תנועת נוער

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תנועות הנוער הנן ארגוני נוער מיוחדים שקמו בראשית המאה ה- 20 כביטוי לתרבות נוער ייחודית, שעסקו בחינוך בלתי פורמאלי. תנועות הנוער צמחו על רקע המשברים החברתיים-תרבותיים שפקדו את אירופה במהלך המאה ה-19. כל תנועות הנוער הדגישו את תרומת הנוער לפתרון המשברים, אך הן נבדלו זו מזו באופי הפתרון ובזיקתן לעולם המבוגרים.

הדוגמאות העיקריות לתנועות הנוער הן תנועת הנוער הגרמנית ואנדרפוגל תנועות הנוער שנוצרו על ידי המשטרים הטוטליטריים בין שתי מלחמות העולם (הנוער ההיטלראי בגרמניה הנאצית, הבאלילה באיטליה הפשיסטית, הקומסומול בברית המועצות ועוד).
לאחר מלחמת העולם השנייה נוצרו תנועות נוער גם במדינות החדשות באסיה ובאפריקה, ששירתו ברוב המקרים את המטרות הפוליטיות של השליטים.

תנועת נוער היא ארגון רחב, המקיף את עולמו של החניך בה. למעשה, מהוות תנועות הנוער חברות נוער שלמות, להן מערכת עצמאית של תרבות, אידאולוגיה, הסמלה וכו'. תנועות אלו מהוות מעגל השתייכות משמעותי ביותר עבור הנער, המגבש זהות תנועתית.

בזכות תכונה, הנחשבת למקור הכוח העיקרי של תנועת הנוער, נחשבת תנועת הנוער גורם מרכזי בחינוכו.

[עריכה] ראו גם

• תנועות הנוער היהודיות הציוניות
• תנועות נוער בישראל
• תנועת בוגרים

[עריכה] לקריאה נוספת

• הלל ברזל, ‫ תנועת הנוער : קורותיה בעמים ובישראל, המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית, תשכ"ג.
• ראובן כהנא, בהשתתפות תמר רפופורט, נעורים והקוד הבלתי-פורמלי: תנועות נוער במאה העשרים ומקורות הנעורים הפוסט-מודרניים, הוצאת מוסד ביאליק והמכון לחקר הטיפוח בחינוך, האוניברסיטה העברית, 2007.