קרלסקרונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קרלסקרונה (שבדית Karlskrona) היא עיר במחוז בלשינייה (Blekinge län) בדרום-מזרח שבדיה, ובשנת 2005 התגוררו בה 32,606 תושבים. קרלסקרונה היא הנמל המרכזי של הצי השבדי, והיא נוסדה סביבו בשנת 1680. שמה וסימלה של העיר מנציחים את קרל האחד עשר, מלך שבדיה שהורה על הקמתה ומשמעות השם היא "הכתר של קרל". העיר שוכנת על מספר איים במפרץ המוגן מדרומו על ידי איים נוספים. בעיר בניינים מהמאות ה-17 וה-18 והיא העיר השבדית היחידה בעלת מאפיינים אדריכליים מסגנון הבארוק. ב-1998 הוכרזו מתקני הנמל בעיר ובסביבותיה כאתר מורשת עולמית.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 אתרי העיר 2.1 סטורטורייט 2.2 הבסיס הימי 2.3 המצודות סביב העיר 2.4 מבנים נוספים 3 יהודים בקרלסקרונה 4 ערים תאומות 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

הנמל הימי של קרלסקרונה הוקם בתקופה בה שבדיה הייתה מעצמה אירופית ושלטה בכל חופי הים הבלטי. השבדים שברו את השליטה הדנית בארסונד והבטיחו לעצמם מעבר חופשי אל הים הצפוני. ב-26 בפברואר 1658 נכרת הסכם רוסקילדה בין דנמרק לשבדיה, וזה מסר לשבדים את השליטה בסקונה ובבלשינייה. מספנה קטנה ומחנה צבאי נוסדו בנמל בודקיל (Bodekull) ששמו שונה לקרלסהאמן (Karlshamn) לכבודו של המלך קרל האחד עשר, אך כיבוש דני קצר מועד בין השנים 1676-1679 הבהיר לשבדים כי המקום אינו ניתן להגנה ואינו מתאים להקמת בסיס הצי. לכן הורה קרל האחד עשר ב-19 בנובמבר 1779 על הקמתה של עיר חדשה, כ-45 ק"מ ממזרח לקרלהמן. זו נוסדה בשנת 1680 על האיים וומה (Wämö) וטרוסה (Trossö) ונודעה בשם קרלסקרונה.

תחילה כללו מתקני הנמל בעיר החדשה מספנה וחמישה מבני אחסון. אדריכלי הצי ובעלי המלאכה שעבדו בשירותו נשלחו למקום מסטוקהולם, ובתי מגורים נבנו עבורם. ב-1683 הייתה קרלסקרונה למושב שלטוני ושורטטו תוכניות לבניית המצודה והעיר. ב-1750 מנתה העיר כ-10,000 תושבים, וכאשר גוסטב השלישי, מלך שבדיה עלה לשלטון ב-1772, כבר הייתה לעיר השלישית בגודלה במדינה.

תקופה זו התאפיינה בהתפשטות העיר במקביל לפעילות ערה של הגדלת הצי, שנועד להילחם נגד הדנים, ולאחר מכן נגד הרוסים. העיר נפגעה במספר שריפות, שהגדולה שבהן ארעה בשנת 1790, וכתוצאה מכך נבנו כ-400 בתי אבן מחדש.

גם לאחר קיצה של האימפריה השבדית ולאחר ששבדיה איבדה את השליטה בפינלנד ב-1809, המשיכה קרלסקרונה ושימשה כבסיסו העיקרי של הצי השבדי. במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20 שופרו מתקני הנמל והותאמו לחידושי התקופה, וכך נעשה גם במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר הביצורים הקודמים שופצו והותקנו אמצעים להגנה מפני התקפה אווירית. לאחר המלחמה הלכה הפעילות הימית בבסיס והתמעטה. לקראת תום המלחמה הקרה והצמצום הצפוי בהיקף הצי השבדי, הפנתה הממשלה כספים לעידוד חברות טכנולוגיה כדי שיקבעו מרכזים בעיר, הכל במטרה למזער את הנזק הצפוי בעקבות הצמצומים בצי. ב-27 באוקטובר 1981 עלתה הצוללת הסובייטית U137 על שרטון כ-10 ק"מ מקרלסקרונה. התקרית גרמה למשבר ביחסי שתי המדינות ותמכה בחשדותיהם של השבדים כי הסובייטים עוסקים בפעילות ריגול בסביבות הבסיס הימי. כיום מאכלסת העיר מרכזים של חברות טלפוניה ומרכזי פיתוח של תעשיית היי-טק.

