מון-סן-מישל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מון סן מישל
אתר מורשת עולמית
מדינה	צרפת
הוכרז על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1979, לפי קריטריונים 1, 3, 6

מון סן מישל (Mont-Saint-Michel) הוא אי הסמוך לחופה הדרומי של נורמנדי, צרפת. האי נמצא כקילומטר אחד מהחוף, על שפך נהר הקואנון שעל גבול ברטאן, ופעמיים ביום הוא הופך לחלק מהיבשה בשל תופעת גאות ושפל קיצונית המאפיינת אזור זה. על האי מצויה עיירה היסטורית קטנה בעלת אותו השם, ומנזר המזדקר בראש ההר במרכזו של האי.

כיום האי שייך לקומונה הצרפתית "מון סן מישל" הנמצאת במחוז מאנש של חבל נורמנדי תחתית. האוכלוסייה הקבועה במקום היא 50 תושבים (1999).

תוכן עניינים 1 האי 2 היסטוריה 3 אדריכלות 4 גלריה 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] האי

בתקופה הפרהיסטורית היה מכוסה המפרץ כולו במים, שנסוגו במהלך השנים ואיפשרו לשחיקה לעצב את הנוף החופי במשך מיליוני שנים. מספר גושים של גרניט או גרנולית הגיחו מהמפרץ לאחר שעמדו בשחיקה של האוקיינוס טוב יותר משאר הסלעים בסביבה. גושים אלו לבסוף יצרו את גוש הסלע המסיבי הנקרא מאוחר יותר מון סן מישל, המתנשא לגובה של 80 מטר.

אזור זה של חופי צרפת מאופיין בגאות ושפל בעלי משרעת גדולה במיוחד. מכיוון שמי האוקיינוס הקרובים ליבשה רדודים במיוחד, שינוי של מטרים בודדים במפלסם הופך את המקום לאי ולסרוגין מאחד אותו חזרה עם היבשה. בעבר חובר האי ליבשה על ידי גשר אדמה טבעי שהיה מכוסה במים בשעות הגאות ומבודד את האי. אולם האופי המבודד של מון סן מישל נהרס במהלך השנים, שכן המישורים החופיים מסביב לאי יובשו כדי ליצור שטחי מרעה. בנוסף, בשנת 1879 חוזק גשר האדמה והפך לדרך של ממש, ובשנות ה-80 נסלל כביש על גבי סוללה מוגבהת, היוצר חיבור קבוע בין האי ליבשה. בשנים האחרונות נתגלה כי הכביש פוגע בסחף הטבעי הקיים במפרץ, וקיימות תוכניות להריסתו ולבניית גשר במקומו. תופעה מדאיגה נוספת היא שקיעה איטית של הסלע אל תוך הקרקע הבוצית, אשר נתגלתה בשנים האחרונות בלבד.

[עריכה] היסטוריה

עוד לפני הופעת הנצרות בצרפת היה האי ככל הנראה מקום פולחן עתיק בזכות ייחודו הטבעי והמעט מיסטי של המקום. האי שימש נקודה אסטרטגית חשובה מאוד מימי השלטון הרומי בצרפת ועד המאה ה-20. הוא נכבש על ידי הפרנקים במאה ה-7, ובתחילת המאה ה-8 החלה בנייתו של המנזר לכבוד המלאך מיכאל (סן מישל). לפי האגדה, מיכאל הופיע לפני אובר הקדוש בשנת 708 וציווה עליו לבנות כנסייה על האי הסלעי. אובר התעלם מהוראתו של המלאך עד שמיכאל צרב חור בתוך גולגלתו בעזרת אצבעו.

בשנת 933 קיבל הסלע חשיבות אסטרטגית כשוויליאם הראשון, דוכס נורמנדי סיפח את האזור כולו לדוכסות נורמנדי. האי הורחב על ידי הנורמנים והפך למבצר שהיווה מכשול מאתגר בחזית האנגלית. בנייה זו והתעצמות האי מונצחת בשטיח באייה, המתאר גם את פלישת הנורמנים לאנגליה בשנת 1066. אחת הסצנות בשטיח מתארת שני חיילים נורמנים הנלכדים בחול הטובעני שמסביב לאי. הפטרונות של הדוכסות מימנה את הארכיטקטורה הנורמנית המרהיבה ששימשה לבניית המנזר במאות הבאות.

