רגשות וזיכרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מחקרים רבים הראו כי רגשות משפיעים על הזיכרון: הזיכרונות האוטוביוגראפיים החדים והבהירים ביותר הם של אירועים בעלי משמעות רגשית. אנו נוטים להיזכר מהר יותר באירועים מסוג זה ביחס לאירועים נייטרליים, והזיכרון ברור ומפורט יותר^[1][2]. עם זאת, השפעת הרגש על הזיכרון אינה תמיד חיובית, כפי שיפורט בהמשך.

תוכן עניינים 1 עוררות רגשית וזיכרון 1.1 השפעות עוררות רגשית על קידוד מידע לזיכרון 1.2 השפעות עוררות רגשית על אחסון מידע בזיכרון 2 ערכיות הרגש וזיכרון 3 השפעות הֶקּשֵר רגשי על הזיכרון 4 זיכרון לרגשות 5 השפעותיו של ויסות רגשי על הזיכרון 6 ראו גם 7 סימוכין 8 קישורים חיצוניים

[עריכה] עוררות רגשית וזיכרון

אחד המודלים הנפוצים בחקר הרגשות מציע כי ניתן לאפיין חוויות רגשיות באמצעות שני ממדים: עוררות (arousal) וערכיות (valence) ^[3]. מימד העוררות נע בין "מרגיע" (עוררות נמוכה) ל"מרגש/מסעיר" (עוררות גבוהה), בעוד שמימד הערכיות נע בין "חיובי מאוד" ל"שלילי מאוד". מרבית המחקרים על הקשר בין רגשות וזיכרון התמקדו במימד העוררות והשפעותיו על הזיכרון בשלבי הגיבוש השונים שלו: קידוד, אחסון ושליפה ^[4].

[עריכה] השפעות עוררות רגשית על קידוד מידע לזיכרון

קידוד מתייחס לתהליך התפיסה והעיבוד הראשוני של גירויים חדשים. הוצעו מספר מנגנונים מתווכים לקשר בין עוררות לזיכרון: סלקטיביות הקשב בזמן קידוד המידע הרגשי, הארכת זמן הקידוד והגברת איכות הקידוד.

איסטרברוק (1959) ^[5] הציע שכל גירוי מורכב מרמזים רלוונטיים או לא רלוונטיים למשימה שלפנינו. עפ"י "השערת ניצול הרמזים" שאיסטרברוק הגה, ברמת עוררות גבוהה טווח הקשב מוצר, וכתוצאה מכך קטן טווח הרמזים הנקלטים מהגירוי. מכיוון שעפ"י השערה זו, הקשב יתמקד בעיקר ברמזים בעלי משמעות ורלוונטיות רגשית, מידע בעל משמעות רגשית יקודד ומידע ללא רלוונטיות רגשית לא יקודד במלואו^[6]. בהתאם להשערה זו, נמצא כי לאחר הצגת מידע מעורר רגשית, אנשים זכרו טוב יחסית את הפרטים המרכזיים (מבחינת רלוונטיות לפרשנות הרגשית של הגירוי) אך במקביל זיכרונם לפרטים הלא רלוונטיים לפרשנות הרגשית נפגם^[7][8].

בדומה לכך, נמצא שעדים לפשע נוטים לזכור את כלי הנשק בפירוט רב, אך אינם זוכרים פרטים אחרים כגון בגדי התוקף או סוג הרכב שלו (אפקט הידוע בשם "מיקוד בנשק", Weapon focus effect). גם מחקרי מעבדה הראו שהנבדקים הביטו זמן רב יחסית בנשק שהוצג בתוך זירת פשע, וככל שזמן המיקוד בנשק עלה, ירדה ההסתברות שהנבדק יזהה את מבצע הפשע בהמשך^[9]. לפיכך, עוררות גבוהה עשויה להאריך את משך מיקוד המבט בגירוי המעורר רגשית, ואף לעכב את ניתוק הקשב ממנו והעברתו לסריקת הפרטים האחרים בסצנה החזותית. לסיכום ממצאים אלה, נראה כי גירוי בעל משמעות רגשית מעלה את רמת העוררות, מה שמביא להפניית הקשב לפרטים המעוררים רגשית, הארכת משך הצפייה בפרטים אלה, וכתוצאה מכך, קידוד חזק ומדויק יותר של פרטים אלה לזיכרון^[10].

