אביניון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אביניון (צרפתית Avignon) היא מועצה מקומית (קומונה) בדרום צרפת. בעיר עצמה מתגוררים כ-39,300 איש, וכ-290,466 איש באזור המטרופוליטני שמסביבה (נכון ל-2004). העיר ידועה בעיקר בזכות ארמון האפיפיורים (צרפתית: Palais des Papes), שבו חיו האפיפיורים במשך המאה ה-14.

אביניון היא בירתו (צרפתית: préfecture) של מחוז ווקלואה שבפרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור. היא ממוקמת על גדתו המזרחית של נהר הרון, מספר קילומטרים לפני התמזגותו עם הדוראנס. העיר ממוקמת דרום-דרום-מזרח לפריז, 229 ק"מ דרומית ללאון, ו-88 ק"מ צפון-צפון מערב למרסיי. צורתה של אביניון היא אובלית, לא מאוכלסת ביותר, אך מכוסה בחלקה הגדול בגנים ובפארקים. אביניון חשופה לרוחות אלימות, שהחזקה שבהן היא המיסטרל. היא מרכזו של האזור המטרופוליטני - אביניון הגדולה, המכיל כשתים עשרה מועצות משני צידיו של הרון.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 היסטוריה מוקדמת 1.2 אביניון והאפיפיורים 1.3 לאחר נטישת האפיפיורים 2 אתרי העיר 2.1 ארמון האפיפיורים 2.2 גשר סן בנזה 2.3 אוניברסיטת אביניון 2.4 קתדרלת אביניון 2.5 אוספי אמנות 2.6 כנסיות קטנות 3 פסטיבל אביניון 4 תחבורה 5 ערים תאומות 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] היסטוריה מוקדמת

אזור אביניון יושב לראשונה לפני שנים רבות; האזור הסלעי בקצהה הצפוני של העיר, המשקיף אל הרון, כנראה היה מיקומו של מבצר הגבעה הקלטי. השם "אביניון" כנראה לקוח משמו של שבט האויניו. אזור אביניון הפך למרכז הקולוניה הפיניקית, מאסילה (מרסיי המודרנית). תחת השלטון הרומי, הייתה אביניון לאחת הערים המשגשגות בגאליה נארבוננסיס, המחוז הטרנס-אלפי הראשון באימפריה הרומית. רק מעט מתפארת תקופה זאת נותר בעיר.

במאה ה-5, העיר נפגעה קשות במהלך הפלישה הברברית, ועברה מיד ליד פעמים רבות, בין הגותים, בורגונדי, האוסטרוגותים והמלכים הפרנקו-מרובינגים של אוסטרסיה. ב-738 נפלה העיר לידי הסרצינים, ונהרסה שנה לאחר מכן בידי הפרנקים.

ב-1033, כשקונארד השני הפך ליורשה של ממלכת ארל, הפכה אביניון לחלק מהאימפריה. תושבי אביניון ניצלו את ריחוקם של השליטים הגרמנים, והקימו רפובליקה עצמאית עם קונסול וממשלה, בין 1135 ל-1146. בנוסף לקיסר, הרוזנים של פורקאלקייה, של טולוז ושל פרובנס שלטו על העיר.

בסופה של המאה ה-12, הכריזו תושביה בשנית על עצמאותם, אך זו רוסקה ב-1226 במהלך מסע הצלב נגד הקתרים, לאחר שתושביה סירבו לפתוח את שערי העיר ללואי השמיני, מלך צרפת ולשליחו האפיפיורי. העיר נכנעה לאחר שלושה חודשי מצור (10 ביוני עד ל-13 בספטמבר 1226) וכעונש, הוכרחו להפיל את ביצוריהם, ולכסות את חפירות העיר. ב-7 במאי 1251 הפכה אביניון לטריטוריה משתופת של שארל דוכס אנז'ו ושל אלפונס דה פויטיר, אחיו של לואי השמיני, מלך צרפת. ב-25 באוגוסט 1271, במותו של אלפונס דה פויטיר, אביניון והשטח המקיף אותה קומטה-וניסיה (שנשלט בידי רקטור משנת 1274) אוחדו עם הכתר הצרפתי.