במהלך כיבוש אנגליה על ידי ויליאם הכובש דוכס נורמנדי, נתן מנזר מון סן מישל את תמיכתו לדוכס בתביעתו לכתר האנגלי. בתמורה לכך העניק להם ויליאם נכסים ושטחים נרחבים בצד האנגלי של התעלה. אחד הנכסים הללו היה אי במערב קורנוול שעוצב כתאום למון סן מישל וקיבל את השם הר סיינט מייקל.

במהלך מלחמת מאה השנים ניסו האנגלים לכבוש את האי מספר פעמים אך ללא הצלחה. נסיון המצור בשנים 1423-1424 כשל אף הוא, והתותחים האנגלים שלקחו בו חלק מוצגים עד היום בכניסה אל העיר.

הפופולריות של האי כיעד עלייה לרגל דעכה עם הרפורמציה הפרוטסטנטית, ועד המהפכה הצרפתית כבר כמעט ולא היו נזירים במקום. המנזר נסגר והפך לכלא שנועד במקור להחזיק מתנגדים מהכמורה למשטר הרפובליקאי. במהלך המאה ה-19 היה המקום מוזנח והעיירה הלכה והתרוקנה מתושביה. בעקבות לחצים פוליטיים אותם יזם הסופר ויקטור הוגו, נסגר בית הכלא ב-1863, וב-1874 הוכרז האתר כמקום לשימור.

בעת הפלישה לנורמנדי ב-1944 נותר מון סן מישל כאחד המקומות הבודדים בחבל נורמנדי שלא נפגע בקרבות.

ב-1979 הכיר אונסק"ו באי כולו כאתר מורשת עולמית, והאתר כיום הוא האטרקציה השלישית המתויירת ביותר בצרפת אחרי מגדל אייפל וארמון ורסאי.

[עריכה] אדריכלות

אחד השיקולים להכרזת המקום כאתר מורשת שימור עולמית, הוא ריבוי שכבות הבנייה על האי, אשר יצרו לאורך היסטוריית בנייה של כאלף שנים מראה כולל של אי, שנדמה כי צוייר או נלקח מעולם אחר. שילובו של המנזר הגותי בעל הצריח המחודד עם הבניה הצפופה שלמרגלותיו, חומות העיר וצורת האי עצמו, סיפקו השראה אמנותית רבה לציירים ואדריכלים רבים לאורך ההיסטוריה, בהם הצייר מוריץ קורנליס אשר והאדריכל אז'ן עמנואל ויולה-לה-דוק.

המנזר שנבנה במאה ה-10 היה מנזר נורמני קטן וצנוע יחסית. במאה ה-11 נבחר האדריכל האיטלקי ויליאם דה וולפיאנו לתכנן כנסיית מנזר גדולה יותר על פסגת ההר. המבנה שנבנה במהלך מאה זו היה כנסייה רומנסקית אשר הטרנספט שלה נבנה באופן נועז ביותר על מצוקי ההר יחד עם תמיכות מתאימות. בסמוך לכנסייה נבנו מבנים נוספים אשר שימשו את המנזר, וחלקם נבנו בקומות תוך ניצול אופטימלי של הטופוגרפיה הטבעית. במאה ה-12 נבנתה חזית חדשה והכנסייה הורחבה למבנה גותי. על הכנסייה מתנוסס בצריח מחודד המגיע לגובה של 170 מטרים מעל פני הים ובקצהו פסל המלאך מיכאל.

קומפלקס המנזר, הכולל גם מגורים, חדר אוכל ומספר בתי תפילה, נבנה במהלך ימי הביניים דרך שינויים בבינוי והוספת תמיכות. הקומפלקס כולל גם קלויסטר ורחבת כניסה לכנסייה, אשר נבנו מעל חללים שימושיים אחרים. המבנה כולל מעלית עתיקה להעלאת מטענים המופעלת על ידי גלגל עץ ענקי, המונע על ידי שני אנשים הפוסעים בתוכו, ומושך עגלה בעזרת שרשראות ברזל לאורך שיפוע חלק תלול מאוד שנבנה מלבנים.

העיירה שלמרגלות המנזר בנויה סביב רחוב אחד ראשי המתפתל ומגיע אל המנזר. בתי המגורים והעסקים העתיקים הנמצאים בה ורחובותיה וסמטאותיה הצרים נבנו אף הם בשכבות שונות במעלה ההר ומושכים אליהם תיירים רבים.

[עריכה] גלריה

העיירה והמנזר	מבט מדרום	האי בזמן שפל	מון סן מישל בלילה
החצר הפנימית של המנזר	היכל האבירים במנזר	בתוך המנזר	רחוב בעיירה

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מון סן מישל

האתר הרשמי של מון סן מישל