בנסיון נוסף להסביר את השפעת הרגש על הזיכרון, הוצע שכשמשאבי הקשב מוגבלים, יש עדיפות לעיבוד מידע רגשי על פני מידע נייטרלי^[11]. הצעה זו נתמכה על ידי מחקרים שהשתמשו בפרדיגמת המצמוץ הקשבי, בה מציגים גירויים במהירות בזה אחר זה, ומבקשים מהנבדקים לדווח על 2 גירויי מטרה לכשיופיעו בין הגירויים המוצגים. כשמרווח הזמן בין מטרה 1 למטרה 2 קצר, הנבדקים בדרך כלל לא מדווחים על המטרה השנייה, כאילו שהיה "מצמוץ" של הקשב, כעין חלון זמן בו לא התבצעה קליטת גירויים. הממצא המעניין הוא שכאשר גירוי המטרה השני הוא מילת טאבו בעלת משמעות רגשית, ההסתברות לא לדווח עליה קטנה יותר^[12].

[עריכה] השפעות עוררות רגשית על אחסון מידע בזיכרון

בשלב אחסון המידע בזיכרון ארוך טווח, עוררות רגשית תורמת לתהליך גיבוש המידע בזיכרון(consolidation). מספר מחקרים הראו כי הזיכרון לגירוים נייטרליים נוטה לדעוך עם הזמן, בעוד שהזיכרון לגירויים מעוררים רגשית מחזיק מעמד ולעתים אף מתחזק^[13]. חלק מהממצאים מעידים על שיפור גדול בזיכרון לגירוי מרגש ככל שחלף זמן רב יותר מהקידוד^[14].

יתרה מכך, במחקרם של קליינסמית' וקפלן (1963) אפקט שיפור הזיכרון של מידע מעורר רגשית התקיים רק לאחר השהיה ^[15]. החוקרים הציגו מספרים שהוצמדו למילים מעוררות רגשית או למילים נייטרליות, ובדקו את זיכרונם של הנבדקים למספרים משני הסוגים במבחן מיידי ובמבחן מאוחר. נמצא כי הנבדקים זכרו טוב יותר את המספרים מהצימודים המעוררים רגשית רק במבחן היזכרות מאוחר, ולא במבחן ההיזכרות שנערך מיד לאחר הצגת הגירויים. שרות ופלפס (2004) ^[6] הסיקו על סמך ממצאים דומים, שהמנגנון העומד בבסיס הזיהוי המדויק יותר של מילים בעלות משמעות רגשית הוא השפעה על גיבוש המידע בזיכרון. אחד ההסברים האפשריים לכך מציע שמערכות פיזיולוגיות המעורבות בשחרור הורמונים המשפיעים על גיבוש הזיכרון, מופעלות במהלך הצגת הגירוי המעורר וגם לאחר סיומה^[16].

הסבר חלופי לשיפור הזיכרון של אירוע מעורר לאחר השהיה מסוימת, ניתן על ידי השערת העיבוד לאחר האירוע post stimulus elaboration (PSE). עפ"י השערה זו, מאורע מעורר רגשית גורם לנו להשקיע מאמץ רב בעיבוד מפורט של החוויה, ולכן חוויה רגשית זוכה לעיבוד מעמיק יותר מאשר חוויה נייטרלית ^[17]. בתהליך העיבוד נוצרים קשרים חדשים בין המידע החדש למידע שכבר מאוחסן בזיכרון ארוך הטווח, וידוע שעיבוד אלבורטיבי מסוג זה משפר את יכולת ההיזכרות במועד מאוחר יותר^[18]. בהתאם לכך, כשאנו מהרהרים בפרטים מעוררים רגשית של אירוע, ניטה לזכור טוב יותר פרטים אלו, אם כי שיפור זה עלול לבוא על חשבון הפרטים השוליים שאינם בעלי משמעות רגשית.