[עריכה] אביניון והאפיפיורים

ערך מורחב – אפיפיורות אביניון

בשנת 1290, פיליפ הרביעי, מלך צרפת, שירש מאביו את כל זכותיו של אלפונס דה פויטיר, הרוזן האחרון של טולוז, העביר את הזכויות לקרלו השני, מלך נאפולי ורוזן פרובאנס. לאור העובדה שגדתו המזרחית של נהר הרון סימנה את גבול האימפריה שלו, כשהציף הנהר את אביניון, מיסה קרלו את העיר, מכיוון שבהמלך תקופות אלו, הייתה אביניון טכנית בתוך גבולותיו. בשיא כוחותיה, ג'ואנה הראשונה, מלכת סיציליה, שהייתה רוזנת פרובאנס, מכרה את העיר לקלמנס השישי תמורת 80,000 פלורין, ב-9 ביוני 1348, ומאוחר יותר, הפכה העיר למושבם של יותר אנטי-אפיפיורים ואפיפיורים רבים. ב-1309 העיר נבחרה בידי האפיפיור קלמנס החמישי כמקום שהותו. באותו הזמן, העיר נשלטה בידי מלכי סיציליה של בית אנז'ו. מה-9 במרץ 1309 עד ל-13 בינואר 1377 הפכה העיר למקום מושבם של האפיפיורים במקום רומא. אביניון השתייכה לאפיפיוריות עד לשנת 1791, שבמהלך אותה השנה נכבשה על ידי המהפכנים הצרפתים.

אביניון הייתה משכנם של שבעה אפיפיורים:

• האפיפיור קלמנס החמישי (1305–1314)
• האפיפיור יוחנן העשרים ושניים (1316–1334)
• האפיפיור בנדיקטוס השנים עשר (1334–1342)
• האפיפיור קלמנס השישי (1342–1352)
• האפיפיור אינוקנטיוס השישי (1352–1362)
• האפיפיור אורבנוס החמישי (1362–1370)
• האפיפיור גרגוריוס האחד עשר (1370–1378)

החומות שנבנו בעיר על ידי האפיפיורים משומרות היטב. מאחר ולא היו מוגנים היטב, החליטו האפיפיורים להסתמך על ביצור ארמונם, "ארמון האפיפיורים". ארמון גותי זה, עם קירות בעובי חמישה מטרים, נבנה בין השנים 1335 ו-1364 על סלע טבעי. גודלו אמנם חשף אותו, אך הפך אותו לבלתי חדיר.

אביניון, שבתחילת המאה ה-14 הייתה חסרת כל חשיבות מיוחדת, עברה פיתוח מופלא בזמנם של שבעת האפיפיורים ושני האנטי-אפיפיורים ששכנו בה. מצפונה ומדרומה של אבן הדום, בערך במיקומו של ארמון הבישופים, נבנה ארמון האפיפיורים, בצורת מבצר מרשים המורכב ממגדלים, המחוברים בקשתות אחד למשנהו. ארמון האפיפיורים בנוי בסגנון גותי של דרום צרפת. דוגמאות אחרות לסגנון זה ניתן לראות בכנסיית סן דידיר, כנסיית סן פיטר, כנסיית סן אגריקול, וכמו כן גם במגדל השעון. הפרסקואות שבתוך ארמון האפיפיורים וכנסיית אביניון נוצרו בעיקר על ידי אמנים מסיינה.

