רובן איילנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

האי רובן
אתר מורשת עולמית
מתקן כליאה באי רובן. הר השולחן ברקע
מדינה	דרום אפריקה
הוכרז על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1999, לפי קריטריונים 3, 6

רובן איילנד (אנגלית Robben Island; אפריקאנס Robbeneiland, מהולנדית "אי כלבי הים") הוא אי השוכן במפרץ השולחן באוקיינוס האטלנטי, כ-9.3 ק"מ מצפון לחופי העיר קייפטאון בדרום אפריקה ובמרחק של כ-6.5 ק"מ מהחוף שממזרח לו. לאי צורת אליפסה, אורכו כ-3.5 ק"מ ורוחבו כ-1.5 ק"מ, והוא מכסה שטח של 4.75 קמ"ר. רובן איילנד הוא פסגתו של הר תת ימי והוא שטוח כמעט לחלוטין ומגיע לגובה של מטרים ספורים בלבד מעל פני הים.

האי שימש כמתקן מאסר, בית חולים למנודים ובסיס צבאי מאז המאה ה-17, ועיקר פרסומו בא לו ממתקן הכליאה שפעל בו בשנות קיומו של משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, עת נכלאו בו מתנגדי הממשל ולוחמי חירות. לאחר שהאפרטהייד בוטל, נסגר מתקן הכליאה באופן סופי בשנת 1996 ומאז משמש האי כמוזיאון וכאתר תיירות פופולרי. בשנת 1999 הוכרז רובן איילנד כאתר מורשת עולמית.

[עריכה] היסטוריה

לא ידוע אם האי יושב לפני בוא האירופים, אך סביר שהראשונים שדרכו במקום היו אנשיו של ואסקו דה גאמה בדרכם הימית דרך נתיב הכף לעבר דרום מזרח אסיה. אלה עצרו באי ב-1498 בחיפוש אחר מקלט ואספקה. במאה ה-16 ובמאה ה-17 פקדו את האי ספינות אירופיות נוספות, שכן הוא סיפק מזון והגנה מהשבטים בחופי היבשת עצמה וניתן היה לאסוף בו מי גשמים לשתייה. מאידך היו חופי האי למקום בו נטרפו מספר ספינות בשל הרוחות החזקות וגלי הגאות הפוקדים את חופיו הצפוניים והמערביים.

חברת הודו המזרחית ההולנדית גילתה את הפוטנציאל של אזור כף התקווה הטובה באמצע המאה ה-17, וב-1657 ייסד יאן ואן ריבק מושבה בקייפטאון אליה הצטרפו הוגנוטים מצרפת בשנת 1688 ומוסלמים שהגיעו מאיי הודו המזרחית. המתיישבים החלו לעסוק בסחר עבדים ויתרונו של האי כמתקן כליאה התברר עד מהרה. תחילה נשלחו אליו עבדים ושבויי מלחמה, ולאחר מכן חיילים ומלחים שהורשעו ונידונו למאסר, מנהיגים פוליטים ודתיים מוסלמים ומתנגדים לשלטון. אלה נכלאו בחלקו הדרומי והמזרחי של האי אשר איפשר מגורי אדם והקמת מבנים, והועסקו בחציבת אבן גיר וצפחה ובשריפת צדפות שנועדו לספק את חומרי הבנייה למושבה. על הגבעה הגבוהה באי שנודעה כ"גבעת האש" הוצתה מדורה כדי להזהיר את האוניות הקרבות, וכיום ניצב במקום מגדלור בגובה של 18 מטר שהוקם בשנת 1864.

הבריטים שהשתלטו על האזור באופן סופי בשנת 1806 הקימו באי את המבנים הניצבים בו עד היום. מבנים אלה שנודעו בכינוי "הכפר" המשיכו ושימשו כמתקן כליאה עד 1846, עת הוקם במקום בית חולים שיועד לחולים כרוניים, אנשים הלוקים בנפשם ומצורעים, אם כי עדיין נשלחו אליו גם אסירים פוליטיים חשובים. החל בשנות השישים של המאה ה-19 החלה הנהלת בית החולים להפריד בין האסירים והחולים בהתאם לגזעם. ההשגחה הרפואית באי הייתה ירודה ועד מהרה הוא הפך למושבת המצורעים העיקרית באזור, ובה מעל אלף איש. ב-1931 נסגר בית החולים והועלו תוכניות להפיכת המקום לאתר נופש, אך אלה נגנזו עם התקרב מלחמת העולם השנייה. האי הוכרז כשטח צבאי והיה למעוז ההגנה הקידמי על מפרץ השולחן. בחלקו הצפון-מזרחי הוקם המעגן ששרד בו עד היום, והוצבו בו סוללות תותחים, מגדלי שמירה, מחסני תחמושת, קסקטין וסוללות הגנה לאורך החוף. לאחר המלחמה המשיך האי לשמש כבסיס אימונים וב-1951 עבר לרשות חיל הים הדרום-אפריקאי.

ב-1959 הוקם באי מתקן כליאה ברמת רגישות גבוהה לאסירים פוליטיים שנשפטו על ידי משטר האפרטהייד ולאסירים רגילים. האסירים הפליליים הראשונים שכולם היו שחורים, הועברו אל האי ב-1961 ושנה לאחר מכן הגיעו אליו ראשוני האסירים הפוליטיים. אלה השתייכו בעיקר לקונגרס הלאומי האפריקני ולקונגרס הפאן אפריקאי, והאסיר הידוע ביותר שהוחזק באי הוא ללא ספק נלסון מנדלה. מנדלה, מנהיג הקונגרס הלאומי האפריקני ולימים נשיא דרום אפריקה, היה אסור באי למשך 18 שנים עד מרץ 1982. באמצע שנות השישים של המאה ה-20 נסלל צינור לאספקת מים אל האי וזה הונח על קרקעית הים. לאחר ביטול משטר האפרטהייד, עזבו אחרוני האסירים את האי בשנת 1991 וב-1996 נסגר מתקן הכליאה באופן סופי והיה ל"מוזיאון רובן איילנד" שמטרתו לשמר את מורשת המקום במישור הלאומי והבינלאומי. המוזיאון בחר לעצמו לוגו בו נראים ארבעה קווים אנכיים המתפתחים מסורג משמאל לדמות אנושית שזרועותיה מושטות כלפי מעלה מימין, וזאת כסמל לחירות. אלה מצויירים על רקע כחול המסמל את תכול השמיים שנראו מחלונות מתקן הכליאה, ועל כן את התקווה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• האתר הרשמי

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רובן איילנד

שער הכניסה לאי

המחצבה

חצר הכלא

תאי מאסר