רוברט קוך
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היינריך הרמן רוברט קוך (גרמנית: Robert Koch, 11 בדצמבר 1843 - 27 במאי 1910), רופא גרמני, מהאבות המייסדים של מדע הבקטריולוגיה, מגלה מקור מחלת השחפת וחתן פרס נובל לרפואה לשנת 1905.
רוברט קוך נולד בקלאוסטאל שבגרמניה, לפקיד מכרות. הוא למד רפואה אצל יאקוב הנלה באוניברסיטת גטינגן, וסיים את לימודיו ב-1866. הוא שירת בצבא במלחמת פרוסיה-צרפת ואחריה הפך לרופא מחוזי בוולשטיין. למרות האמצעים הדלים שעמדו לרשותו הוא הפך, יחד עם לואי פסטר, לאחד ממייסדי הבקטריולוגיה.
לאחר שקזימיר דאוויין הראה קיום העברה ישירה של מתגי גחלת (אנתרקס) בין פרות, החל קוך להתמקד בחקר הגחלת. הוא המציא שיטות לבודד את המתגים מדוגמאות דם ולגדל תרביות טהורות. הוא גילה שלמרות שהאנתרקס לא היה יכול לשרוד מחוץ לגוף במשך זמן רב, הוא פיתח נבגים שיכלו להחזיק מעמד זמן רב. כשנבגים אלה נמצאו בקרקע הם גרמו להתפרצויות "ספונטניות" ובלתי מוסברות של המחלה. קוך פרסם את ממצאיו ב-1876, ובעקבות כך זכה ב-1880 למשרה במשרד הבריאות האימפריאלי בברלין.
בברלין הוא שיפר את השיטות בהן השתמש בוולשטיין, כולל שיטות צביעה ובידוד, ושיפור מצעי גדילה לחיידקים, כולל צלחות אגר וצלחות פטרי, בהם משתמשים עד היום. בעזרת שיטות אלה הצליח לגלות ב-1882 את החיידק שגורם למחלת השחפת - Mycobacterium tuberculosis. הוא פרסם את תגליתו ב-24 במרץ בכנס של החברה הפיזיולוגית בברלין. מכיוון ששחפת היוותה בתקופה זו גורם תמותה מרכזי, גילויו העלו אותו לרמת החשיבות של לואי פסטר במחקר הבקטריולוגי.
ב-1883 קוך עבד עם צוות חוקרים צרפתיים באלכסנדריה שבמצרים על חקר הכולרה. הוא זיהה את חיידק הויבריו כולרה (Vibrio Cholerae), אם כי הוא לא הצליח להוכיח ניסויית שהוא גורם המחלה. ב-1885 הוא קיבל תואר פרופסור להיגיינה באוניברסיטת ברלין. ב-1891 הוא הועמד בראש המכון למחלות מדבקות (המכון קיים עד היום, כפוף ישירות למשרד הבריאות הגרמני וקרוי מכון רוברט קוך). הוא עזב את התפקיד ב-1904 והחל לנסוע ברחבי העולם ולחקור מחלות באפריקה (מחלת השינה), הודו (דבר), סרילנקה (מלריה) וג'אווה.
מלבד עבודתו החשובה בחקר השחפת, עליה קיבל פרס נובל, יש חשיבות גדולה גם ל"הנחות קוך", אשר אומרות שבשביל לקבוע שאורגניזם הינו פתוגני - גורם למחלה - צריך להראות כי הוא:
- נמצא בכל מקרי המחלה שנבדקו,
- הוכן והוחזק בתרבית טהורה,
- הצליח לגרום להדבקה במחלה המקורית גם לאחר כמה דורות בתרבית,
- יכול להתקבל מחדש מחיות שהודבקו בו ולהתרבות שוב בתנאי מעבדה.
אחרי הצלחתו החלה רמת המחקר שלו להתדרדר, בייחוד אחרי הביזיון של ה"טוברקולין" שהציע כתרופה לשחפת ואשר הוכחה כבלתי יעילה. אולם תלמידיו הצליחו למצוא בעזרת השיטות שפיתח את האורגניזמים האחראים בין השאר לדיפתריה, טיפוס, דלקת ריאות, זיבה, דלקת קרום המוח, צרעת, דבר, טטנוס ועגבת.