[עריכה] ערכיות הרגש וזיכרון

מימד הערכיות נע כאמור על הרצף שבין רגש חיובי לרגש שלילי, והמחקרים שחקרו מימד זה בהקשר של זיכרון גילו מספר ממצאים מעניינים. מתן ערך רגשי לגירוי יכול לשפר את הזכירה גם ללא שינוי ברמת העוררות. כלומר, מידע לא מעורר עם ערך חיובי או שלילי ייזכר טוב יותר ממידע נייטרלי ^{[10] [19]}. נטען שהמנגנון האחראי על כך מובחן מהמנגנונים המביאים לזיכרון משופר למידע מעורר. אחת ההשערות היא שבניגוד להשפעות היחסית אוטומטיות של מידע מעורר על הקשב (ובהמשך על הזיכרון), הנטייה לזכור טוב יותר מידע (לא מעורר) חיובי או שלילי נובעת מאסטרטגיות קידוד מודעות, כגון עיבוד אלבורטיבי^[11].

העיבוד המעמיק יכול להיות אוטוביוגראפי או סמנטי. ידוע שעיבוד סמנטי של מידע משפר את הזיכרון (לדוגמה, הערכת משמעות של מילה ביחס למילים מוכרות אחרות), והשיפור גדול אף יותר בעקבות עיבוד אוטוביוגרפי בו נוצרים קשרים בין המידע המעובד לבין העצמי (לדוגמה, הערכה האם מילה מוצגת מתארת אותי)^[20]. הסבר אפשרי לכך - סביר להניח שמילים בעלות משמעות רגשית חיובית או שלילית כדוגמת "עצב" או "כעס" יתקשרו לחוויות אוטוביוגראפיות בתדירות גבוהה יותר ממילים נייטרליות כגון "שולחן", והתדירות משפיעה על חוזק הקשרים הנוצרים.

לפיכך, השערת העיבוד האלבורטיבי מניחה כי אלבורציה אחראית לשיפור הזיכרון למילים שליליות לא מעוררות. השערה זו נתמכה במחקרים שהראו שפיצול קשב פוגע ביכולת לבצע תהליכי עיבוד מבוקרים (כדוגמת עיבוד סמנטי ואוטוביוגרפי). הזיכרון למילים בעלות ערכיות שלילית נפגע בעת פיצול הקשב שנדרש לצורך ביצוע מטלה משנית^[21][22]. כך, ניתן לומר שביצוע מטלה משנית פגע בכמות המשאבים המוקצבת לגיבוש המילים בזיכרון, וכתוצאה מכך הזיכרון למילים אלו נפגם.

[עריכה] השפעות הֶקּשֵר רגשי על הזיכרון

המצב הרגשי בעת הקידוד משפיע על יכולת השליפה מהזיכרון. באופן ספציפי, מחקרים מראים כי מצב הרוח הנוכחי שלנו משפיע על הפניית הקשב למידע מסוים,קידודו לזיכרון ושליפתו מהזיכרון במועד מאוחר יותר. אפקט התאימות למצב רוח מתאר תופעה בה ההקשר הרגשי בו ננסה לשלוף מידע מהזיכרון (מצב רוח נוכחי) משפיע על סוג המידע בו ניזכר. אפקט זה מתייחס לקלות היחסית של שליפת מידע בעל תוכן רגשי התואם את מצב הרוח הנוכחי. לדוגמה, בהיותנו במצב רוח מדוכא, ישנה סבירות גבוהה יותר שניזכר באירועים בעלי גוון רגשי שלילי, אם באופן מודע ואם באופן סמוי^[23]. לעומת זאת, שליפה תלויית מצב רוח מתייחסת לדמיון סביבת הקידוד לסביבת השליפה. שליפה מידע הינה יעילה יותר כשהמצב הרגשי בעת נסיונות ההיזכרות דומה למצב הרגשי בעת העברת המידע לזיכרון (קידוד). לפיכך, ניתן לשפר את סיכויינו להיזכר במאורע מסוים על ידי הבאתנו למצב הרגשי שחווינו בעת הקידוד של אותו מאורע.

