סם פסיכואקטיבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בסמים פסיכואקטיביים, סמים המשפיעים על מערכת העצבים המרכזית או משנים את התודעה. אם התכוונתם לסמים במובן הכללי יותר, ראו סם (כללי). אם התכוונתם לתרופות בשימוש ספורטאים להגברת הישגיהם, ראו סמים בספורט.

סם פסיכואקטיבי, או חומר פסיכואקטיבי, הוא סם הפועל בעיקר על מערכת העצבים המרכזית, שבה הוא משנה את תפקוד המוח, וכתוצאה נגרמים שינויים זמניים בהכרה, בתפיסה, במצב רוח או בהתנהגות. סמים כאלה עלולים לשמש למטרות הנאה כדי לשנות במתכוון את ההכרה (כמו אלכוהול, קוקאין וקנאביס), למטרות רוחניות ודתיות (כמו קקטוס הפיוטה המכיל מסקלין, או פטריות המכילות פסילוסיבין), וכן בתור תרופות (כמו שימוש בסמים נרקוטיים - אופיאטים) בבקרה על כאב, בסמים ממריצים בבקרה על נרקולפסיה והפרעות קשב, וכן נוגדי דיכאון וסמים אנטי-פסיכוטיים לטיפול במחלות פסיכיאטריות).

חומרים רבים מאלה יכולים להיות ממכרים נפשית (בעיקר ממריצים) לגרום לתלות פיזית (בעיקר מדכאים), ועלולים להוביל להתמכרות. במהופך, חומרים אחרים (דהיינו פסיכדליים) יכולים לטפל בהתמכרויות כאלה.

צריכה למטרות הנאה של מרבית הסמים הפסיכואקטיביים נחשבת לעבירה פלילית, אם כי הסם הפסיכואקטיבי אלכוהול חוקי במרבית מדינות העולם.

בשימוש יומיומי, אנשים רבים קוראים לסמים פסיכואקטיביים פשוט סמים, הגם שלמילה סם משמעויות נוספות (ראו סם). בערך זה, כל אימת שכתוב סם, הכוונה היא לסם פסיכואקטיבי.

תוכן עניינים 1 מיון סמים 1.1 מקרא 1.1.1 קבוצות ראשוניות 1.1.2 קבוצות שניוניות 1.1.3 קבוצות שלישוניות 1.1.4 קבוצה רביעונית 2 דוגמאות לדרכים בהן סמים פועלים על מערכת העצבים 3 היסטוריה קצרה של צריכת הסמים 3.1 "סמים קלים" ו"סמים קשים" 4 נושאים חוקיים הנוגעים לסמים 4.1 לגליזציה של סמים 5 קישורים חיצוניים 6 הערות שוליים

[עריכה] מיון סמים

דיאגרמת ון הבאה מנסה לארגן ולתת סקירה כללית של הסמים הפסיכואקטיביים הנפוצים ביותר על ידי מיונם לקבוצות ותת-קבוצות המצטלבות לפי סיווגם הפרמקולוגי של הסמים ודרך פעולתם. פריטים בתוך כל תת קבוצה קרובים לאלה עם דרך הפעולה הדומה ביותר, וממוקמים בכלליות לפי המקרא מתרת לדיאגרמה. הצטלבויות ראשיות מיוצגות על ידי ערבובי צבעים.

[עריכה] מקרא

[עריכה] קבוצות ראשוניות

• כחול: ממריצים, בכלליות הפונטציה עולה לכיוון הפינה השמאלית עליונה.
• אדום: מדכאים, בכלליות הפוטנציה עולה לכיוון הפינה הימנית תחתונה .
• ירוק: הלוצינוגנים, פסיכדליים יותר לקראת צד שמאל, דיסוציאטיבים לקראת צד ימין, פחות צפויים לכיוון הפינה הימנית תחתונה, ובכלליות הפוטנציה עולה לכיוון מטה.
• ורוד: אנטיפסיכוטיים, מרגיעים יותר לכיוון ימין.

