שמלה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמלה היא בגד, נשי בדרך כלל, הנלבש על הטורסו. בניגוד לחצאית, השמלה בנויה כמקשה אחת ומכסה הן את פלג הגוף העליון והן את הרגליים. אורכה, גזרתה, צבעיה, הבד ממנו היא נתפרת ואביזריה מושפעים מחילופי האופנה. לגיזרה הבסיסית נוספים לעתים צווארון ושרוולים או כתפיות. תוספות אפשריות הנתפרות על גבי הגזרה הבסיסית: כיסים, חגורה, אפליקציות, וולנים ועוד. חלק מהשמלות נרכסות באמצעים כגון רוכסן, כפתורים, שרוכים, קרסים.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה עתיקה
בימי קדם הייתה השמלה סמל מעמד וחשיבות, כפי שאפשר ללמוד מן הפסוקים בספר ישעיהו, ג':ו' - "כי יתפוש איש באחיו בית אביו שמלה לך קצין תהיה לנו..." ובהמשך, , ד':א' - ,והחזיקו שבע נשים באיש אחד ביום ההוא לאמור לחמנו נאכל ושמלתנו נלבש רק יקרא שמך עלינו אסוף חרפתנו." אין זה ברור מן הפסוקים, אם השמלה נחשבה גם ללבוש הגבר הראוי לשלטון, כפי שמסתבר מן הפסוק הראשון, או שכוונת הפסוק היא לכך, שמי ששמלה בביתו הוא בעל בעמיו, איש בעל נשים, ומשום כך ראוי להנהיג את העם. לפי הפסוק השני, החיפוש אחר מנהיג נואש כל כך, ששבע נשים מוכנות לפטור את האיש מן האחריות למימון צרכיהן במזון ובלבוש, ובלבד שייתן להן את שמו וחסותו.
[עריכה] ההיסטוריה של השמלה בתרבות המערבית
במשך מאות בשנים היה תפקידה של השמלה לכסות חלקים מסוימים בגוף האישה למען הצניעות ולהבליט חלקים אחרים - למען המשיכה המינית. בדרך כלל היה הדגש על החזה והכתפיים בחלק העליון והרגליים בחלק התחתון. רגלי האישה נחשבו לטאבו מוחלט בתרבות המערב, וגם כאשר מחשופים גדולים גילו חלק נכבד מן החזה הנשי (ראה תמונה - שמלה מן המאה ה-18 וראשית המאה ה-19), עדיין קרסול אישה היה מכוסה ונגלה רק באקראי, ועל כך מצטערת סקרלט בחלף עם הרוח, כי רגליים נאות לה ומה חבל שאין להראותן. גם לגבי שמלות נשף היו כללים ברורים. הכתפיים, הצוואר וחלק מן החזה יכלו להיחשף, אך חלקה העליון של הזרוע, עם בית השחי, היה מוסתר תמיד, כפי שמציינת נאטאשה הצעירה ב"מלחמה ושלום" של טולסטוי.
כדי לטשטש את צורת הגוף הנשי, היו השמלות נלבשות על שכבות של שמלות תחתוניות. לשיא במגמה זו הגיעה אופנת הלבוש בתקופה הויקטוריאנית. צניעותה ושמרנותה המופלגות של המלכה ויקטוריה הכתיבו את אופנת החישוקים, שהרחיקו את השמלה ככל האפשר מן הגוף עצמו. על כך הוסיפו עוד כרית להבלטת הצד האחורי וכמובן שריינו היטב את הגוף במחוך מהודק. שאיפתה הגדולה של כל אישה בתקופה זו הייתה להצר ככל האפשר את מותניה מעל חישוקי הענק ולייפות ככל האפשר אותו חלק מפלג גופה העליון, שהותר להיראות מעל המחשוף.
שמלות חישוק כאלה דרשו מטרים רבים של אריג, שהיו בהישג ידם של העשירים בלבד. נשים שאמצעיהן לא הספיקו לכך הסתפקו באריגים זולים יותר ובהיקף קטן יותר של השמלה, אך כללי הצניעות היו חייבים להישמר.
מכלל זה של חישוקים או שכבות רבות של שמלות תחתונות היה הכרח להימנע כשדובר בשמלת רכיבה, כי הרי הנשים במאות הקודמות לא רכבו בפישוק רגליים אלא באוכף צדי, כששתי הרגליים באותו צד, נסתרות כהלכה מתחת לשמלה ומגפי רכיבה. מחזרים נלהבים יכלו לקוות לכל היתר להצצה חטופה, כשעזרו לגבירת לבבם לעלות אל סוסה או לרדת מעליו.
בתקופות אלה הייתה גם הבחנה ברורה בין ילדות לנערות ונשים - ילדה לבשה שמלה עד אמצע השוק ומתחתיה נעליים גבוהות, שרוכות, או מגפונים עם קרסים, ושערה היה גולש על כתפיה וגבה בתלתלים או בקבוקים ארוכים. בגיל 16 הותר לה להאריך את שמלותיה ולהרים את שערה, וכך ידעו הכל, כי נערה שהגיעה לפרקה לפניהם.