מחקרים עדכניים החלו להתייחס להשפעה נוספת של ההקשר הרגשי על הזיכרון המתגבש, והיא אופן הצגתו של גירוי רגשי. ניתן להציג גירוי בעל משמעות רגשית באופן ויזואלי פתאומי ו"מבהיל", כפי שנעשה במחקרים על מיקוד בנשק, או באופן שמשתלב בתוך עלילת סיפור מתפתח – אופן הצגה זה מכונה הצגה תימטית. נמצא כי האפקט הדואלי של פגיעה בזיכרון הפרטים השוליים ושיפור הזיכרון לפרטים המרכזיים בגירוי המעורר, משתנה כאשר הגירוי מוצג באופן תימטי ולא פתאומי. כשהגירוי המעורר מוצג לנבדק כחלק מעלילת סיפור שמתפתח בהדרגה, באופן שמדמה טוב יותר את חווית אירועים מעוררים רגשית במציאות, שיפור הזכירה של מידע מרכזי לא בהכרח מביא לפגיעה בזיכרון לפרטים הפחות רלוונטיים לעלילה^[24]. יתרה מכך, לייני ושות' (2004) ^[25] מצאו כי לאחר הצגה תימטית של גירוי מעורר רגשית, הן הזיכרון לפרטים המרכזיים והן הזיכרון לפרטים השוליים היה טוב יותר ביחס לזיכרון גירוי נייטרלי.

[עריכה] זיכרון לרגשות

אחת השאלות העולות בהקשר של שאלוני דיווח עצמי, המשמשים חוקרי רגשות רבים, היא עד כמה אנו יכולים לדווח על רגשות שחווינו בעבר באופן מדויק ומהימן^[26]. במחקר שניסה להטיל אור על סוגיה זו, לוין (1997) הראה שהתשובה לכך לא תמיד חיובית^[27]. לוין בדק את טיב הזיכרון לרגשות של תומכים במועמד לשעבר לנשיאות ארצות הברית, רוס פרו. השלב הראשון התבצע מיד לאחר פרישתו הלא צפויה של פרו מהמרוץ ביולי 1992, כאשר התומכים התבקשו לתאר את תגובותיהם הרגשיות לאירוע. בשלב השני במחקר שהתקיים בנובמבר של אותה שנה, הם התבקשו להיזכר ברגשות שחשו בעת הפרישה. לוין גילה כי בתקופה שחלפה בין שתי ההערכות שהתומכים סיפקו, זיכרונם לרגשות שחוו השתנה לכיוון השקפותיהם הנוכחית כלפי המועמד: תומכים שהערכתם כלפיו קטנה, זכרו תגובה רגשית חיובית יותר לפרישה, ותומכים שהערכתם בהווה גברה, זכרו תגובה רגשית שלילית יותר כלפי הפרישה מכפי שהיה במציאות. באמצעות מתודולוגיה דומה, לוין ושות' (2004) מצאו כי זיכרונם של אנשים לגבי מידת המצוקה שחשו בעת שנחשפו לאירועי הטרור של 9/11, השתנה במשך הזמן והתקרב להערכתם הנוכחית את השפעת האירועים הללו^[26].

