AIM-120 אמראם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| AIM-120 אמראם | ||
|---|---|---|
 |
||
| מידע בסיסי | ||
| יצרן | ריית'און, יוז | |
| עלות יחידה | 300,000 דולר אמריקני | |
| כניסה לפעילות מבצעית | ספטמבר 1991, כחלק ממלחמת המפרץ הראשונה | |
| פלטפורמת שיגור | מטוסי קרב מתקדמים, מערכי נ"מ קרקעיים | |
| מאפיינים כלליים | ||
| הנעה | מנוע האצה רקטי | |
| משקל שיגור | 152 ק"ג | |
| אורך | 3.66 מטר | |
| קוטר | 36 ס"מ | |
| מוטת כנפיים | 52.5 ס"מ | |
| מהירות | מאך 4 | |
| טווח | בין 75 ל-110 ק"מ | |
| גובה טיסה | בתלות בגובה השיגור | |
| ראש קרב והנחיה | ||
| ראש קרב | 23 ק"ג של חומר נפץ מרסק מסוג WDU-33/B | |
| מרעום | קרבה | |
| הנחיה | מכ"ם אקטיבי ומערכת ניווט אינרציאלי. | |
AIM-120 אמראם (באנגלית: AMRAAM, ראשי תיבות של המילים: Advanced Medium-Range Air-to-Air Missile) הינו טיל אוויר-אוויר מתקדם לטווח בינוני, שפותח בשיתוף פעולה של חברות ריית'און ויוז. שיטת פעולתו היא מסוג "שגר ושכח" המשתמשת בראש הנחיה בעל מכ"ם אקטיבי המשדר וגם קולט ובכך נחסכת חשיפת יתר של המטוס המשגר. האמראם שימש גם כבסיס למערכות טילי קרקע-אוויר.
ניתן לחמש בטיל האמראם את הדגמים המתקדמים של מטוסי ה-F-16 וה-F-15, וכן את מטוסי ה-F/A-18, הF-4 הגרמני, הטורנדו, היורופייטר וה-סי הארייר הבריטיים.
[עריכה] מערכת הנחייה
[עריכה] שלב ראשון - מעוף אל אזור הפגיעה המשוער עם המטרה
את הAIM-120 ניתן לשגר בשני מודי מכ"ם עיקריים, STT (ר"ת של Single Target Track) וTWS (ר"ת של Track While Scan), בשני המודים המכ"ם יזין את מחשב הטיל במידע בנוגע למיקום המטרה לפני השיגור, הטיל, בעזרת מערכת הניווט האינרציאלית (INS - Intertial Navigation System) שמוטמעת בו, מנווט לאזור המפגש המשוער עם המטרה. במידה והמטוס המשגר נשאר נעול על המטרה, הטיל יקבל עדכוני מידע בנוגע למיקום, כיוון ומהירות המטרה מהמטוס המשגר דרך Datalink, שנמצא גם במטוס המשגר וגם על הטיל, ויעדכן את מערכת הINS שלו וישנה את מעופו בהתאם. כמו כן, את הטיל ניתן אף לשגר ולהנחות עם מערכת IRST (ר"ת של Infra-Red Search and Track) מתאימה ואף לקבל הנחיית Datalink ממטוס AWACS.
[עריכה] שלב שני - ביות סופי על ידי רכישת המטרה על ידי חיישני הטיל
לאחר שהטיל התקרב מספיק למטרה (הערה: נתון זה אינו וודאי אך כנראה שבאזור ה-15 קילומטרים) הוא מדליק את המכ"ם שבחרטומו ומתחיל לחפש את המטרה, במידה שהמטרה נמצאת באזור הזיהוי של המכ"ם הוא ינעל עליה וינחה את עצמו אוטונומית לפגיעה, בשלב זה הטייס מהמטוס המשגר (או כל מטוס אחר שמספק לטיל Datalink בשלב ההנחייה הראשון) יכול "לשכוח" את הטיל לשבור את נעילת המכ"ם על המטרה. כמו כן, במידה ובזמן השיגור המטרה נמצאת קרוב מספיק למטוס המשגר, הטיל יכול לעבור מיד לשלב הנחיה השני, כלומר להנעל מיד לאחר השיגור על המטרה, ולתפקד כטיל "שגר ושכח" מוחלט.