[עריכה] אתרי העיר

[עריכה] סטורטורייט

העיר תוכננה על ידי אריק דאלברג (Erik Dahlbergh) וקרל מגנוס סטוארט (Karl Magnus Stuart) בהוראתו של מפקד הצי השבדי האנס ואכטמייסטר (Hans Wachtmeister). היא תוכננה בהתאם לעקרונות הבארוק, ורחובותיה הראשיים רחבים ונפגשים בכיכר "סטורטורייט" (Stortorget - "הכיכר הגדולה"). הכיכר משתרעת בנקודה הגבוהה ביותר באי טרוסה, ופחות או יותר במרכזו. בכיכר ניצבות שתיים מכנסיותיה הראשיות של העיר:

• היייליגה טרפליהטסקירקה (Heliga Trefaldighetskyrkan - "כנסיית השילוש הקדוש" - 9 במפה) - נבנתה בין 1697 ל-1709 וניצבת בצידה הדרום-מערבי של הכיכר.
• כנסיית פרדריקסקירקן (Fredrikskyrkan - "כנסיית פרדריק" - 10 במפה) - נבנתה בין 1720 ל-1744 ותופסת את חלקה המזרחי של הכיכר.

עוד ניצב בכיכר בית העיריה (Rådhuset) בצידה המערבי, גם הוא מהמחצית הראשונה של המאה ה-18 (11 במפה), ובנינים מאוחרים יותר כמו אולם הקונצרטים, הספרייה העירונית ובית הדואר (16 במפה). במרכזה של הכיכר ניצב פסלו של מייסדה, המלך קרל האחד עשר (32 במפה). שטח הכיכר משמש עד היום כאזור שוק וכאתר לעריכת אירועים שונים. מדרום לכיכר, על הציר החוצה אותה מדרום לצפון, שוכן פארק האדמירלות (Amiralitetsparken), ומצפון לה, על אותו ציר, משתרעים פארק הוגלנדספארק (Hoglandspark) ותחנות הרכבת (22 ו-23 במפה).

כנסיית השילוש הקדוש כנסיית פרקדריקירקן בית העיריה פסל קרל האחד עשר

הנמל הימי בקרלסקרונה
אתר מורשת עולמית
בית המשמר
מדינה	שבדיה
הוכרז על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1998, לפי קריטריונים 2, 4

[עריכה] הבסיס הימי

בדרומה של העיר שוכן בסיס הצי השבדי. בעבר הוא נבדל ממרכזה בחומה ורק חלקים קטנים ממנה שרדו. רחבת המסדרים (Amiralitetsslätten) שוכנת סמוך לנמל, ובמרכזה ניצב מגדל השעון. על המבנים החשובים ברחבה נמנים ההגוואגטן (Högvakten - "בית המשמר" - 1 במפה) מדרום לה והסקפסגוסקסרנן (Skeppesgossekasernen - "קסרקטין בחורי הספינות" - 5 במפה) בצידה המערבי. דרומית לרחבת המצעדים שוכנת המספנה הישנה (Gamle Varvet) שבה מספר מבנים מסוף המאה ה-18 וביו אלה מבני אחסון, מנהלה ומגוריהם ההיסטוריים של בכירי הצי. בצידה המזרחי של הרחבה שוכנת חצר האדמירלות (Artillerigärden), שטח שיובש מהים ובו קסרקטין, בתי מלאכה ואחסון וכן בית חולים (3 במפה). באזור זה שוכנת גם כנסיית האדמירלות האדומה (Amiralitetskyrkan - במפה 2) שהוקדשה בשנת 1685. הכנסייה נבנתה מעץ כמבנה זמני עד שיוחלף בבנין אבן, אך הדבר מעולם לא יצא אל הפועל.

מזרחית לאי טרסה, שוכן האי הקטן סטולהולמן (Stumholmen), קבוצה של שלושה איים שחוברו לאחד. על האי שוכנים מבנים שנבנו החל במאה ה-18 ועד לשנות ה-50 של המאה ה-20, והידוע שבהם הוא "סלופ אוה ברקאסקיולט" (Slup- och Barkassskjulet) שבנייתו הושלמה ב-1787. מבנה גדול זה נבנה במטרה לאחסן ספינות, ורצפתו משופעת. מבנים נוספים באי הם מאפיית הכתר (Kronobagariet), מגדל קונגסהאל (Kungshall), מחסני קונגסהאל (Kungshallsmagasinet) ושני בתי מלאכה לאווירונים ימיים משנות ה-20 של המאה ה-20. במהלך שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20, חדל האי מלשמש למטרות צבאיות, והעיריה שינתה את ייעודם של המבנים לפי תוכנית שניסחה. עוד נבנו במקום בתי מגורים על קרקע שיובשה מהים.

