שוחט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק באדם העוסק בשחיטה. אם התכוונתם לפירושים אחרים, ראו שוחט (פירושונים).

שוחט הנקרא גם שוחט ובודק (בקיצור שו"ב) הוא מקצוע מהמקצועות המסורתיים של היהדות. תפקידו של השו"ב לשחוט עוף או בהמה דקה או גסה, לצורך אכילה, ואחר כך לבדוק את בע"ח הנשחט אם נשחט כראוי, וכן לבדוק את הסכין אם היא חדה וחלקה כדרישת ההלכה. בדיקת הסכין נעשית לפני השחיטה וגם לאחריה. השוחט, כמו שאר בעלי המקצועות המסורתיים כמו הרב, המוהל, סופר סת"ם, מלבד ידיעת הטכניקה וההלכות צריך שיהיה ירא שמיים. יש ששו"ב יוסמך לשחיטת עופות בלבד, ויש שילמד היקף גדול יותר של הלכות ויוסמך אף לשחיטת בהמה דקה וגסה, היינו: כבשים עזים ובקר.

תוכן עניינים 1 לימוד מלאכת השחיטה 1.1 הבחינה וקבלת תעודת שחיטה 2 כלי מלאכתו של השוחט 2.1 הסכין 2.2 אבן משחזת 3 השחיטה היום 4 השחיטה בעבר

[עריכה] לימוד מלאכת השחיטה

ללימוד השחיטה שני חלקים. עיוני ומעשי.

הלימוד העיוני מבוסס על ההלכות בשולחן ערוך חלק יורה דעה: הלכות שחיטה, כיסוי הדם, טריפות וכדומה, ומפרשיהן.

הלימוד המעשי הוא הלימוד כיצד להעמיד את הסכין. כיצד להכין את העוף או הבהמה לשחיטה, כיצד לאחוז בהם ובסכין, היכן המיקום המדויק בצוואר הנכון לשחיטה, כיצד לשחוט, כיצד לבדוק אם נשחטו שני הסימנים היינו: קנה הנשימה והוושט, כיצד לבדוק צומת הגידין בעוף, וכיצד לפתוח חזה בהמה ולבדוק אם אין נקב או סרכות מטריפות בריאה. זיהוי החלב האסור באכילה ועוד.

[עריכה] הבחינה וקבלת תעודת שחיטה

כאשר התלמיד מסיים ללמוד את החלק העיוני והחלק המעשי, נערכת לו בחינה מקיפה, הבודקת את שליטתו בחומר ואת הבנתו. כמו כן עליו לשחוט מספר פעמים לפני רבו, ואם מצאו בקי ויודע וראוי לשחוט נותן לו תעודת שחיטה. מקובל מדורות לסייג את האישור לשחוט במשפט: "ובלבד שיחזור על לימודו".

[עריכה] כלי מלאכתו של השוחט

לצורך ביצוע מלאכתו חייב השוחט שיהיו לו כלי עבודה מתאימים.

[עריכה] הסכין

פס מתכת ארוך מלבני, בעל ידית אחיזה. הלהב ישר ללא שיניים. אורך הסכין תלוי באובייקט אותו שוחטים. יש סכינים קטנות בעלות להב בן 15-20 ס"מ לעופות, לבהמה דקה באורך 30=35 ס"מ ולבהמה גסה 40-45 ס"מ. הסכין חייבת להיות חדה וחלקה. היינו: הלהב חד ביותר בשלושת עבריו ועם זאת חייב להיות גם חלק. לצורך בדיקת החדות מקרבים את הלהב לחלק הפנימי של כף היד, מצמידים בעדינות, וחשים בחדות. בדיקת חלקות הסכין נעשית על ידי תפיסת הסכין ביד שמאל והולכה עדינה של ציפורן אצבע יד ימין על גבי הלהב. תוך כדי הולכה נחוש אם יש פגימה. פעולה זו תבוצע בשלושה מצבים. כשהסכין ישרה מול הציפורן, וכשהיא מוטה ימינה, וכשהיא מוטה שמאלה.

[עריכה] אבן משחזת

לצורך השחזת הסכין, היינו: הבאתה למצב הדרוש של חדה וחלקה משתמש השוחט באבן טבעית מיוחדת שפניה חלקות והוא מעביר את הסכין באלכסון עליה. יש צורך לטפטף מעט מים על האבן להקלת המלאכה. בדרך כלל יש אבן המיועדת לשיפור החדות ואבן להחלקה. קודם משפרים חדות ואחר כך חלקות. השוחט חייב לוודא שהחלקות לא פגעה בחדות. יש שוחטים שמשתמשים באבן אחת לשתי הפעולות. היום יש גם אבנים סנטטיות.

[עריכה] השחיטה היום

היום אין כמעט שחיטה פרטית. רוב גדול מהשחיטה מתבצעת באופן מסודר בבתי מטבחיים מודרניים ובפיקוח וטרינר. יש קו ייצור בו מגישים לשוחט, בזה אחר זה את העוף והוא רק 'מוליך ומביא' את סכינו על צואר העוף במקום הראוי עפ"י ההלכה. את שאר המלאכה, מריטת הנוצות, מליחה והדחה וכדומה מבצעות מכונות באופן אוטומטי. ההבדל בין שחיטה בכשרות רגילה למהדרין מתבטא במספר העופות שהשוחט שוחט בפרק זמן נתון. ככל שישחט פחות, יקפיד יותר ויבדוק יותר את סכינו. גם שחיטת הבקר מתבצעת באופן דומה. השוחט כבר אינו מבצע את כל המלאכה, אלא אחרים מכינים לו, ואחר כך ממשיכים במלאכה. היום חלק גדול מבשר הבקר מיובא כשהוא קפוא וכשר מדרום אמריקה. הישראלי העירוני נחשף לשחיטת עופות בערב יום כיפור בעת עריכת "מנהג הכפרות", ואף זאת אפשר לראות בעיקר בערים בעלת אחוז חרדי גבוה, דוגמת בני ברק וירושלים. במושבים ובכפרים יש עדיין שחיטה מעת לעת, בעיקר לצרכים משפחתיים לפני חגים או שמחה.

[עריכה] השחיטה בעבר

עד לפני כמאה שנים הרבנים עסקו בכל מלאכות הקודש. היו עורכים חופה וקידושין ונתינת גט, ענו לשאלות בהלכה, מלו את בני הקהילה ושחטו עבורם, וחלקם אף עסק בכתיבת סת"ם. היו בעבר גם נשים שהחזיקו בידם תעודת שחיטה, ושחטו למשפחתם בעיקר. מבחינת ההלכה, אין כל מניעה לכך. בתימן, עקב מזג האוויר, מי שחפץ באוכל טרי נאלץ לשחוט מדי יום. כיוון שלעתים חיו בכפר אחד רק שתי משפחות יהודיות, נהפכה ידיעת מלאכת השחיטה להכרח לכל בעל משפחה. כך קרה, שכמעט כל נער שאך הגיע למצוות, שם לו למטרה ללמוד הלכות שחיטה.