[עריכה] לאחר נטישת האפיפיורים

לאחר השבת האפיפיוריות לרומא, הממשל הרוחני באביניון הופקד בידיו של נציג האפיפיור, לרוב, חשמן-אחיין. האפיפיור אינוקנטיוס השנים עשר ביטל את הנפוטיזם, ומשרד הנציגים באביניון בוטל ב-7 בפברואר 1693, דבר שגרם להעברת השלטון באביניון לקהילת אביניון (מחלקה של המועצה האפיפיורית, ששכנה באביניון). בתקופה זו, מושלה של אביניון היה החשמן המזכיר של המדינה. קהילת אביניון אוחדה עם קהילת לורטו, וב-1774 סגן-הנציג מונה לנשיא הקהילה, אך מינוי זה מנע ממנו כמעט כל סמכות אחרת.

המועצה הציבורית הורכבה מכארבעים ושמונה חברים, ונבחרה על ידי התושבים, מתוכם ארבעה כמרים וארבעה דוקטורים מהאוניברסיטה. המועצה נפגשה תחת נשיאותו של שופט-השלום הראשי של העיר, בא כוחו של הנציג האפיפיורי, שנבחר מדי שנה. תפקידם של חברי המועצה היה להחליט על האינטרסים החומריים והכלכליים של העיר. החלטותיהם היו צריכות להגיע לסגן-הנציג לאישור. שלושה קונסולים, שנבחרו מדי שנה על ידי המועצה, הופקדו על האדמינרטציה של רחובות העיר.

שרידתה של אביניון כמובלעת אפיפיורית הייתה מעט לא יציבה, כשהכתר הצרפתי ניהל בית סוהר גדול ועמיד רק מעבר לנהר.

מהמאה ה-15 והלאה ניסו מלכי צרפת שוב ושוב לספח את אביניון לממלכתם. ב-1476 לואי האחד עשר, מלך צרפת, כעוס על כך שצ'ארלס, דוכס ונדום התמנה ללגייט, שלח כוחות לכיבוש העיר, עד שדרישתו תמולא וג'וליאנו דלה רוברה ימונה ללגייט. לאחר שרוברה מונה לחשמן, הסיג לואי את כוחותיו מן העיר.

ב-1536, פרנסואה הראשון, מלך צרפת פלש לטריטוריה האפיפיורית, במטרה להפיל את קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה מכיסאו, שאז שלט בטריטוריה הזו. כשנכנס לעיר, קיבלו אותו אנשיה בצורה פתוחה ומקבלת. כשחזר לצרפת, קיבלו כל תושבי אביניון את אותן הפריבילגיות שקיבלו שאר תושבי צרפת, כמו הזכות לעבוד במשרות מדיניות.

ב-1583, אנרי השלישי, מלך צרפת ניסה לקיים עסקת חליפין על העיר, ובעדה לתת את סאלוזו, אך עסקה זו לא עלתה יפה, ונדחתה על ידי האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר.

ב-1663, כגמול על תקיפת חיל המשמר של הותיקן את דוכס סרקואה, שגרירו של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת ברומא, תקף וכבש לואי את העיר, אך החזירהּ‏ לאחר מספר חודשים לידי האפיפיורים.

ב-1688, בוצע ניסיון נוסף לכיבוש אביניון, שנכשל. ומשנת 1688 עד לשנת 1768 נותרה אביניון שלווה, וללא כל מלחמות או כיבושים.

לואי החמישה עשר, מלך צרפת, מאוכזב מפעילותו של האפיפיור קלמנס השלושה עשר, כבש את מדינות האפיפיור, ואיתן את אביניון, והחזיק בהן משנת 1768, עד שנת 1774. לואי שינה את מבנה מוסדות צרפת לזה הנמצא באביניון. לאחר הטבח הרצחני בלה גלאסירה של חסידי האפיפיוריות, שבוצע על ידי הרפובליקנים, הכריזה וועדת אביניון על ניתוקה מצרפת ב-14 בספטמבר 1791. ב-25 ביוני 1793, הושבה אביניון לצרפת, והיא אוחדה יחד עם הקומטה וניסיה ונסיכות אורנג' לשעבר ליצירת המחוז הרפובליקני המודרני - וקלואה.

