קרב טגינאה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרב טגינאה (Taginae) הנקרא גם הקרב של בוסטה גלורום (Busta Gallorum) נערך ביוני או יולי 552. בקרב זה צבא האימפריה הביזנטית בראשות המצביא נרסס (Narses) הכניע את הצבא האוסטרוגותי, שכלל את הגותים שהיו באיטליה בראשות המלך טוטילה וכך נסללה הדרך לכיבוש איטליה כולה על ידי האימפריה הביזנטית.
מאז תחילת 549 תכנן שליט האימפריה הביזנטית יוסטיניאנוס הראשון לשלוח את עיקר צבאו לאיטליה על מנת להביא לידי סיום את מלחמתו הממושכת נגד הצבא האוסטרוגותי שהחלה בשנת 535. בשנים 550 ו-551 נאסף צבא משלוח גדול בסלונה (Salona) באדריאטיקה. הצבא כלל יחידות ביזנטיות ויחידות זרות של לומברדים, הרולים ובולגרים.
בשנת 551 נבחר נרסס להנהיג את צבא המשלוח. הוא הוביל את צבאו לאורך חוף הים האדריאטי, התרחק מנמל אנקונה ונחת ברוונה שם החל את מסעו בויה פלמיניה (Via Flaminia) לכיוון רומא.
הקרב המכריע היה ליד הכפר טאגינאה, קרוב לויה פלמיניה, שמצוי היום צפונית לעיר האיטלקית גואלדו טדינו. טוטילה בא לקדם את הצבא הביזנטי. הוא סבר כי לצבאו יש יתרון מספרי והחל למראית עין במשא ומתן ותכנן התקפת פתע. אך המצביא הביזנטי נרסס לא בלע את הפיתיון. הוא ערך את צבאו, שהיה גדול מצבא יריבו, במערך הגנה. במרכז הוא הציב חיילים גרמנים במבנה המכונה פאלנקס (phalanx), דהיינו שורות-שורות עם מגינים וחניתות, מבלי אפשרות לעבור ביניהם. משני צידי המערכה הוא הציב קשתים רגליים ביזנטיים, 4,000 במספר מכל צד. טוטילה התקדם לעבר הצבא הביזנטי עם 2,000 פרשים. צבאו ספג חיצים בכמות מרבית במרכזו ולהבות אש מהצדדים וכך ספג 6,000 אבדות . טוטילה עצמו נפצע אנושות ומת. ונרסס סיים את כיבוש איטליה והגיע לרומא.
ממשיכו של טוטילה, טאיה (Teia) ספג מפלה בקרב מונס לאקטריוס (Mons Lactarius) ליד הווזוב. האימפריה הביזנטית שלטה באיטליה ויותר לא היה לגותים ולמרכיבם העיקרי באיטליה, האוסטרוגותים, חלק בהיסטוריה של חצי האי.
[עריכה] לקריאה נוספת
- H.N. Roisl, 'Totila und die Schlacht bei den Busta Gallorum, Ende Juni/Anfang Juli 552', Jahrbuch der Österreichischen Byzantinistik 30 (1981), 25-50.
- Roy Boss, 'Justinian's Wars: Belisarius, Narses and the Reconquest of the West (Stockport 1993).
- Philip Rance, 'Narses and the Battle of Taginae (Busta Gallorum) 552: Procopius and sixth century warfare', Historia 54 (2005), 424-472