מספנות הצי העיקריות הוקמו על האי לינדהולמן (Lindholmen) מדרום לעיר, ומאז 1961 הן שייכות בחלקן לממשלת שבדיה ובחלקן למספנה אזרחית. אל האי מחובר האי סדרטריירנה (Södertrjerna) מצידו המזרחי. סדרטיירנה חובר אל לינדהולמן על ידי ייבוש הים והמבנה החשוב ביותר הניצב עליו הוא "הכנסייה הפינית" (Finska Kyrkan) מ-1696, שבניגוד לשמו, משמש כית אחסון. אחד המבנים הבולטים בעיר הוא "גמלה מאסטקראנן" (Gamla Mastkranen - "מנוף התורן הישן") בן 9 הקומות. המנוף הוקם בין השנים 1803-1806 והוא עשוי לבנים למעט חלקו העליון העשוי מעץ ומצופה בלוחות נחושת.

[עריכה] המצודות סביב העיר

מדרום לעיר שוכנים מספר איים המגינים על נתיב הגישה הימי אליה, ועליהם הוקמו מאחזים צבאיים. שני האיים החיצוניים הם קונגסהולמן (Kungsholmen) ודרוטנינגסקרס (Drottningskärs) השוכנים משני צידיו של מצר אספה (Aspö), נתיב הגישה הימי העיקרי אל העיר. קונגסהולמן שוכן מצידו המזרחי של המצר, וביצורי קבע הוקמו עליו בין 1820 ל-1850. אלה שופרו בשנות ה-70 של המאה ה-19, ומאז שנת 1900 הם נחשבו לנקודה אסטרטגית חשובה. על האי דרוטנינגסקרס שממערב למצר הוקמה מצודה נוספת בין השנים 1680-1700, אך היא הושלמה רק באמצע המאה ה-18. המצודה מוקפת מים כמעט מכל עבריה, והיא מחוברת אל האי במצר יבשה. בין שני איים אלה לעיר עצמה שוכנים שני איים קטנים יותר - גודנאט (Godnatt) וקורהולמן (Kurrholmen) - וגם עליהם הוקמו מצודות עגולות ששימשו במאה ה-19 כקו הגנה שני לעיר. שתי מצודות אלה הן היחידות ששרדו משש מצודות דומות, ומעולם לא היו בשימוש מבצעי.

[עריכה] מבנים נוספים

שני מבנים הניצבים על היבשה נכללים בהכרזת העיר כאתר מורשת עולמית. הראשון הוא טחנת המים המלכותית (Kronokvarnen) שנבנתה ב-1721, והאחר הוא ארמון סקרבה (Skärva) שנבנה בשנים 1785-1786 ושימש כמעון הקיץ של מפקד הצי אותה עת.

[עריכה] יהודים בקרלסקרונה

קרלסקרונה הייתה אחת מארבע הערים שבהן הורשו יהודי שבדיה להתיישב בתקופתו של גוסטב השלישי (1772). בעיר בית קברות יהודי ומוזיאון המציג מספר פריטים יהודיים מעבר הקהילה. בשנת 1860 בוטלה ההגבלה על התיישבות יהודים בארבע הערים, ויהודי קרלסקרונה עברו במספר גלים לערים מרכזיות יותר, בעיקר אל מאלמה, מערבית לקרלסקרונה. בשנת 1995 חולל בית הקברות היהודי בשולי העיר.

[עריכה] ערים תאומות

• הילרד, דנמרק
• הורטן, נורבגיה
• לוביסה, פינלנד
• אולספיירדיר, איסלנד
• קלייפדה, ליטא
• גדיניה, פולין
• רוסטוק, גרמניה
• בלטיסק, רוסיה

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קרלסקרונה

• האתר הרשמי של עיריית קרלסקרונה
• Mitt Karlskrona חדשות מקומיות, תחזית מזג אוויר, אירועים
• העיר הימית של קרלסקרונה