[עריכה] השפעותיו של ויסות רגשי על הזיכרון

זווית הסתכלות נוספת על הקשר בין רגשות לזיכרון בוחנת את השפעת התגובה שלנו לרגש על הזיכרון למאורע. חוקרים ניסו לגלות האם הניסיון לויסות עצמי רגשי, על ידי הסתרה או דיכוי הרגש הנחווה בתגובה למאורע, ישפיע על הפרטים שנזכור מאותו אירוע. הם מצאו כי למאמצי הויסות העצמי הרגשי יש השלכות קוגניטיביות שמשתקפות בין היתר בפגיעה בזיכרון.

לדוגמה, במחקרם של ריצ'רד וגרוס (1999) ^[28] המשתתפים צפו במצגת של אנשים פצועים שהגבירה את התחושות השליליות שלהם, ובמקביל קיבלו מידע אודיטורי על כל אדם במצגת. הנבדקים בקבוצת דיכוי הרגש התבקשו להימנע מהבעת רגש כלשהו בזמן הצפייה, בניגוד לקבוצת הביקורת בה הנבדקים לא קיבלו הוראות כלשהן. החוקרים מצאו כי נבדקים בתנאי דיכוי הרגש ביצעו פחות טוב במבחן זיכרון שבדק את זיכרונם למידע שהושמע להם במהלך הניסוי.

מחקרים אחרים הראו שפגיעה זו בזיכרון מתקיימת גם כאשר הרגש חיובי ^[29] ובסביבה חברתית^[30]. אחד ההסברים שהוצעו לממצאים אלה, הוא מאמצי הניטור הדרושים לצורך ויסות הרגש המובע. נמצא כי מי שמנסה לדכא רגש נוטה לחשוב יותר על ההתנהגות שלו ועל הצורך לשלוט בה במהלך שיחה, כמו גם שאנשים אלה זכרו פחות טוב את הנאמר בשיחה^[31].