מסמך מספר 5 בחוזה טולנטינו תמך נחרצות בסיפוח אביניון, כשבפתחו נכתב "האפיפיור מוותר, בקלות ובפשטות, על כל טביעה שהוא עלול לקחת על העיר ועל טריטוריית אביניון, על הקומטה וניסיה ועל ארצות חסותה, ומעביר את כולן לידי הרפובליקה הצרפתית". בשנת 1801, התגוררו בעיר כ-191,000 תושבים.

ב-30 במאי 1814, הסיפוח הצרפתי הוכר בידי האפיפיור. ארקול קונסאלבי פתח במחאה חסרת השפעה על קונגרס וינה של 1815, אך אביניון מעולם לא הושבה לידי האפיפיוריות. ב-1815 הבונפטריסט-מרשל גיליאם מארי אן ברון נרצח בעיר על ידי חסידי המפלגה המלוכנית, במהלך מה שנקרא הטרור הלבן.

[עריכה] אתרי העיר

המרכז ההיסטורי של אבניון: ארמון האפיפיורים, האסיפה האפסיקופלית וגשר אביניון
אתר מורשת עולמית
פון סם בנזה וארמון האפיפיורים
מדינה	צרפת
הוכרז על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1995, לפי קריטריונים 1, 2, 4

[עריכה] ארמון האפיפיורים

ערך מורחב – ארמון האפיפיורים

ארמון האפיפיורים (צרפתית Palais des Papes) הנמצא באביניון שבדרום צרפת, הוא אחד מהגדולים והחשובים במבנים הגותים באירופה. הארמון נבנה בימי הביניים.

[עריכה] גשר סן בנזה

ערך מורחב – גשר סן בנזה

גשר סן בנזה (צרפתית Pont Saint-Bénezet) הוא גשר בעיר אביניון בפרובאנס שבדרום צרפת, הקרוי על שמו של בנזה הקדוש, והידוע גם כ"גשר אביניון". במקור גישר הגשר על נהר הרון והוליך צפונה מאביניון לעיר השכנה וילנב לז אביניון (Villeneuve-lès-Avignon), אך הוא נהרס במהלך שטפון שסחף חלקים גדולים ממנו ב-1669. הגשר, ממנו שרדו ארבע קשתות בלבד, מוכר מאז שנת 1995, יחד עם ארמון האפיפיורים ומספר מבנים נוספים באביניון, כאתר מורשת עולמית.

[עריכה] אוניברסיטת אביניון

אוניברסיטת אביניון (1303-1792), הוקמה מבתי הספר הקיימים בעיר, והוכרזה רשמית בשנת 1303, על ידי האפיפיור בוניפקיוס השמיני. מחלקת המשפטים באוניברסיטה, הייתה המחלקה החשובה ביותר בה, ואף הייתה המחלקה היחידה בה למשך זמן מסוים. במחלקה שילבו לימודי חוקי האזרחות, לבין לימודי חוקי הכנסייה.

ב-1413, האנטיאפיפיור יוחנן העשרים ושלושה הקים את מחלקת התאולוגיה באוניברסיטה, שבתחילתה הכילה מספר תלמידי מועט. למחלקת האמנות באוניברסיטה מעולם לא הייתה חשיבות גדולה. רק במאות ה-16 וה-17, נפתחה באוניברסיטה מחלקת רפואה. בין השנים 1303 ו-1475, בישוף אביניון מונה גם לנשיא האוניברסיטה; גם כשהפך הבישוף לארכיבישוף, נותר נשיא האוניברסיטה. סגן הלגייט האפיפיורי, שייצג את המנהיג הציבורי (במקרה הזה, האפיפיור), היה בעיקר קצין שיפוטי, תפקיד שעקף בחשיבותו אף את הרקטור.