[עריכה] קבוצות שניוניות

• ציאן (כחול בהיר): חפיפה של ממריצים (כחול) והלוצינוגנים פסיכדליים (ירוק) - בעיקר פסיכדליים עם תכונות ממריצות.
• צהוב : חפיפה של מדכאים (אדום) והלוצינוגנים דיסוציאטיביים (ירוק) - בעיקר סמים דיסוציאטיביים בעלי השפעה מרגיעה.
• לבנדר: חפיפה של ממריצים (כחול) ואנטיפסיכוטיים (ורוד) - נוגדי דיכאון מודרניים שאינם מרגיעים.
• סלמון: חפיפה של מדכאים (אדום) ואנטיפסיכוטיים (ורוד) - נוגדי דיכאון ישנים בעלי תכונות מרגיעות ונוגדות החרדה.

[עריכה] קבוצות שלישוניות

• מג'נטה (סגול): חפיפה של ממריצים (כחול) ומדכאים (אדום) - דוגמה: לניקוטין השפעות המשתייכות לשתי הקבוצות.
• לבן: חפיפה של ממריצים (כחול), מדכאים (אדום) והלוצינוגנים (ירוק) - דוגמה:ל-THC השפעות המשתייכות לשלושת הקבוצות.
• כחול שמיים: חפיפה של ממריצים (כחול), הלוצינוגנים פסיכדליים (ירוק) ואנטיפסיכוטיים (ורוד) - אמפאטוגנים.
• אפרסק: חפיפה של מדכאים (אדום), הלוצינוגנים דיסוציאטיביים (ירוק) ואנטיפסיכוטיים (ורוד).

[עריכה] קבוצה רביעונית

• ורוד בהיר: חפיפה של כל ארבע הקבוצות (ממריצים, מדכאים, הלוצינוגנים ואנטיפסיכוטיים) - לקנאביס, המכיל גם THC וגם CBD יש השפעות מכל הקבוצות, כשהעיקרית היא פסיכדלית, משום ש-THC הוא המרכיב הפעיל העיקרי.

[עריכה] דוגמאות לדרכים בהן סמים פועלים על מערכת העצבים

ערך מורחב – נוירופסיכופרמקולוגיה

ישנן דרכים רבות בעזרתן סמים פסיכואקטיביים פועלים על המוח. פעולתם של סמים נעשית לרוב על קולטנים (על ידי אגוניזם או אנטגוניזם, אגוניזם הוא התקשרות המפעילה את הקולטן בעוד אנטגוניזם הוא התקשרות שלא מפעילה את הקולטן), מוליכים עצביים ואנזימים. דוגמאות כוללות:

סרוטונין (מוליך עצבי)

אגוניסטים לקולטני סרטונין:

LSD, פסילוסיבין, מסקלין, 2C-B

מעכבים סלקטיביים של ספיגה חוזרת של סרוטונין:

פלואוקסטין (פרוזק), ציטאלופראם (רסיטל)

משחררי סרוטונין:

MDMA (אקסטזי)

GABA (מוליך עצבי)

אגוניסטים לקולטני GABA:

בנזודיאזפינים, אתנול (אלכוהול במשקאות חריפים), ברביטורטים

דופמין (מוליך עצבי)

מעכבי ספיגה חוזרת של דופמין (על ידי חסימת חלבון טרנספורמר דופמין DAT):

קוקאין, מתילפנידייט (ריטלין)

מעכבי ספיגה חוזרת של דופמין, סרוטונין ונוראפינפרין (על ידי חסימת חלבון מעביר דופמין וחלבוני טרנספורמר מונואמינים אחרים):

אמפטמין ונגזרותיו

קולטני אופיואידים

אגוניסטים לקולטני אופיואידים:

מורפין, דיאמורפין (הרואין), קודאין, אוקסיקודון

אנטגוניסטים לקולטני אופיואידים:

נלוקסון, נלטרקסון

מונואמין אוקסידאז (MAO, אנזים המפרק מונואמינים)

מעכבי מונואמין אוקסידאז:

סלג'ילין, הרמלין

קולטני NMDA

אנטגוניסטים לקולטני NMDA:

קטמין, PCP, DXM

נוראפינפרין (מוליך עצבי)

מעכבים סלקטיביים של ספיגה חוזרת של נוראפינפרין

רבוקסטין (אדרונאקס), סטרטה

קולטני קנבינואידים

אגוניסטים לקולטני קנבינואידים:

THC (החומר הפעיל העיקרי בסם הקנאביס)

