שבט בני נדיר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שבט בני נדיר (בערבית: بنو نضير, תעתיק מדויק: בַּנוּ נַצִ'יר) היה אחד משלושת השבטים היהודיים שהתגוררו בקרבת העיר ית'רב (כיום אל-מדינה) שבחג'אז (צפון-מזרח ערב הסעודית) אשר בחצי האי ערב במאה ה-7. שני השבטים העיקריים האחרים היו שבט בני קינוקאע (بنو قينقاع) ושבט בני קורַיט'ה (بنو قـريظة).
תוכן עניינים |
[עריכה] השבט בתקופה הקדם-אסלמית
מוצאו של השבט שנוי במחלוקת. נראה כי מרבית שבט בני נדיר הורכב ממשפחות כהונה, ומשום כך כונה, יחד עם שבט בני קורייט'ה, אל-כהניאן, קרי "הכוהנים". אלו הגורסים כי מדובר בשבט יהודי מבחינה אתנית, אשר היה קשור ביהודי ח'ייבר, מצביע על הגירת יהודים לאזור כתוצאה מרדיפות הרומאים ביהודה בזמן לא ידוע, אך ככל הנראה לאחר התקפת פומפיוס על יהודה (63 לפנה"ס), סיום המרד הגדול, כיבוש ירושלים בידי טיטוס (70) וחורבן בית שני ולאחר רדיפות אדריאנוס (136). יש מי המשערים כי הגעת היהודים לאזור הייתה מוקדמת יותר, כבר בימי כיבוש ירושלים בידי נבוכדנצר השני. לטענת ההיסטוריון המוסלמי אל-יעקובי לעומת זאת, היו בני נדיר שבט ערבי אשר המיר את דתו ליהדות והתיישב בקרבת הר נדיר, אשר נתן לשבט את שמו.
בני השבט התיישבו אל מחוץ לעיר ית'רב, בעיקר באזור בֻעַירה (Bu'airah), אל-נועים (al-Nawa'im) מֻדאיניב (Mudainib) ובמצודות אל-בֻוַאליה (Al-Buwailah), בַראג' (Baraj) ג'ראס (Ghars) ופַדיג'ה (Fadija), מרחק חצי יום צעידה מדרום לית'רב. בדומה לשאר יהודי ית'רב נשאו בני השבט שמות ערביים, אך דיברו ערבית בדיאלקט נפרד. בני השבט היו חקלאיים ועסקו ברדיית תמרים וכן הלוו כסף וסחרו בשריון ותכשיטים, בשומרם על קשרי מסחר עם סוחרים ערביים במכה. השבט חיי ברווחה על חלק מהאדמות הפוריות ביותר באזור.
בשנים שקדמו להג'רה, הגעת מחמד לאל-מדינה, נמנו על מנהיגי השבט חי בן אחיטוב (حيي بن أخطب), אחיו אבו ג'סיר וג'ודי (Juday) וכן סלאם אבן מִשכם. השבט היה קליינט של שבט בני אל-אוס (الأوس), אשר שרוי היה בסכסוך ארוך, בן למעלה ממאה שנים, עם שבט בני ח'זרג' (بنو خزرج).[1] בקרב בֻעת', בשנת 617, תמך שבט בני נדיר, יחד עם שבט בני קורייט'ה, בשבט בני אאוס נגד שבט בני ח'זרג', אליו חבר שבט בני קיינוקאע. הקרב הסתיים בניצחונם של בני אאוס, ובני נדיר לצידם.
[עריכה] השבט בתקופת מחמד
החל משנת 622, שנת ההגירה של מוחמד ממכה לאל-מדינה (ית'רב) ועד 624 ניסה מוחמד לשווק את דתו החדשה בקרב היהודים של אל-מדינה. ניסיונותיו לא צלחו, ובשנת 624, כחודש לאחר קרב באדר, גורשו היהודים בני שבט קיינוקאע מאל-מדינה לאל-קורה, ומשם לאדרעי (דרום סוריה, לא רחוק מהכנרת). אולם שבט בני נדיר לא התערב בנעשה בראותם את הגירוש במסגרת מאבקים בין שבטיים. הגירוש הוביל לפסיקה כי הפרה עתידית של חוקת מדינה תגרור את ביטול זכויות הצד המפר ותלווה בעונש הולם.