לקראת סוף המאה ה-19 השתנו הכללים, השמלות לא החמירו עוד כל כך בטשטוש תוואי הגוף, אם כי עדיין היו ארוכות וצנועות. התמורה הגדולה הגיעה עם מלחמת העולם הראשונה, ששינתה את פני העולם במובנים רבים, כולל סגנון הלבוש הנשי-המערבי. השמלות התקצרו עד מעל הקרסוליים, כמות האריג הייתה קטנה בהרבה ובמקום השמלות הבנויות לתלפיות, עם שכבות של סלסלות, פיפים וסרטים, הייתה עכשיו השמלה תלויה בפשטות מן הכתפיים, ללא הבלטה ובמעט מאוד קישוטים. השמלה של שנות ה-20' של המאה ה-20 לא נצמדה אל הגוף, אך גם לא הסוותה את קוויו.
בשנות ה-30' קיבלה השמלה תווים מוגדרים יותר, חגורה, קפלים וכו', אך שוב, השינוי החד הגיע עם מלחמת העולם השנייה. נשים יצאו לעבודה, במפעלי תחמושת ובמקומות אחרים, נשים שעד אז ישבו בבית החליפו את הגברים המגויסים בעבודות, שנחשבו קודם לכן לגבריות בלבד. נשים התגייסו לצבא ולבשו מדים. היה מחסור באריגים ובחומרי גלם לטקסטיל. השמלה הנשית נדרשה להתאים את עצמה לתנאים החדשים, ואכן עשתה זאת. השמלות התקצרו עד לברכיים או מעט מעבר להן והכילו כמות אריג מינימלית. רגלי האישה נחשפו סוף סוף, אך לעומת זאת חלקה העליון של השמלה היה עכשיו פשוט, ענייני ומעשי יותר, ומתוך כך צנוע יותר. הנשים לא היו עוד אלמנט קישוטי בחברה, שיכלה להרשות לעצמה קישוטים כאלה, אלא שותפות שוות לחיים ולעבודה.
בשנות ה-50', כששוב אפשר היה להשיג אריגים לתפירה והאישה יכלה לחזור הביתה לגדל את הילדים ולנהל את משק הבית, חזרה שוב מגמת השמלות הרחבות ושופעות האריג, אך שלא כבתקופה הוויקטוריאנית, שמלות אלה הגיעו עד מעבר לברכיים והתנפנפו בחופשיות עתירת קפלים מעל תחתיות מוקשות בעמילן. את המותניים הצרים הבליטו עכשיו חגורות הדוקות והחלק העליון היה צנוע במידה סבירה. לא עוד חזה מגולה וקרסוליים מוסתרים.
בשנות ה-60' נכנסה לאופנה השמלה הצרה, הצמודה לגוף, והופיעו שמלות השק, שהיו, כשמן, חסרות צורה ברורה וכיסו את הגוף מן הצוואר עד הברכיים ללא תווים מוגדרים, חגורות במותניים (לפעמים בחבל). בסוף העשור הזה הופיעה שמלת המיני, אם באורך של סנטימטרים ספורים מעל הברך, ואם באורך, שכיסה בדוחק את מה שהכרחי לכסות. שמלות המיני היו לעתים לא יותר מטוניקות, שאפשר היה ללבוש גם מעל מכנסיים או חצאית. הרגל הנשית נחשפה עכשיו לכל אורכה, מצב שעד אז היה אפשרי רק על שפת הים. במקביל לשמלות המיני, הופיע גם המקסי, ולצד נערות חשופות רגליים אפשר היה לראות נשים ונערות בשמלות ארוכות עד הקרסול, אם שמלות הדורות לערב ואם קפטנים קלים לשעות היום. ההבחנה נעלמה למעשה, ואפשר היה ללבוש כל אורך בכל שעה ובכל מקום.
בסוף שנות ה-60' וראשית ה-70' התחילו המכנסיים לכבוש להם מקום כבוד במלתחה הנשית. מבגד פנאי של צעירות בלבד החלו להסתנן אל ארונות הבגדים של נשים בכל הגילים, שלבשו אותם בכל שעה ולכל מקום. מקומות עבודה, שקודם לכן אסרו על לבישת מכנסיים לנשים, נאלצו להשלים עם קיומם. מסעדות יוקרה, אולמות קונצרטים ואירועים זוהרים, בכולם נראו עוד ועוד נשים בחליפות מכנסיים הדורות, מחוייטות כחליפות גברים או רכות וזוהרות כבגדי ערב באריגי קטיפה ושיפון. החידוש הזה בא, כמובן, על חשבון השמלה, שנדחקה יותר ויותר הצידה והייתה, במשך השנים, ללבוש צנוע ליראות שמיים או לתלבושת חגיגית ומפוארת במיוחד - שמלת נשף או שמלת כלה, למשל. מגמה זו נמשכה עד שנות האלפיים, כשהשמלה הנשית, רחבה, מתנפנפת, גולשת בחן או צמודה לגוף, החלה להופיע שוב ברחובות.
תמורה גדולה התרחשה במעמד שמלת הכלה במשך השנים - מנכס יקר ללב, שהיה נשמר באהבה ובנפטלין ועובר מאם לבת לאורך הדורות, הייתה שמלת הכלה לחפץ אנונימי, המושכר לכל המעוניינת בכך לערב אחד וחוזר לחנות לניקוי ולהשכרה למועמדת הבאה. כך גם שמלות ההריון, שכמעט נעלמו עם השנים.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שמלות |