אנטגוניסטים לקולטני קנבינואידים:

רימונבאנט (סם אנורקטי חדש המשמש כתרופה למשקל יתר)

אצטילכולין (מוליך עצבי)

סמים כולנירגים:

ניקוטין, פירצטאם

סמים אנטיכולנרגים:

אטרופין, סקופולאמין

אצטילכולין אסטראז (אנזים המפרק אצטילכולין)

אנטי אצטילכולין אסטראז:

גזי עצבים

אדנוזין (מוליך עצבי)

אנטגוניסטים לקולטני אדנוזין:

מתיליקסאנטינים (לדוגמה: קפאין)

[עריכה] היסטוריה קצרה של צריכת הסמים

צריכת סמים אינה תופעה חדשה. ישנן ראיות ארכאולוגיות על צריכת סמים פסיכואקטיביים לפני לפחות 10,000 שנים וישנן ראיות היסטוריות על צריכה ב-5,000 השנים האחרונות^[1]. במשך אלפי שנים אנשים חקרו סמים פסיכואקטיביים על ידי הסתכלות וצריכה.

צריכת סמים פסיכואקטיביים איננה מנת חלקם של בני האדם בלבד. ישנן חיות הצורכות צמחים פסיכואקטיביים ואף פירות שתססו, ומגיעות אף למצב של שכרון (לדוגמה, נפית החתולים). אגדות מסורתיות על צמחים מקודשים מכילות לעתים קרובות התייחסויות לחיות שהכירו לבני האדם את השימוש^[2].

הביולגיה מציעה קשר אבולוציוני בין צמחים פסיכואקטיביים לחיות ומנסה לענות על השאלה "למה הכימיקלים האלו וקולטניהם מצויים במערכת העצבים?".^[3]

במאה ה-20 נקטו מדינות רבות בגישה של הפיכת הצריכה, האחזקה, והאספקה של סמים פסיכואקטיביים לעבירה פלילית. דוגמה לכך היא תקופת היובש בארצות הברית, שבה האלכוהול נעשה ללא חוקי למשך 13 שנים. דוגמה נרחבת יותר היא הכללתם של סמים רבים בהגדרה של "סמים מסוכנים" שצריכתם היא עבירה פלילית. בנוסף לאכיפה באמצעות המשטרה, נהוגה גם גישה של מזעור נזקים על ידי שירותי בריאות, המספקים לצרכני סמים שירותים ותמיכה כדי למזער את ההשפעות השליליות של צריכת הסמים. שיטה זו לרוב הולכת יד ביד עם אסטרטגיות מזעור אספקה על ידי סוכנויות אכיפת חוק.

רבים רוצים להפחית או להפסיק לחלוטין את צריכתם של סמים פסיכואקטיביים^[4]. אנשי מקצוע, קבוצות עזרה עצמית, ועסקים רבים מתמחים בתחום זה, עם אחוזי הצלחה מגוונים, והורים רבים מנסים להשפיע על פעולותיהם ובחירותיהם של ילדיהם בנוגע לסמים פסיכואקטיביים.

[עריכה] "סמים קלים" ו"סמים קשים"

סמים קלים מוגדרים כסמים שממכרים נפשית בצורה מועטה, אינם יוצרים תלות פיזית או שיוצרים תלות פיזית זניחה, ושההשלכות הרפואיות לצריכתם מתונות או זניחות. בחוק הישראלי אין הבחנה בין סמים קלים לקשים, וצריכת כולם אסורה. בהולנד ישנה הבחנה כזו, ומותרת צריכה של הסמים הפסיכדליים הבאים (בצורתם הטבעית): קנאביס, מסקלין (נמצא בקקטוסים מסוימים), פסילוסיבין (נמצא בפטריות הזיה), ו-DMT (נמצא בצמחים רבים).

דוגמאות מוכרות לסמים קשים כוללות:

• קוקאין - יוצר תלות נפשית (התמכרות) חזקה ונושא השפעות בריאותיות רציניות ונזק מוחי לטווח הארוך.
• הרואין - יוצר תלות פיזית ונפשית חזקה, נושא השלכות חברותיות קשות, שנגרמות מהשילוב של המחיר והתלות, וסכנה להידבקות במחלות כרוניות לצרכנים הנוטלים את הסם בהזרקה.
• אמפטמינים - יוצרים תלות נפשית חזקה ונושאים נזק מוחי והשפעות בריאותיות משמעותיים לטווח הארוך.