[עריכה] ראו גם

• רגש
• רגשנות
• זיכרון
• דחק
• עבודת רגשות

[עריכה] סימוכין

1. ^ Christianson, S.A., & Loftus, E. (1990). Some characteristics of people’s traumatic memories. Bulletin of the Psychonomic Society, 28, 195-198.
2. ^ Schacter, D. L. (1996). Searching for memory. New York: Basic Books.
3. ^ Russell, J. A. (1980) A circumplex model of affect. Journal of personality and social psychology, 39, 1161 - 1178.
4. ^ Cahill, L. & McGaugh, J. L. (1995) A novel demonstration of enhanced memory associated with emotional arousal. Consciousness and Cognition, 4, 410-421.
5. ^ Easterbrook, J. A. (1959). The effect of emotion on cue utilization and the organization of behaviour. Psychological Review, 66, 183–201
6. ^ ^{6.0 6.1} Sharot, T and Phelps, E A (2004) How arousal modulates memory: Disentangling the effects of attention and retention. Cognitive, Affective, & Behavioral Neuroscience , 4 (3), 294-306
7. ^ Burke, A., Heuer, F., & Reisberg, D. (1992). Remembering emotional events. Memory & Cognition, 20, 277–290.
8. ^ Hulse, L. M., & Memon, A. (2006). Fatal impact? The effects of emotional arousal and weapon presence on police officers’ memories for a simulated crime. Legal and Criminological Psychology, 11, 313–325
9. ^ Loftus, E. F., Loftus, G. R., & Messo, J. (1987). Some facts about “weapon focus.” Law and Human Behavior, 11, 55–62
10. ^ ^{10.0 10.1} Ochsner, K. N. (2000). Are affective events richly recollected or simply familiar? The experience and process of recognizing feelings past. Journal of Experimental Psychology. General, 129, 242-261.
11. ^ ^{11.0 11.1} Kensinger, E. A. (2004). Remembering emotional experiences: The contribution of valence and arousal. Reviews in the Neurosciences, 15, 241-251
12. ^ Anderson, A. K., & Phelps, E. A. (2001). Lesions of the human amygdala impair enhanced perception of emotionally salient events. Nature, 411, 305-309.
13. ^ LaBar, K. S., & Phelps, E. A. (1998). Arousal-mediated memory consolidation: Role of the medial temporal lobe in humans. Psychological Science, 9, 490-493.
14. ^ Heuer, F., & Reisberg, D. (1990). Vivid memories of emotional events: The accuracy of remembered minutiae. Memory & Cognition, 18, 496–50
15. ^ Kleinsmith, L. J., & Kaplan, S. (1963). Paired-associate learning as a function of arousal and interpolated interval. Journal of Experimental Psychology, 65, 190-193.
16. ^ McGaugh, J.L. (2000). Memory: A Century of Consolidation. Science, 287, 248-251.
17. ^ שגיאת ציטוט: תגית <ref> שגויה; לא נכתב טקסט עבור הערת השוליים בשם chris92
18. ^ Craik, F., & Lockhart, R. (1972). Levels of processing: A framework for memory research. Journal of Verbal Learning and Verbal Behavior, 11, 671–684.
19. ^ Kensinger EA, Corkin S. Memory enhancement for emotional words: Are emotional words more vividly remembered than neutral words? Memory and Cognition 2003; 31:1169-1180.
20. ^ Rogers TB, Kuiper NA, Kirker WS.(1977) Self-reference and the encoding of personal information. Journal of Personality and Social Psychology; 35: 677-88.
21. ^ Bush SI, Geer JH. Implicit and explicit memory of neutral, negative emotional, and sexual information. Arch Sex Behav 2001; 30: 615-631.
22. ^ Kensinger EA, Corkin S. (2004) Two routes to emotional memory: Distinct neural processes for valence and arousal. Proceedings of the National Academy of Sciences USA; 101: 3310-3315
23. ^ Watkins, P.C., Vache, K., Vernay, S.P., & Muller, S. (1996). Unconscious mood-congruent memory bias in depression. Journal of Abnormal Psychology, 105, 34-41.
24. ^ Laney, C., Heuer, F., & Reisberg, D. (2003). Thematically-induced arousal in naturally- occurring emotional memories. Applied Cognitive Psychology, 17,995–1004
25. ^ Laney, C., Campbell, H. V., Heuer, F., & Reisberg, D. (2004). Memory for thematically arousing events. Memory & Cognition, 32, 1149–1159.
26. ^ ^{26.0 26.1} Levine L.J. and Pizarro D.A. (2004) Emotion and memory research: A grumpy overview. Social Cognition, Vol. 22, No. 5, 2004, pp.530-554
27. ^ Levine,L.J.(1997).Reconstructing memory for emotions. Journal of Experimental Psychology: General, 126, 165-177
28. ^ Richards, J. M., & Gross, J. J. (1999). Composure at any cost? The cognitive consequences of emotion suppression. Personality and Social Psychology Bulletin, 25, 1033–1044
29. ^ Bonanno,G.A., Papa,A., O’Neill,K., Westphal,M.,& Coifman,K.(2004). The importance of being flexible: The ability to enhance and suppress emotional expressions predicts long-term adjustment. Psychological Science,15, 482–487.
30. ^ Richards, J. M., & Gross, J. J. (2000). Emotion regulation and memory: The cognitive costs of keeping one’s cool. Journal of Personality and Social Psychology, 79, 410–424
31. ^ Richards, J.M., Butler, E.A., & Gross, J.J. (2003). Emotion regulation in romantic relationships: The cognitive consequences of concealing feelings. Journal of Social and Personal Relationships, 20, 599–620.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• סיכום על רגשות וזיכרון
• מאמר על האפקט הדואלי של רגשות על זיכרון
• על עוררות ויצירת קשרים בזיכרון