אבסולוטיזם פוליטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אבסולוטיזם פוליטי הינה תאוריה פוליטית הטוענת שאדם אחד צריך לאחוז בכל הכוח השלטוני. בדרך כלל זה מוזכר כ"זכות קדושת המלכים", רמז שסמכות השליט נובעת מהאל.

תומאס הובס, אחד מהפילוסופים הדוגלים בתאוריה זו, כחלק מהפילוסופיה שלו אודות "חוק הטבע", האמין ששליטים אבסולוטים מופיעים בכפוף לדחפים היסודיים ביותר של האדם. לפי טענתו, לא ייתכן סדר חברתי ללא ויתור על הכוח לידיו של אדם יחיד שיפעל לריסון אלימות ומגמות אנטי-חברתיות של אנשים. יש לציין, שהובס לא טען כי הכוח השולט יהיה האל אלא אדם בעל סמכויות שיוצא מן המדינה והוא אחראי לביטחון האישי של כל פרט. אותה התאגדות של מדינה שבה היחיד מוותר על חלק מזכויותיו על מנת שכל היחידים יוכלו לחיות בשלום, נקראת, על פי הובס, "לויתן".

בעיני אלה המאמינים כי השליט האבסולוטי נבחר בידי אלוהים, בגידה במונרך כמוה כבגידה באל. לפיכך, השלטון נחשב אבסולוטי, בכך שהשליט לא יכול להתחלף.

אבסולוטיזם, כביטוי, לא מופיע עד למאה ה-19, עד שהעידן המסורתי של האבסולוטיזם חלף.

משטרים אוטוקרטיים אשר בהם ישנו שליט אחד הם דוגמה לאבסולוטיזם פוליטי. בשלטון זה אין הכרה בריבונות העם - השלטון מהגדרתו אינו דמוקרטי או שוויוני. דוגמה לאוטוקרטיה היא ספרד תחת שלטונו של הגנרל פרנסיסקו פרנקו בין שנות השלושים לשנות השבעים במאה העשרים. בימינו אוטוקרטיה משמשת מושג נרדף לדיקטטורה, אע"פ שהיא מציינת כל סוג של שלטון יחיד, כולל מונרכיה (מלוכה).