רקטור האוניברסיטה נבחר על ידי דוקטורי מחלקת המשפטים. מאז שהפך האפיפיור למנהיג הרוחני של הציבור, ולאחר 1348, שליטה של אביניון, הוא החל להשפיע על כל ענייני האוניברסיטה. ב-1413, יוחנן העשרים ושלושה העניק פריבילגיות נרחבות לאוניברסיטה, כמו הרחבת שטח-השיפוט של האוניברסיטה, ופטור ממסים. מאוחר יותר, התעניינו באוניברסיטה בהקמת מחלקות אחרות כמו פוליטיקה, גאוגרפיה, וחינוך, ולכן, חיפשה האוניברסיטה יותר את תשומת ליבה של פריז, מאשר את זו של רומא. במהלך המהפכה הצרפתית, האוניברסיטה החלה להתדרדר, וחשיבותה החלה לדעוך. היא נסגרה וננטשה סופית ב-1792. כיום, האוניברסיטה הישנה הוחלפה באוניברסיטה המודרנית של אביניון ווקלואה.

[עריכה] קתדרלת אביניון

קתדרלת אביניון היא קתדרלה רומנסקית, שעיקרה נבנה במאה ה-12. המוצב החשוב ביותר בקתדרלה הוא פסל מוזהב של בתולה הממוקם על המגדל המערבי. המאוזוליאום של האפיפיור יוחנן העשרים ושניים הוא אחת מהיצירות היפות ביותר בקתדרלה. הוא יצירת מופת, ודוגמה נהדרת לפיסול הגותי מן המאה ה-14.

[עריכה] אוספי אמנות

• מוזיאון קלווה, שנקרא על שמו של אספריט קלווה, פיזיקאי שהותיר את אוסף האמנות שלו לעיר, אוסף של ציורים, עבודות ברזל ואמנויות אחרות. בגלריה ישנם יותר מ-140,000 מוצגים.

• מוזיאון הארמון הקטן, (נפתח בשנת 1976) הוא מוזיאון הנמצא בקצהה של כיכר המביטה אל ארמון האפיפיורים. הוא מכיל אוסף יוצא דופן של ציורים מתקופת הרנסאנס, של ציירים מאוניברסיטת אביניון ומאיטליה. במוזיאון מאוגד אוספו של גיאמפיאטרו קמפאנה.

[עריכה] כנסיות קטנות

בעיירה ישנן כנסיות רבות, ביניהן כנסיית סאן פיר, בעלת חזית רבת-חן ודלתות עץ מגולפות, כנסיית סאן דידיר וכנסיית סאן אגריקול, שלושתן בנויות בסגנון גותי.

[עריכה] פסטיבל אביניון

פסטיבל תיאטרון מפורסם מתרחש מדי שנה באביניון. הפסטיבל החל להתקיים בשנת 1947, ובו מתקיימים גם אירועים שונים כמו פסטיבל ריקוד, מוזיקה ובתי קולנוע. במהלך הפסטיבל, נעשה שימוש רחב במבנים העתיקים באביניון. כל קיץ, כבערך 100,000 איש מגיעים כדי לצפות בפסטיבל. במהלך הפסטיבל מתרחשים שני אירועים - "פסטיבל הפנים" המציג הצגות בתוך ארמון האפיפיורים; ו"פסטיבל החוץ" הידוע בהצגות והופעות הרחוב המתרחשות במהלכו.

[עריכה] תחבורה

באביניון ישנה תחנה של מסילת הברזל SNCF, הממוקמת מחוץ לביצורי העיר העתיקה. מחוץ לעיר ישנה גם תחנה של TGV, המשרתת את LGV ואת רשת הרכבות המהירות. העיר ממוקמת על גדתו של הרון, אחד מנתיבי המים העיקריים בצרפת.

[עריכה] ערים תאומות

קולצ'סטר, הממלכה המאוחדת. דיורבל, סנגל. גואנג'ואטו, מקסיקו. ניו הייבן, טנסי, ארצות הברית.

טרגונה, ספרד. טורטוסה, ספרד. וצלר, גרמניה. וויצ'יטה, קנזס, ארצות הברית.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ארמון האפיפיור
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אביניון
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גשר אביניון