליליות.
וארז חיבר יצירה בשם "פואמה אלקטרונית" ליריד העולמי של 1958, שם, בביתן שחברת פיליפס הזמינה אצל האדריכל לה קורבוזיה, באמצעות 400 רמקולים שהציב בשורת חדרים נפרדים, יצר וארז מתקן צליל ומרחב, שתכליתו התנסות בצליל תוך תנועה במרחב. כ-2 מיליון איש התנסו בחוויה זו בתערוכה. היצירה, שהתקבלה בדעות חלוקות, קראה תגר על ציפיות הקהל ועל אמצעי הלחנה מסורתיים והפיחה חיים בסינתזה ובמצגת אלקטרונית. בשנת 1962 התבקש וארז להצטרף לאקדמיה המלכותית של שבדיה, וב-1963 קיבל את פרס ההקלטה הבינלאומי הראשון על שם קוסביצקי.
תלמידו המוכר ביותר של וארז הוא המלחין ממוצא סיני צ'ו-ון-לצ'ונג (יליד 1923), שפגש את וארז בשנת 1949 וסייע לו בשנותיו האחרונות. הוא התמנה למוציא לפועל לעזבונו של וארז, הוציא לאור והשלים כמה מיצירותיו של וארז. הוא פרופסור בדימוס לקומפוזיציה באוניברסיטת קולומביה.
[עריכה] אידיאה פיקס
כמה מיצירותיו המאוחרות של אדגר וארז עושות שימוש ב"אידיאה פיקס", נושא קבוע, החוזר במקומות מסוימים ביצירה מוזיקלית. ה"אידיאה פיקס" אינה עוברת טרנספוזיציה, בדרך כלל, וזה השוני בינה לבין ה"לייטמוטיב", ששימש את ריכרד וגנר.
[עריכה] מקורות
- Bernard, Jonathan W. (1987). The Music of Edgard Varèse. Yale University Press. ISBN 0-300-03515-2.
- Ouellette, Fernand (1973). Edgard Varèse. Calder and Boyars. ISBN 0-745-0208-1