אחד מבני שבט בני נדיר היה המשורר כעב אבן אל-אשרף, בן לאב ערבי ואם יהודיה, אשר נמנה על מנהיגיו. אל-אשרף עיין את מחמד וחיבר שירים שביטאו עוינות זו, ושירים נוספים שנתפסו בידי מוסלמים כפוגעניים, ועל כן ראו בהם הפרה של חוקת מדינה. משום כך נרצח אל-אשרף בידי ערבים בידיעתו וברכתו של מחמד. לאחר רציחתו של אל-אשרף הסלימו היחסים בין בני השבט למחמד. המקורות המוסלמיים מייחסים לבני נדיר קנוניה לרצוח את מחמד, שנתגלתה לו כשהמתין לקבל תרומה כספית וגררה צו גירוש לבני השבט. השבט החליט להתנגד לצו הגירוש מתוך אמונה כי שבטים אחרים יתמכו בהם. אולם לאחר מצור בן 14 ימים, במהלכו שרף מחמד את מטעי התמרים שלהם, בניגוד לנהגי המלחמה בחצי האי ערב, ומשבוששה העזרה מלהגיע, נכנע השבט. לאחר תבוסת השבט בשנת 625 הורשו בניו לצאת לגלות ואיתם משא של גמל יחיד עבור כל שלושה אנשים בעוד ששאר נכסיהם ומטלטליהם הוחרמו. בני השבט נדדו צפונה ואיתם 600 גמלים. לקראת גירוש השבט ירדה למחמד סורת אל-חַשְר, היא סורת ההגליה.
נחלת השבט חולקה בידי מחמד לבני לוויתו שבאו עימו ממכה, אשר עד לאותה העת נסמכו על טוב לבם של בני ית'רב. מחמד גם לקח לעצמו נחלה מאדמות השבט, אשר הבטיחה את עצמאותו הכלכלית.
בני השבט שגורשו חברו לשבטים יהודיים אחרים רובם בח'ייבר. לאחרי קרב השוחה הוצא להורג מנהיגם חי בן אחיטוב ובנו ביחד עם כל הגברים של שבט בני קורייט'ה ונמכרו הנשים והילדים לעבדים ולשפחות.
בעקבות הסכם שלום בינו לבין תושבי מכה, התערערה מנהיגותו של מוחמד, והוא היה צריך להציג למאמיניו הישג צבאי, ולכן בחר בתקיפת השבטים היהודיים של ח'ייבר. כשראה שהיהודים מעוניינים להיפגש איתו למשא ומתן, הזמין 30 מנהיגים יהודים. כשהם בדרך וללא נשק, פשט עליהם כוח של מאמיני מוחמד והרג את כולם מלבד אחד שהצליח לברוח. כך נחלש מאוד כוחם של השבטים.
בהסכם הכניעה של יהודי ח'ייבר לאחר ניצחונו של מחמד עליהם במאי 629 לא נכללו בני נדיר. כל גברי השבט נרצחו בידי המוסלמים ונשותיהם חולקו למנצחים. מחמד עצמו נשא לאישה (ה-11 במספר) את ספייה בנת חי (صفية بنت حيي), בתו של חי בן אחיטוב ואלמנתו של קנאן אבן אל-רבי (Kinana ibn al-Rabi), גזבר השבט.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ מקורות אסלמיים מחשיבים את בני אאוס כשבט יהודי, בעוד שמקורות יהודיים רואים בו שבט ערבי.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- V. Vacca, "Nadir", The Encyclopaedia of Islam, New Edition, edited by C.E. Bosworth, et el, Leiden - New York, e.J. Brill, 1993, Vol. VII, pp. 852 - 3.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- Richard Gottheil and Hartwig Hirschfeld, "Banu Al-Nadir",JewishEncyclopedia.com
- Joseph Jacobs and Mary W. Montgomery , "Medina",JewishEncyclopedia.com