צריכתם של סמים מסוימים, שלא הוגדרו כסמים מסוכנים, מותרת, אף שהיא גורמת נזקים קשים:

• אלכוהול - יוצר תלות פיזית חזקה בצריכה ממושכת ותלות נפשית/דפוסי התנהגות חזקים, נושא נזקים בריאותיים כבדים לטווח הארוך (אך צריכתו מותרת במרבית מדינות העולם, כולל ישראל).

• ממסים נדיפים - חומרים כמו טולאן, בנזן, בנזין, בוטאן, פרופאן, פראון ועוד, גורמים לנזקים בריאותיים כבדים ביותר הכוללים נזק עצבי ומוחי משמעותי וסיכון גבוה במיוחד למוות פתאומי אפילו בצריכה לטווח קצר. יוצאים מכלל זה החומרים הנדיפים המשמשים ברפואה, כגון: נייטרוס (ניטרוס אוקסייד, "גז צחוק"), מרדימים נדיפים כמו דיאתיל אתר (לא בשימוש רפואי יותר בשל דליקותו הגבוהה, פרט לשימוש במדינות עולם השלישי), אנפולרן, איסופלורן, סבופלורן, דספלורן, קסנון, הלותאן וציקלופרפאן (לא משמש יותר ברפואה בגלל נפיצותו והסכנות הגדולות הנובעות מכך) המזיקים ברמה נמוכה בצריכה מתונה. אמיל ניטרט ("פופרס") מזיק ברמה משמעותית אך נמוכה בהרבה מנדיפים אחרים ומשמש ברפואה רק לעתים לטיפול באנגינה.

יש הטוענים כי יש ליצור הבחנה בין סוגי הסמים היות שההשפעה השלילית של חלקם זניחה, ובשם חירות האדם יש להתיר את צריכתם כל עוד הצרכן אינו פוגע בכך בחברה.

[עריכה] נושאים חוקיים הנוגעים לסמים

צריכה של קפאין, אלכוהול, וטבק (ניקוטין), הנכללים בהגדרה של סמים פסיכואקטיביים, נפוצה בעולם. סמים אחרים, כגון קנאביס, הרואין וקוקאין אינם חוקיים במרבית המדינות ^{[5] [6][7]}. בישראל נקרא החוק האוסר צריכת סמים פקודת הסמים המסוכנים.

מבחינת יחסו של החוק, הסמים הם מקטגוריות אחדות:

• סמים בלתי חוקיים - חלק ניכר מהסמים אסור לצריכה מסיבות בריאותיות. השימוש הרווח במושג 'סמים' מתייחס לקבוצה זו. חלק מהסמים האסורים מותרים לצריכה למטרות רפואיות על-פי הוראת רופא, לדוגמה מורפין, או מתילפנידייט (ריטלין) וחלקם אסורים לכל שימוש שהוא, לדוגמה LSD. הקנאביס הוא הסם הבלתי חוקי הנפוץ ביותר.
• סמים מותרים תחת פיקוח - סמים שצריכתם מותרת אך מוטלות מגבלות על הסחר, השיווק וגילם המינימלי של הצרכנים. אלכוהול וטבק (המכיל ניקוטין), הם הנציגים הבולטים של קבוצה זו.
  • סמים המשמשים כתרופות - תכשירי סמים שאושרו לשימוש רפואי על ידי רשויות הבריאות של המדינה (ה-FDA בארצות הברית, אגף הרוקחות של משרד הבריאות בישראל) ונמכרות לצרכן בבית מרקחת לפי מרשם רופא או שלא לפי מרשם.
• סמים ללא פיקוח -
  • סמים שמהווים חלק ממזונות נפוצים או שצריכתם נורמטיבית ונרחבת - בעיקר קפאין (המהווה מרכיב בקפה ותה).
  • חומרים שאינם מיועדים לשימוש כסם, אך יש העושים בהם שימוש חריג. לדוגמה: פריאון (גז מזגנים), דבק מגע וממיסים נדיפים אחרים.
  • סמים הדומים בתכונותיהם הפסיכואקטיביות לחומרים מקבוצת הסמים האסורים אך לא הוגדרו ככאלה בשל נדירות השימוש בהם או קיומו בקרב קבוצה אתנית מצומצמת בלבד, כמו גת למשל.
• סמים בלתי-מוכרים - לאחרונה הופיעו בישראל מספר חומרים המשמשים כסמים שאינם מוכרים למשרד הבריאות ולמשטרה (אף על פי שלרוב מוכרים למדע). בדרך כלל, אחרי חצי שנה או שנה של שיווק, הסמים הבלתי מוכרים נכנסים לפקודת הסמים המסוכנים והופכים לבלתי חוקיים. דוגמאות:חגיגת ו-GHB.

