פרש קל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרשים קלים הם לוחמים המוגנים בשריון קל שנלחמים על גבי בהמות רכיבה, בדרך כלל סוסים. המונח "קל" מתייחס בראש ובראשונה לסוג השריון ולמשקלו. ככל שהשריון כבד יותר, כך החייל נחשב לכבד יותר. הפרשים הקלים היו הלוחמים הרכובים הראשונים שהיו נפוצים בצבאות העולם. הסיבה לכך נעוצה בהיעדר ציוד רכיבה ראוי לשמו בתקופות העתיקות. פרשים מהסוג הזה הם היחידים ששרדו את הופעת כלי הירי האוטומטיים שגרמו להעלמות הפרשים הכבדים. פרשים אלו עדיין משרתים בצבאות העולם (בדרך כלל בשטח הררי שבו כלי אין אפשרות להפעיל כלי רכב) ובשירות המשטרה.
בעת העתיקה ובימי הביניים כלל חימושם סוגים שונים של כידונים להטלה, קשתות מסוגים שונים וכלי נשק אחרים שאפשר להטיל על האויב. לקרב פנים מול פנים השתמשו בחרבות, חניתות, פגיונות וכיוצא באלה. שריונם היה בדרך כלל דל וכלל קסדה קלה, שריון גוף קל ולפעמים גם מגן קטן.
בעת החדשה לא היה הבדל גדול בחימושם של הפרשים הקלים לעומת הפרשים הכבדים. ההבדלים היו בקיראס (סוג של שריון גוף) ולפעמים גם קסדה שהגנו על הפרשים הכבדים וגם בסוגי הלוחמים ששירתו בכל אחד מהחילות: הפרשים הכבדים היו בדרך כלל גברים חסונים וחזקים ואילו הפרשים הקלים היו בדרך כלל בעלי מבנה גוף קטן יותר.
לעתים צבאות שלמים הורכבו מפרשים קלים בלבד עם כמות קטנה של פרשים כבדים. צבאות אלו נחלו לפעמים הצלחה מסחררת בשדה הקרב. המונגולים הם דוגמה טובה להצלחה זו. גם עמים אחרים השתמשו באופן נרחב בפרשים קלים. צורת ההתקפה המועדפת על הפרשים הקלים הייתה פגע וברח, אך מלבד תפקידים אלו, ביצעו הפרשים הקלים מגוון תפקידים חשובים כמו סיור, אבטחה, איסוף מודיעין ועוד.