[עריכה] לגליזציה של סמים

בחוק הישראלי והאמריקאי קיימת הגישה לפיה כל פעולה הנוגעת לסמים - סחר, מכר, צריכה ואחזקה אסורים. החוק לא מבחין בין סמים קלים לקשים, אולם בתי המשפט נוהגים להתייחס לסוג הסם ולשימוש בו בעת שהם גוזרים את העונש.

באיחוד האירופי מתקיימת גם הגישה הטיפולית, הרואה את ההתמכרות לסמים בעיה רפואית, ואת המתמכרים לסמים כמי שזקוקים לטיפול, ולכן ממעיטה בהענשת צרכני סמים ונוטה להציע להם טיפול רפואי ולהבליג על צריכת סמים קלים. ^{[דרוש מקור]}

במדינות מסוימות (הידועה שבהן היא הולנד) יש מצב של סובלנות עד אי-אכיפה כמעט מוחלטת שמאפשרת מכירת סמים קלים מסוימים תחת הגבלות ופיקוח קפדני, ומתירה את צריכתם לאנשים מעל גיל 18 (הדבר עדיין אינו חוקי בכתב, בעיקר בגלל הגבלות מצד האו"ם. ראו בערך קנאביס). במדינות אחרות (כמו בריטניה ובלגיה) ישנה העלמת עין כמעט מוחלטת על ידי הרשויות בנוגע לצריכת אישית של סמים קלים מסוימים.

אף שאי-חוקיותה של צריכת סמים מקובלת במידה רבה, יש המנסים לשנות מדיניות זו. חסידי השינוי במדיניות הסמים הנוכחית מביאים את הטענה שכמה מהסמים המשכרים הפופולריים ביותר, כמו אלכוהול וטבק חוקיים, בעוד סמים רבים הנחשבים לקלים כמו קנאביס ופסילוסיבין אינם חוקיים ובמקרים רבים נשלטים בחוזקה הרבה ביותר (בארצות הברית לדוגמה, קנאביס ופסילוסיבין נמצאים במחלקה הראשונה מתוך 5 של האיסור, השמורה לסמים המסוכנים ביותר, בעוד סמים כמו קוקאין ומתאמפטמין נמצאים במחלקה השנייה). עקב כך טוענים חסידי הלגליזציה של סמים שחוקי האיסור הנוכחיים הם יותר פוליטיים בטבעם.

המצדדים בלגליזציה טוענים כי צריכת סמים קלים אינה מסוכן בצורה משמעותית: לא לצרכן ולא לסביבתו, לא באופן אבסולוטי ולא בהשוואה לסמים מותרים כמו אלכוהול וטבק. לטענתם ההתערבות המשפטית בשימוש בסמים היא קיצונית ודרקונית, לא יעילה מבחינה כלכלית, ובכלל מזיקה הרבה יותר ממועילה (ראו: מדיניות מזעור נזקים). מן העבר השני, המתנגדים ללגליזציה טוענים שהסמים האסורים ברוב העולם גורמים לנזקים והצלחתם של הסמים נובעת מניצול מצוקות אנושיות, ושבלעדי הסם, היו מוצאות פתרון בריא באמצעים אחרים, ולכן יש לאסור קודם כל את הסחר בסמים, אבל גם את צריכתם, על מנת להעביר מסר לציבור בדבר משמעותה של צריכת סמים.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: סמים

• סמים - מידע כללי, באתר של אגודת "אל סם"
• הרשות הלאומית למלחמה בסמים
• אתר מקיף על הסמים השונים

[עריכה] הערות שוליים